בבא מציעא | דף כב | אבֵדה ששטפה נהר
דפים כא–כב עוסקים במחלוקת אביי ורבא בדין ייאוש שלא מדעת. הסוגיה מסתיימת בהכרעה שייאוש שלא מדעת לא הווי ייאוש, הכרעה שהגמרא מגיעה אליה מתוך קביעתו של רבי יוחנן כי אבֵדה ששטפה נהר והיא אבודה מבעליה ומכל אדם אחר מותרת למוצאהּ. הראשונים חלוקים כיצד בדיוק נפשטה מחלוקת אביי ורבא מדין אבֵדה ששטפה נהר (עיין למשל בבעל המאור וברמב"ן), אך אנו נדון כאן בהלכה זו כשלעצמה.
כאמור, הגמרא לומדת מפסוק שאם נהר שטף רכוש של אדם, רשאי המוצאו לזכות בו. רש"י על אתר פירש שהפקעת הבעלות נובעת מייאוש הבעלים: כאשר הבעלים רואה שהחפץ נשטף, הוא מתייאש ממנו מייד, ולכן דינו של החפץ כדין כל אבֵדה לאחר ייאוש, שמותר לזכות בה. בדרך זו הלך גם הרמב"ם (גזלה ואבדה יא, י), המסביר שאבדה ששטפה נהר מותרת משום "שזה ודאי נתייאש ממנה". [גישה זו עולה גם מן הירושלמי ריש פרקין, הרואה בדין אבדה ששטפה נהר את המקור המרכזי לעצם דין ייאוש.]
ואולם ראשונים רבים נקטו דרך אחרת. הנה למשל דברי הרא"ש (ב, ב):
"יצתה זו שאבודה ממנו ומכל אדם, ואפילו עומד וצוח, נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים".
הרא"ש מסביר שאף אם בעל החפץ הכריז שאינו מתייאש, האבדה יוצאת מרשותו ואינה שלו. אם כן, מה מפקיע את הבעלות מבעל החפץ, ואפילו הוא עומד וצווח? הרמב"ן (כז ע"א ד"ה מתני') כתב:
"רחמנא שרייה, והוי הפקר".
לדעת הרמב"ן, התורה הפקירה את החפץ שנשטף בנהר. ועדיין יש לבאר: מדוע הפקירה התורה את החפץ?
מסתבר שהתשובה לשאלה זו טמונה בהבחנה יסודית בדיני ממונות בכלל ובדיני השבת אבדה בפרט. בכל בעלות יש שני גורמים: השליטה הפיזית בחפץ והבעלות המשפטית התאורטית עליו. כשאדם מאבד דבר מה, הוא מאבד את השליטה בו, אך עדיין רואה אותו כרכושו, ולפיכך חייב המוצא להשיבו. ואולם אם שטף נהר את החפץ, השליטה בו אובדת לגמרי: הוא יצא לא רק מרשות הבעלים אלא גם מהישג ידו של כל אדם באשר הוא, ודבר זה מנתק אותו מן העולם הממוני ומגדרי בעלות בכלל. לכן גם אם בעל האבדה מצהיר שלא התייאש ממנה, ושעדיין הוא רואה עצמו בעלים עליה, אין להצהרה זו כל חשיבות, שכן השליטה בה אבְדה לחלוטין. לצורך בעלות ממונית לא די בהצהרה משפטית, ודרושה גם שליטה מציאותית בנכס. כששליטה זו אובדת, שוב אין מקום לדבר על בעלות.
[עוד על הפקעה משליטה כמוציאה מעולם הממונות ומגדר בעלות בדבריו של הרב שמואל שמעוני לדף כ"ה ולמסכת בבא קמא דף קט"ו.]
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)