בחירת רבקה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת חיי שרה / הרב אהרן ליכטנשטיין

"ויאמר ה' א-לוקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים. והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני."

יש בחז"ל שתי גישות לגבי מעשה ניחוש זה של אליעזר עבד אברהם.

1. במדרש רבה ובגמרא בתענית דף ד'. נאמר: "ארבעה שאלו שלא כהוגן, לשלושה השיבו כהוגן...". אחד מהשלושה הוא אליעזר, עבד אברהם, שמנחש ומתנה "והיה הנערה", ובלשון המדרש: "יכול אפילו חיגרת אפילו סומא? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה." כלומר: הניחוש היה יכול להיגמר בצורה רעה ולא רצויה, אך הקב"ה נענה לניחוש זה ברצון למען אברהם וזימן לבאר את רבקה.

2. הגמרא בחולין צ"ה: אומרת: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש". תוספות על אתר שואלים: למאן דאמר שבן נח מוזהר על איסור מכשף, כיצד ניחש אליעזר? והם מתרצים שאליעזר אכן חיפש והתכוון למצוא בת ממשפחת אברהם, ולמרות שבכתוב נאמר שקודם נתן לה את הצמידים ורק אח"כ שאל מי היא- אין מוקדם ומאוחר בתורה, ולמעשה הדברים אירעו בסדר הפוך. וכן משמע מדברי אליעזר למשפחת בתואל, שבהם הוא מספר להם כי קודם שאל מי היא ורק אח"כ נתן לה את הצמידים. ואם כן אין כאן ניחוש. גיליון הש"ס מפנה אותנו לפירוש הרד"ק בשמואל א פרק י"ד פס' ט, שם הוא מבאר את ניחוש יונתן, ואכמ"ל.

הגמרא בחולין קובעת אם כן שאליעזר אכן ניחש, והרמב"ם פוסק כך בהלכות עכו"ם פרק י"א הל' ד: "אין מנחשין כעכו"ם שנאמר 'לא תנחשו'. כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים: 'הואיל ונפלה פתי מידי או נפל מקלי מידי אני הולך למקום פלוני היום... הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי...', וכן המשים סימנים לעצמו: 'אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה', כאליעזר עבד אברהם... הכל אסור...". מהרמב"ם משמע בפשטות שאליעזר עבר עבירה דאורייתא של ניחוש בכך שפעל על פי הסימנים שנתן לעצמו. הראב"ד משיג: "אמר אברהם זה שיבוש גדול שהרי דבר זה מותר, ומותר הוא בכך, ואולי הטעהו הלשון שראה 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש', והוא סבר שלעניין איסור נאמר, ולא היא אלא הכי קאמר: אינו ראוי לסמוך. ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו, ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה."

הראב"ד מזדעק וצועק על דברי הרמב"ם: לא ייתכן שצדיקים אלו חטאו! הגמרא בחולין בעניין הניחוש עוסקת רק במציאות, אך אין היא פונה הלכתית לאחור.

הר"ן בחולין מביא מחלוקת זו של הרמב"ם והראב"ד וכותב: " ודברי הראב"ד תמוהים בעיניי, שהרי מפורש בגמרא שלעניין איסור נאמר, ומכל מקום צריך תירוץ שא"א שהצדיקים הללו יהיו מנחשים, וכך נראה לי בתירוצן של דברים, שהנחש שאסרה הוא התולה את מעשיו בסימן שאין הסברה נותנת שהוא גורם תועלת לדבר או נזק, כגון פתו נפלה לו מידו או צבי הפסיק לו בדרך, שאלו וכיוצא בהן הם מדרכי האמורי, אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברה מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש, שכל עסקי העולם כך הם, שהרי האומר: 'אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא'- אין זה נחש אלא מנהגו של עולם, ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם- שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אישה ליצחק אלא הוגנת לו, לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלמה במידותיה עד שכשיאמר לה 'הגמיאיני נא מעט מים' תשיבהו ברוח נדיבה: 'גם גמליך אשקה'- אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק."

חילוקו זה של הר"ן הגיוני ואמתי: ניחוש סתמי הנובע מראיית חתול שחור העובר לפני האדם, שבעקבותיו בא חשש ליום של הפסד ונזק, אינו ממשי והוא בבחינת דרכי האמורי. אולם ניחוש רציני, המתבסס על סימנים וגורמים למעשה מסוים ושבעקבותיו עשיית פעולה מסוימת היא הגיונית וסבירה, מותר, וכך עשה אליעזר.

ויתרה מזאת: אליעזר אינו מנסה לבחון את דרכי פעולתה ואת מעשיה של רבקה, אין הוא בודק האם היא תיתן מים לאדם המבקש זאת ממנה, שכן ברור שהתשובה לבקשה כזו צריך להיות "שתה", וכי זהו המעשה הרצוי והמתבקש כאן. הבחינה היא בבקשת גמילות חסד מעבר למצופה ובתקווה לתשובה- "וגם גמליך אשקה"- זהו ניסיון למצוא ולברר מהן המידות של רבקה ותהייה אחרי התכונות הטמונות והטמועות בה. אין די בעשיית מעשה רגיל של גמילות חסד ובמתן עזרה המצופה ממנה, אין די ב"להיות בסדר", יש לעשות מעשה חריג, המצביע על טוב לב ואופי שבו התכונה של גמילות חסד היא אבן יסוד ודבר מושרש הטבוע באישיותה של רבקה.

אך ניסיון וניחוש זה הוא בעל משמעות כפולה: אין מדובר כאן בתהייה סתמית אחר מידות נעלות בבחורה, אלא בניסיון למצוא בחורה שתינשא ליצחק ותיכנס לביתו של אברהם אבינו. מן הסתם יכול היה יצחק להינשא גם לבחורה בעלת מידות בינוניות ורגילות, אך המטרה היא למצוא אישה המזדהה עם המסרים והתכנים היוצאים מאוהלו של אברהם אבינו, בחורה שעניין גמילות החסד מושרש בעומק נשמתה ואישיותה.

בתחילת הפרשה הבאה , פרשת תולדות, אנו עדים לבעיית העקרות והפריון של רבקה. בפסוק שם נאמר: "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו". הגמרא ביבמות ס"ד. לומדת מהמלה "לנכח" שגם יצחק עקור היה. ואילו רש"י על אתר מביא בשם המדרש: "זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת". בפשטות רש"י מסביר כך את הפסוק כדי להוציא מפירושו של רשב"ם המפרש "לנכח אשתו"- בשביל אשתו. אולם פירוש זה של רש"י בשם המדרש הוא בעל משמעות עמוקה נוספת.

הסופר הצרפתי דה רוז'מו אמר "אהבה אינה רק פרי הסתכלות של האחד בשני, אלא פרי הסתכלות של השניים במציאות שלישית מופלאה מהם."

אהבת איש ואישה אינה רק אהבה ממבט ראשון, ואינה נובעת רק מהסתכלות האחד ביופיו ובאופיו של השני, אלא בעיקר הסתכלות הדדית והבנה משותפת של השניים בראיית מציאות שלישית נוספת, נשגבה ואדירה ומופלאה מהם. ואיזו מציאות יכולה להיות גדולה ומשפיעה ומעשירה כמציאות הקב"ה? ועל כן זה עומד בצד אחד וזו עומדת בצד שני, ושניהם עיניהם נשואות כלפי השמים, לעבר הקב"ה, וכל אחד מתפלל למענו ולמען בן זוגו, ויחדיו הם נענים ומתפתחים מבחינה רוחנית.

בחירה זו של אישה אינה נוגעת רק ליצחק, אלא לכל אחד ואחד מאתנו. לא יעלה על הדעת שבן ישיבה היוצא לאחר שנים רבות מבין כותלי הישיבה יאמר לעצמו שעכשיו הוא צריך להילחם כדי לא ליפול מבחינה רוחנית, וכי לפניו עוד שנים רבות של חיים שבהם עליו להמשיך ולהתקדם ולהתפתח מבחינה תורנית, וכמובן להקים בית בישראל. כל בית ובית הוא עולם תורני אישי של האדם ואינו דבר של מה בכך. בן ישיבה צריך לחפש בחורה ששאיפתה היא שבעלה יהיה תלמיד חכם, וגם אם לא יהיה תלמיד חכם- רצונה שבעלה ילמד תורה וימשיך להתפתח בכיוון התורני והרוחני.

בחירת אשה נוגע בעיקר בשתי נקודות מהותיות- 1) קיום תורה ומצוות. 2) מערכת היחסים בין בני הזוג. בפן של קיום תורה ומצוות יש שני ממדים: בחינה אישית ובחינה משפחתית. מבחינה אישית נשאלת השאלה האם האישה מעוניינת בכך שבעלה ילך ויעבוד ופה ושם ישמע שיעור ויפתח גמרא, או שחשוב לאישה שבעלה ישקע בזמנו הפנוי בעולמה של תורה ויפתח את אישיותו. מבחינה משפחתית נשאלת השאלה האם בני הזוג מעוניינים שילדיהם יהיו רק "בסדר" או שמא יהיה טבוע בהם הפן של "גם לגמליך אשקה", האם הילדים ייטמעו בסביבה החילונית או ישקעו באווירה תורנית השוכנת בבית ההורים.

בפן של מערכת היחסים בין בני הזוג ישנם שני כיוונים- צד שלילי וצד חיובי. מהצד השלילי- במסגרת עולמה של תורה יש תחושה של בדידות. הבעל ספון בחדר עם הגמרא, ואילו האישה יושבת בסלון בערב ומרגישה בודדה וגלמודה מחוסר הבנה ועניין במעשה בעלה, ואווירה שכזו יכולה לגרום לפגיעה בלימודו של הבעל, וגרוע מכך- לסדק בשלום הבית של בני הזוג. מהצד החיובי- הבעל אכן יושב בבית המדרש ולומד תורה, והאישה יכולה להיות מאושרת ושמחה בכך שבעלה עוסק בתורה, ואף יותר מכך: הבעל יושב בחדרו ולומד תורה ואף אשתו יושבת בחדר עם גמרא פתוחה לפניה, וביחד הם זוכים ופוגשים במציאות הנעלה של הקב"ה בתורה ומחנכים על פיה את הילדים בבית.

בימינו בחירת אישה אינו עניין של מה בכך: עד לא מכבר לא היו לו לאדם החוזר מעבודתו בערב לביתו שלל אפשרויות ומגוון פעילויות שיוכל להעביר בהם את שעות הערב. האדם לא היה נייד כל כך, ועל כן היה יכול רק לשבת בטל, או לכל היותר- אם חי במאה- 18 - יכול לקרוא עיתון. אם לא היה עושה אחד משני אלה, היה הולך לישון או לומד תורה. במציאות של זמננו אין גבול לניידות וניתן להגיע לכל מקום בעולם, אפשרויות הבילוי הן בלתי מוגבלות והתרבות היא עולם של עינוגים. ניתן אפילו לשבת בבית ולחבוק זרועות עולם באמצעות האינטרנט. זכינו ובימינו עניין לימוד התורה וחיים ערכיים דתיים ותורניים חשובים גם לנשים. כדי להתגבר על הפיתויים דרושים שניים, וביחד, כבעל ואישה, תוכלו לפתח בבית שתקימו בישראל אווירה של תורה ומצוות.