דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא | דף לא | עדות מוכחשת בחזקת ג' שנים

הגמרא בדף לא מביאה מחלוקת אמוראים יסודית בדיני עדות. במקרה הנידון בגמרא נחלקו ראובן ושמעון על בעלות על שדה: ראובן הביא שני עדים המעידים שהשדה הייתה של אבותיו, וכן שהחזיק בה ג' שנים; ואילו שמעון הביא עדים המעידים כי הוא שהחזיק בה ג' שנים. רבא סבור שמאחר ששתי כיתות העדים מכחישות זו את זו, אין להתחשב בהן. רב נחמן, לעומתו, טוען שיש להבחין בין שני רכיבים שונים בעדותה של הכת הראשונה: אמנם שתי הכיתות מכחישות זו את זו בנוגע לחזקת ג' שנים, אך הטענה הנוספת של הכת הראשונה - שהשדה הייתה של אבותיו של ראובן - לא הוכחשה, ולכן יש לתת את השדה לראובן.

מדברי רב נחמן עולה בבירור שיש לראות את דברי העדים הראשונים כשתי עדויות נפרדות: עדות אחת על החזקה בשדה, ועדות שנייה - על קניין האבות בו. ואילו רבא מבין (לפי מסקנת הגמרא) ששתי הקביעות הן עדות אחת.

מורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א מוסר בשם הגאון ר' יוסף דוב סולוביצ'יק זצ"ל, שמחלוקת רבא ורב נחמן תלויה בשאלת יסוד בדיני חזקה. לפום ריהטא נראית עמדתו של רב נחמן פשוטה יותר: תפקידם של העדים הוא לספר את סיפור המעשה לבית דין, ובנידון דידן אכן יש שני סיפורים שונים - סיפור על חזקת ג' שנים וסיפור על קניין אבות. אם כן, מה סבר רבא?

הגרי"ד סולוביצ'יק מסביר שלדעת רבא תפקיד העדים שונה לחלוטין. לדעתו, אין העדים מעידים על העובדות ההיסטוריות - מי ישב בשדה בעבר או בשלוש השנים האחרונות - כי אם על השאלה המשפטית: למי שייכת השדה? על פי תפיסה זו, באמת אין שום הפרש בין העדויות של שתי הכיתות: הכת הראשונה טוענת שהבעלות של ראובן, ואילו הכת השנייה טוענת שהיא של שמעון. לפי הבנה זו, אכן יש סתירה חזיתית בין שתי הכיתות, ושתי העדויות מוכחשות במלואן.

הסברו של הגרי"ד מבהיר עניין נוסף, שנידון בהרחבה בדברי הראשונים על סוגייתנו. נחלקו אביי ורבא (בבא קמא דף עב) בדין עדים זוממים. לדעת אביי, עד זומם נפסל "למפרע", כלומר אם נמצא ששיקר בבית דין, נפסלו למפרע כל העדויות שהעיד בעבר. רבא חולק, ולדעתו עד זומם נפסל רק "להבא", רוצה לומר: מהיום ואילך לא יוכל להעיד, אך עדויותיו הקודמות כשרות. והקשו הראשונים בסוגייתנו: אם כן, מדוע לא קיבל רבא את עדותם של העדים הראשונים על חזקת אבותיו של ראובן? הלוא עדות זו הושמעה עוד קודם שהתעוררה המחלוקת בינם ובין הכת השנייה בעניין חזקת ג' השנים!

בראשונים הוצעו תירוצים שונים לקושיה זו, ובהם גם תירוצו של הריב"א (הובאו דבריו בתוספות דף לא ע"א, ד"ה אמר ליה רבא): "ולריב"א נראה... כי איתכחוש אאכילה איתכחוש נמי אאבהתא, דאבהתא בלא אכילתה לא מהני". הריב"א מסביר שאמנם רבא פוסל את העדים רק מכאן ולהבא, אך העדות על חזקת האבות והעדות על חזקת ג' שנים הן עדות אחת, שמשלימה את זכייתו של ראובן. דברי הריב"א יובנו היטב על פי הסברו של הגרי"ד, שלדעת רבא העדים מעידים על הבעלות, ולא רק מספרים מעשה.

עוד על שתי התפיסות המוצעות כאן בהבנת עדות חזקת ג' שנים בדף היומיומי לדף נו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)