דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף פו | הכנסת אורחים וביקור חולים

הגמרא בסוגייתנו דורשת את הפסוקים שבתחילת פרשת וירא, המתארים את הכנסת האורחים של אברהם אבינו. בין הדרשות השונות נאמר שם:

"אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום, יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקדוש ברוך הוא לשאול באברהם".

רש"י מצטט בפירושו לתורה את דברי רבי חמא, ומבאר שהקב"ה בא לקיים מצוות ביקור חולים.

כידוע, מצוות הכנסת אורחים ומצוות ביקור חולים סמוכות זו אצל זו פעמים רבות, כגון במה שאנו אומרים מדי בוקר לאחר ברכות התורה: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... והכנסת אורחים וביקור חולים".

ראש הישיבה הרב יעקב מדן שליט"א מסביר שמלבד הפן של גמילות חסדים יש בין שתי המצוות הללו זיקה עקרונית. עיקרה של מצוות הכנסת אורחים הוא שהמארח – בעל הבית – נוהג כבוד באורח. בכמה מקומות בתנ"ך אנו קוראים על מנהג קלוקל ומושחת של השתלטות בעל הבית על האורח, ובפרט בענייני עריות: כן מצינו באנשי סדום, במעשה פילגש בגבעה, בירידת אברהם למצרים ובביקוריהם של אברהם ושל יצחק בגרר. חידושו של אברהם אבינו היה שבעל הבית אינו שולט באורח: אדרבה, הוא משרת אותו ודואג לכל צרכיו, עד כדי "שלש לשונות בחרדל". דא עקא, שלעיתים האורח נוהג שלא כראוי, מטיל על המארח את כל צרכיו והופך למעמסה; באה מצוות ביקור חולים ומלמדת אותנו כי פעמים שהאורח הוא זה שצריך לדאוג למארח – לסעוד אותו ולטפל בו. הצד השווה שבשתי המצוות, שבשתיהן האדם מציב במוקד את זולתו ודואג לכל צרכיו.

שתי המצוות – ביקור חולים והכנסת אורחים – הן חלק ממצוות גמילות חסדים. הרמב"ם (אבל יד, א) כתב שמצוות אלה הן "מצות עשה של דבריהם", דהיינו מצוות דרבנן, והגאון הרב יוסף דוב סולובייצ'יק ביאר שגם הרמב"ם מודה כי ביסודן אלו מצוות דאורייתא של "ואהבת לרעך כמוך", ומה שעשו חז"ל היה להגדיר ולעצב את החובה הכללית הזאת של אהבת הזולת באמצעות מצוות דרבנן. ואכן, כפי שראינו, אף שביקור חולים והכנסת אורחים הן מצוות שונות, סוף סוף שתיהן מבטאות יסוד אחד: יסוד הדאגה לזולת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)