דילוג לתוכן העיקרי
גמרא סוכה -
שיעור 4

סוכה | דף כז | אכילה בסוכה בלילה ראשון וכל שבעה

קובץ טקסט

אנו עוסקים הפעם באחת הסוגיות היסודיות להבנת מצוות ישיבה בסוכה. בשיעורים עד כה הזכרנו מדי פעם שהמצווה היא לשבת בסוכה, ושאכילה ושינה הם שניים מהביטויים המעשיים של ישיבה ותו לא. בסוגייתנו עומדת הבנה זו למבחן, בעיקר ביחס ללילה הראשון. כיוון שהסוגיה ענפה, וכיוון שהיא יסודית להבנת מצוות ישיבה בסוכה, נייחד שני שיעורים נפרדים לשיטת רבי אליעזר ולשיטת חכמים. בשיעור זה נדון בשיטת רבי אליעזר.

שיטת רבי אליעזר

רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד...

מאי טעמא דרבי אליעזר? תשבו כעין תדורו, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה – אחת ביום ואחת בלילה.

ורבנן: כדירה, מה דירה – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.

רבנן מציגים את העמדה המוכרת לנו: מתוקף מצוות ישיבה בסוכה צריכה כל אכילת קבע להיעשות בסוכה, ואין לדבר קצבה – הדבר תלוי במספר סעודות הקבע שהאדם אוכל, שיכול להיות יותר מי"ד או פחות מי"ד.

רבי אליעזר חולק: לדעתו, העיקרון "תשבו כעין תדורו" מחייב לאכול בסוכה סעודה בכל יום ובכל לילה. ייתכן שהוא מסכים למצווה הקיומית – החובה נטולת הקצבה של חכמים – אך מוסיף על גביה מצווה חיובית של סעודה בכל יום. ברם, כיוון שאל מול שיטתו ניצבת עמדתם של חכמים ש"אין לדבר קצבה", יש אולי מקום להציע שהוא חולק גם לקולא, וסובר שהחובה מסתכמת באכילת סעודה ביום וסעודה בלילה – לא פחות, אך גם לא יותר. אני מעלה את האפשרות השנייה בהיסוס, אך ברור שאם היא נכונה, כי אז שונה תפיסתו של רבי אליעזר את מהות המצווה ממה שאנו מכירים: אין זו חובה להפוך את הסוכה לבית, אלא חובה לנהוג בה מנהגי בית נורמלי – סעודה ביום וסעודה בלילה [אמנם רבי אליעזר לומד את דינו מהדרשה המוכרת לנו, "תשבו כעין תדורו", אך המשמעות שונה לחלוטין מזו שאנו מכירים, ויתר על כן, הירושלמי (המובא בתוספות ד"ה תשבו) מביא מקור אחר לגמרי לדעת רבי אליעזר]. בשיעור הפתיחה הזכרנו את שיטתו זו של רבי אליעזר, וציינו שעולה ממנה כי הביטוי המרכזי של בית הוא אכילה, ולא שינה.

ריכוך מסוים של עמדת רבי אליעזר מוצע במאירי:

ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה... ושמא תאמר: חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת?! אפשר שהסעודות הבאות מצד רגילות דירה הוא מונה, וזו משום שבת היא. ויש מפרשים שאותה סעודה עומדת במקום אותה של לילה, שמאחר שהוא שבע אינו חוזר ואוכל, וכמה פעמים אדם אוכל באותו זמן סעודה של לילה מבעוד יום.

על פי ה"יש מפרשים", גם לדעת רבי אליעזר מבוסס החיוב על מגורים נורמליים בדירה, ואין בהכרח חובה לעשות מעשה אכילה בכל יום ובכל לילה.

דין תשלומין לרבי אליעזר ואופי חיוב הסעודות לאור דין זה

הבה נעיין עתה בדינו השני של רבי אליעזר במשנה ובדברי הגמרא עליו:

ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון, ישלים לילי יום טוב האחרון של חג. וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר 'מעֻוָּת לא יוכל לִתְקֹן וחסרון לא יוכל להִמנות' (קהלת א', טו)...

והא אמר רבי אליעזר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה! אמר בירא אמר רב אמי: חזר בו רבי אליעזר.

מהי קושיית הגמרא על רבי אליעזר? נחלקו בכך ראשונים. הריטב"א כותב:

אקשינן עלה מרישא דקתני אמר רבי אליעזר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, פירוש: ואם כן, אמאי לא יהיב רבי אליעזר תשלומין אלא למי שלא אכל ליל יום טוב ראשון? דהא בכולהו שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו ליל הראשון! ויש נוסחאות דגרסי בהדיא: מאי איריא ליל יום טוב ראשון, והאמר רבי אליעזר י"ד סעודות חייב אדם לאכול וכו', והא מוכח כדפרישנא.

לפי הריטב"א, הקושיה פשוטה: מהסיפא משמע שיש רק סעודה אחת שיש להשלימה אם הוחמצה, ודבר זה סותר את דברי רבי אליעזר ברישא, שחייב אדם לאכול י"ד סעודות בסוכה.

רש"י ביאר את הקושיה באופן שונה:

והאמר ר' אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה – וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב, ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף – מאי השלמה דסוכה איכא הכא?

לפי רש"י, הקושיה היא שלא ניתן להשלים חובה של סעודה בסוכה על ידי סעודה בשמיני עצרת, שאינה נאכלת בסוכה [ומשמע מרש"י שלוּ ניתן היה לאכול בסוכה בליל שמיני עצרת, היה הדבר יכול לתפקד כתשלומין, דא עקא, שיש בכך משום בל תוסיף].

הקושי בפירושו זה של רש"י ברור: לעניין בעיית בל תוסיף בהשלמה – איזה הבדל יש בין אם החיוב הוא של י"ד סעודות ובין אם הוא של סעודה אחת בלבד?

המהרש"ל בחכמת שלמה על אתר הציע את ההסבר היסודי הבא. כאשר סבר רבי אליעזר שיש חיוב י"ד סעודות, הוא למד זאת מ"תשבו כעין תדורו", והכול היה חלק מקיום מצוות סוכה, ועל כן הקשו שלא ניתן להשלים זאת ללא ישיבה בסוכה. ברם, על פי שיטת חכמים, שאליה חזר בו רבי אליעזר, שדי באכילה בלילה ראשון, מדובר בחובת אכילה בליל חג ותו לא – שבחג הסוכות יש חובה מיוחדת לאכול פת בלילה הראשון, בדומה ללילה הראשון של פסח. חובה זו אינה קשורה במהותה במצוות סוכה, אלא שכיוון שזהו חג סוכות, יש לעשותה בסוכה; אך כאשר משלימים אותה בשמיני עצרת, ניתן לעשות כן מחוץ לסוכה. הבנה זו, שאופי חובת האכילה בלילה הראשון כלל אינו קשור למצוות סוכה, היא כמובן מחודשת ביותר.

המהרש"א הסתייג מביאורו של המהרש"ל, אך הכיוון שהוא עצמו מציע אינו כה רחוק מכך לענ"ד. המהרש"א מסכים כי ההבדל בין חובת י"ד סעודות ובין חובת סעודה בלילה הראשון בלבד הוא באפשרות להשלים מחוץ לסוכה. אם החיוב הוא של י"ד סעודות – לא שייך לדבר על השלמת אחת מהן מחוץ לסוכה; אך אם דרושה סעודה בלילה הראשון בלבד, ניתן ללמוד מדין השלמה בקרבנות, כפי שמציין רש"י עצמו כאן (ד"ה חזר בו) – "כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביום טוב אחרון". אף שהמהרש"א תומך את דבריו בהשוואה לקרבן, בסופו של דבר מודה גם הוא שחיוב של לילה ראשון בלבד אינו קשור בטבורו לישיבה בסוכה דווקא.

כמובן, הנחתו של רש"י שלא ניתן להשלים בסוכה מבוססת על שתי הנחות: א. ההשלמה מתבצעת בליל שמיני עצרת; ב. בליל שמיני עצרת לא ניתן לכוון למצווה ולשבת בסוכה, משום שיש בכך בל תוסיף.

על שתי הנחות אלו מצינו ערעור בראשונים על אתר:

א. הר"י מלוניל (שהבין את קושיית הגמרא על דרך הריטב"א) הציע פירוש מחודש באשר ללילה האחרון שבו ניתן להשלים אליבא דרבי אליעזר:

ופירוש יום טוב האחרון דקאמר ר' אליעזר דישלים, מיום שביעי קאמר, ולא משום שמיני, דהא כבר איפטר מסוכה.

ב. הריטב"א (ד"ה והא דפרכינן) ותוספות הרי"ד (ד"ה ועוד) מחדשים חידוש אדיר: שיש משמעות לישיבה בסוכה בליל שמיני עצרת, וההשלמה אכן חייבת להיעשות בסוכה. כפי שציינו לעיל, חידוש זה משתמע באופן עקרוני גם מדברי רש"י, אלא שלפי רש"י, הדבר אינו אפשרי משום "בל תוסיף". הרי"ד סבור שדבר זה אינו מהווה מכשול:

ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון. פירוש: משלים ואוכל בסוכה. ואין כאן משום בל תוסיף, שכיון שהוא מתכוין להשלים חסרון שבעת ימי הסוכה, אין זה מתכוין להוסיף. ובודאי אילו אכל כל ארבע עשרה סעודות בסוכה ועוד היה אוכל בליל שמיני בסוכה, זה היה בל תוסיף. והמורה פירש שאם ימלא החסרון בסוכה איכא בל תוסיף, ואינו נראה לי.

תוספות (ד"ה והא, חזר) מסכימים עם רש"י שקושיית הגמרא נובעת מכך שלא ניתן לבצע את ההשלמה בסוכה, אך הם חולקים עליו באשר לחלופה. לשיטתם, האפשרות לתשלומין בליל שמיני עצרת אכן קשה גם לשיטת חכמים, המסתפקים באכילה בלילה הראשון; אלא שלפי חכמים אכן אין אפשרות שכזו, והקושיה היא על רבי אליעזר, הדורש מחד סעודות בסוכה, ומאידך – מאפשר להשלים מחוצה לה. לפי התוספות, תשובת הגמרא אינה שרבי אליעזר חזר בו מהצורך בי"ד סעודות, אלא שחזר בו מהצורך לעשותן בסוכה, ועל כן יכול הוא לחדש שניתן להשלים חובה זו בליל שמיני עצרת:

חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה, ולעולם י"ד סעודות בעי.

החידוש בשיטתם מתקרב לזה של המהרש"ל, דהיינו: שיש חובה מיוחדת של סעודות בחג סוכות, ובהקשר זה – בכל שבעת ימי החג – וחובה זו אינה קשורה כלל למצוות סוכה; אמנם כיוון שמדובר בחג הסוכות, יש אילוץ לבצעה בסוכה (בניגוד להצעה שהעלינו בראשית דברינו בדעת רבי אליעזר), אך אם עבר החג, ניתן להשלימה מחוץ לסוכה.

בהמשך מביאים תוספות את תירוץ הירושלמי, שלפיו רבי אליעזר כלל לא חזר בו:

ובירושלמי משני, אמר ר' אחא: למצוה חשובה. כלומר, לכתחילה צריך לאכול בסוכה, ואם לא אכל, משלים בשמיני בלא סוכה.

גם כאן באה לידי ביטוי אותה הבנה מחודשת, שיש חובה מיוחדת של סעודות בחג הסוכות, שאינה קשורה במהותה לישיבה בסוכה דווקא. ניתן לסכם ולומר שהבנה זו בשיטת רבי אליעזר, אם לגבי י"ד סעודות ואם לגבי סעודת לילה ראשון, קיימת ברש"י (בעיקר לפי המהרש"ל), בתוספות ובירושלמי; ואילו בשיטת הריטב"א, הרי"ד והר"י מלוניל, החובה קשורה במהותה לישיבה בסוכה דווקא.

אמנם יש להודות שמסברה נראית גישתם של רש"י ומחנהו קשה: הרי מדובר בעצם בחובה שאינה קשורה לדיני סוכה אלא לדיני יום טוב – ומדוע זה יהיו דיני יום טוב של סוכות שונים מדיני שאר החגים?! ברש"י עצמו מדובר בלילה הראשון בלבד, ובעניין זה – מעמד לילה ראשון של סוכות ויחסו לשאר ימים טובים – נעסוק בע"ה בשיעור הבא. אך לפי תוספות הדברים קשים אף יותר: בכל יום ובכל לילה משבעת ימי החג יש חובת סעודה, שאינה נובעת מדיני ישיבה בסוכה אלא מדיני יום טוב וחול המועד של סוכות. הדבר קשה מסברה, ובפרט כיוון שמדובר בשיטת רבי אליעזר, הסובר שאין חובה לסעוד ביום טוב, אלא "או כולו לה' או כולו לכם" (פסחים סח:); והוא אף קשה מבחינת הילפותא שלו מ"תשבו כעין תדורו" – דין מובהק של סוכה (אלא אם נאמר שלאחר שחזר בו, מקורו של רבי אליעזר הוא זה שהביאו התוספות בשם הירושלמי).

כעת הבה נעיין בדברי תוספות הרא"ש, המתנסח בדומה לתוספות, אך בהבדלים משמעותיים. בשונה מתוספות, מסביר הרא"ש את קושיית הגמרא כריטב"א, ולא כרש"י. על הסברו של רש"י הוא מקשה את הקושיה המתבקשת:

אם כן מאי קא משני דחזר בו ר' אליעזר ממאי דקאמר דחייב אדם לאכל י"ד סעודות בסוכה? מכל מקום, אכתי היאך ישלים בליל יום טוב האחרון בסוכה? הא קעבר משום בל תוסיף!

לדעתו, הגמרא הקשתה רק מצד מספר הסעודות שצריך להשלים, ולא מצד האפשרות להשלים שלא בסוכה – אך זאת לא מפני שהוא סובר כריטב"א, שאכן יש להשלים בסוכה, אלא מכיוון אחר:

מה שאוכל בלילי יום טוב האחרון חוץ לסוכה לא קשיא ליה, מידי דהוה אשכח ולא התפלל מנחה בשבת יתפלל במוצאי שבת שתים של חול, ויוצא בתפלת חול מה ששכח ולא התפלל תפלת שבת, כיון דלא איפשר בענין אחר, הכי נמי מי שאינו יכול לאכול בסוכה יוצא אפילו חוץ לסוכה.

ראינו שלפי רש"י, מסקנתו של רבי אליעזר היא שחובת הסעודה אינה קשורה לסוכה דווקא. לפי הרא"ש, החובה קשורה מלכתחילה לסוכה, אך אין זה מעצם מהותה: יש כאן חובת סעודה, ובחג סוכות סעודה היא סעודה בסוכה; אך בתשלומין, יש משמעות גם להשלמה באופן שונה. כמובן, לוּ הייתה משמעות החיוב ישיבה בסוכה בלבד, אין כאן כל השלמה; ומאידך, לוּ היה זה חיוב סעודה גרידא, שבמקרה יש לעשותו בסוכה, לא הייתה כאן כל התפשרות הנובעת מכך "דלא איפשר בענין אחר", שהרי מלכתחילה לא הייתה החובה קשורה לסוכה. ברור אפוא שלפי הרא"ש יש כאן חובה של סעודת סוכות, שבדיעבד ניתן להשלימה גם מחוץ לסוכה [במודל שמזכיר הרא"ש, השלמת תפילת מנחה של שבת על ידי תפילת חול נוספת במוצאי שבת, יש השלמה של הרובד הבסיסי – תפילת עמידה, אך אין השלמה של ממד נוסף – הזכרת שבת בתפילה; וייתכן שגם כאן יש שני רבדים בחיוב, וניתן להשלים רק אחד מהם].

בהמשך, בקטע המקביל לתוספות שראינו, מקשה הרא"ש על פירוש רש"י, שרבי אליעזר הודה לחכמים לגבי מספר הסעודות, ומסביר כתוספות, שרבי אליעזר אכן עמד בדעתו שיש צורך בי"ד סעודות. ואולם, בהגדרת הנקודה שבה חזר בו כותב הרא"ש בשונה מתוספות. כזכור, תוספות כתבו: "חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה". הרא"ש, לעומתם, כותב:

חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה רוצה להשלים בסוכה.

כלומר: רבי אליעזר עדיין מצריך י"ד סעודות בסוכה, אלא שאין זה נכון שכל מהותן היא ישיבה בסוכה, ועל כן ניתן להשלימן מחוץ לסוכה – כדבריו לעיל. תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בהמשך דבריו. כזכור, תוספות הביאו את הבנתם בחזרתו של רבי אליעזר לפי הבבלי, וכחלופה הביאו את דברי הירושלמי, שלפיו רבי אליעזר כלל לא חזר בו. הרא"ש, לעומתם, מבין שמדובר בתירוץ אחד:

לכן נראה לפרש: חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה רוצה להשלים בסוכה, ולעולם י"ד סעודות בעי. והכי איתא בירושלמי: אמר רבי יצחק: למצוה הושוה – לכתחלה צריך לאכול בסוכה, ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה.

כלומר: ייתכן שגם לפי הירושלמי רבי אליעזר חזר בו, ואין כאן מחלוקת תלמודים; המסקנה בדעת רבי אליעזר היא שיש חובה של סעודה בסוכה, שבדיעבד, כתשלומין, ניתן לבצעה מחוץ לסוכה.

באילו מאכלים ניתן להשלים לדעת רבי אליעזר?

הגמרא אומרת שלרבי אליעזר ניתן להשלים במיני תרגימא. רש"י הסביר שמדובר, בין השאר, בפירות, ותוספות הקשו עליו מהגמרא ביומא. בגמרא שם נאמר:

ופירי לא בעו סוכה... לימא מסייע ליה: לפיכך אם השלים במיני תרגימא יצא, ואי סלקא דעתך פירי בעו סוכה, ליתני פירות! מאי מיני תרגימא – פירות. ואיבעית אימא: באתרא דלא שכיחי פירי   (יומא עט:).

בפשטות, ההנחה היא שהשלמה מועילה לדעת רבי אליעזר דווקא בדברים החייבים בסוכה, ועל כן ניתן להסביר שמיני תרגימא הם פירות רק אם פירות חייבים בסוכה. מתוך כך הקשו התוספות בסוגייתנו (ד"ה במיני) על רש"י:

במיני תרגימא – פירש בקונטרס: כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין. ואי אפשר לומר כן, דהא רבא מסיק פרק ח' דיומא דפירי לא בעי סוכה, ודייק מהכא: ואי סלקא דעתך פירות בעי סוכה – לישלים בפירות; ודחי: באתרא דלא שכיחי פירות, ואיבעית אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו. מכל מקום משמע דאי פירי לא בעי סוכה, אין השלמה מועלת בפירות.

אמנם תוספות ישנים ביומא העלו הבנה שונה בסוגיה:

מיני תרגימא נמי פירי הוא, ואף על גב דפירי לא בעיא סוכה, מכל מקום יכול להשלים י"ד סעודות של סוכה במיני תרגימא.

פירושם נראה דחוק בסוגיה שם, אך שיטתם ברורה: ניתן להשלים גם בדברים שאינם חייבים בסוכה. נראה שרש"י הבין אף הוא באופן זה, וייתכן גם שהדבר אינו מצומצם לתשלומין, אלא מועיל גם להשלמת י"ד סעודות בתוך החג, כפי שאמר רבי אליעזר לאפוטרופוס של אגריפס המלך, שניתן להשלים בפרפראות.

על פי דברינו לעיל, דווקא אצל תוספות יש קושי מסוים, שהרי לשיטתם אין, למסקנת רבי אליעזר, כל זיקה מהותית בין חובת י"ד הסעודות לבין מצוות סוכה, ואם כן קשה להבין מדוע יהווה חיוב אכילה בסוכה מדד לסעודה שבה ניתן לצאת ידי חובה. ייתכן שלדעתם חיוב בסוכה אינו אלא סימן לסעודה משמעותית, שניתן לצאת בה ידי חובה, וצ"ע.

מקור דין תשלומין בסוכה

נסיים בנקודה מחשבתית מסוימת, הנוגעת לדין התשלומין לשיטת רבי אליעזר (הדברים הועלו על ידי הרב יעקב נגן [גנק] בדף קשר 452, להרחבה ניתן לעיין שם, http://www.etzion.org.il/dk/1to899/452daf.htm). כזכור, רש"י מסביר שהמקור לכך הוא בדיני קרבן: "יש לה תשלומין, כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביום טוב האחרון". רש"י מתייחס כאן למשנה בפרק ראשון של חגיגה:

מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג – חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג – אינו חייב באחריותו, על זה נאמר 'מעוות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות' (קהלת א', טו)     (חגיגה ט.).

וכך מסביר הריטב"א את מחלוקת רבי אליעזר ורבנן אצלנו:

דרבנן סברי דגמרינן מחג המצות לגמרי, דסברי דון מינה ומינה, דמה התם חייב ואין לו תשלומין, אף כאן חייב ואין לו תשלומין. ורבי אליעזר סבר דון מינה דחייב באכילה, ואוקי באתרה, דהתם דאיתקש לפסח, אין לו תשלומין כפסח, אבל הכא דמיא לחגיגה, שיש לה תשלומין כל הרגל ולילי יום טוב האחרון.

אם כן, חובת האכילה בסוכה לפי רבי אליעזר הוקשה לחגיגה, על דיני התשלומין שבה. הקשר בין מצוות סוכה לעולם המקדש בא לידי ביטוי גם בגמרא בדף מג., שלמדה את עצם חובת הישיבה בלילות מדיני המילואים:

'בסכות תשבו שבעת ימים' – ימים ואפילו לילות... נאמר כאן 'תשבו' ונאמר במלואים 'תשבו' (ויקרא ח', לה) – מה להלן ימים ואפילו לילות, אף כאן ימים ואפילו לילות.

על פי הירושלמי אצלנו, לימוד זה מהווה גם את המקור לדרישת י"ד הסעודות של רבי אליעזר:

מה טעמא דרבי ליעזר? נאמר כאן 'תשבו' ונאמר להלן 'ופתח אוהל מועד ישבו יומם ולילה', מה ישיבה שנאמר להלן עשה בה את הלילות כימים, אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים.

אמנם תוספות העירו שההשוואה בין ישיבה בסוכה ובין עולם המקדש והמילואים אינה מושלמת:

לא לגמרי יליף ממלואים, דהתם אי אפשר לישן בעזרה כמו בחצר שהיה במקום עזרה, דגמירי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ואילו כאן אסור לישן חוץ לסוכה (מג: ד"ה תשבו).

הבדל זה מביא אותנו להבנת מטרת הסוכה. באוהל מועד יש גילוי שכינה: אנשים מיוחדים יכולים להיכנס לשם ואף לאכול שם, אך בכל מקרה אין הוא מקום המגורים שלהם. בחג הסוכות, לעומת זאת, באה השכינה אלינו, למקום המגורים שלנו, ואנו חיים בצִלה. מעתה מובן מאליו מדוע מוכרחת הישיבה בסוכה לדמות לישיבה בבית.

* * *

בשבוע הבא נמשיך בסוגייתנו ונתמקד בשיטה שנפסקה להלכה – שיטת חכמים. [מומלץ לחזור בהקשר זה על שיעור הפתיחה, שהקיף חלק מהנושאים הנידונים בראשונים]. להלן מספר מקורות:

1.  ברכות מט: "טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה... אמר ליה אין".

2.  תוספות אצלנו ד"ה אי, רשב"א בסוגיה בברכות:

"כלהו שאר עונות דיום טוב, ואפילו דיום טוב ראשון, אין מחזירין אותו [=בברכת המזון, ש"ש], דאי בעי לא אכיל פת, וכדאיתא נמי במסכת סוכה... ומינה נמי שמעינן דבשבת על כרחיה אכיל פת, ומשום דכתיב ביה 'עונג', ואין עונג בלא אכילת פת".

3.  שיטת ריב"ב יב: בדפי האלפס "אין לדבר קצבה... משנים בו להקל".

4.  ר"ן יב: בדפי האלפס ד"ה מתני'. ריטב"א: "הא דאמרינן אף סוכה אי בעי אכיל... ומה שכתבנו נכון ועיקר לכל מודה על האמת, מפי מורי נר"ו". תוספות ברכות מט: ד"ה אי.

שאלות מנחות

1.  נסו לברר מה אופי חובת האכילה בלילה הראשון. האם ניתן ליישם לגביו חלק מההבנות שראינו בשיעור זה במסגרת שיטת רבי אליעזר?

2.  בשיעורים הקודמים חזרנו מדי פעם על כך שאכילה ושינה בסוכה אינן מחייבות כפעולות של אכילה ושינה אלא כביטויים לישיבה. האם הדבר נכון גם באשר ללילה הראשון?

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)