דילוג לתוכן העיקרי

נח | איש גדר גדר ועמד בפרץ

קובץ טקסט

 

השיחה נאמרה בסעודה שלישית פרשת נח תשע"ח, סיכם איתי וייס. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב
 
"ת"ר מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח כשיצא מן התיבה וראה כל העולם חרב והתחיל לבכות עליו ואמר רבש"ע נקראת רחום היה לך לרחם על בריותיך. השיבו הקדוש ברוך הוא: רעיא שטיא כען אמרת דא ולא בזמנא דאמרית לך בלישנא רכיכא [רועה שוטה! כעת אמרת זאת ולא בשעה שאמרתי לך בלשון רכה...] דכתיב עשה לך תבת עצי גופר כו' ואני הנני מביא את המבול כו' לשחת כל בשר כו' ויאמר ה' לנח כו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כולי האי אתעכבית עמך ואמרית לך בדיל דתבעי רחמין על עלמא ומכדין דשמעת דתשתיזיב את בתיבותא לא עאל בלבך בישותא דעלמא ועבדת תיבותא ואשתזבתא וכען דאתאביד עלמא פתחית פומך למללא קדמי בעיין ותחנונין כל כך הרבה זמן נתתי לך כדי לבקש רחמים על העולם, אך כששמעת שתשאר אתה בתיבה לא העלית בדעתך את צער העולם, וכעת כשנאבד העולם פתחת פיך לבקש מלפני בקשות ותחנונים]"  (זוהר חדש כרך א [תורה] פרשת נח).
 
הדברים קשים. הזוהר מבקר את נח על כך שלא ביקש רחמים על אנשי דורו לפני המבול, אלא רק לאחריו. ביקורת זו מוכרת לנו, ואנו רגילים להנגיד את נח למשה רבנו, הרועה הנאמן: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱ-לֹהֵי זָהָב:  וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב, לא-לב).
 
כבר עמדו חז"ל על כך שאותיות "מחני" רומזות להפטרה: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל  הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ" (ישעיהו נ"ד, ט).
 
המבול נקרא "מי נח", מכיוון שנח, שלא כמשה רבנו, לא ביקש רחמים על עם ישראל. השאלה הקשה על הסבר זה היא כיצד אדם שלא מבקש רחמים על דורו יכול להיקרא בפיו של הקב"ה 'צדיק'. איך הוא יכול למצוא חן בעיני ה', כשם שנאמר על משה רבנו: "כי מצאת חן בעיני"? במה באה לידי ביטוי צדיקותו של נח אם לא בבקשת הרחמים? היא התבטאה בהקפדה על הפרשת מעשרות?! בלבוש צנוע של אשתו?!
בשביל לענות על שאלה זו, נראה תאור של דור דומה לדור המבול, דור החורבן: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר:  וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ:  וְאַמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ וְעָשְׂתָּה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה:  ...בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם:  ... כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם:  שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע:  ... עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט:  וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי:  וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל כ"ב, א-לא).
 
בשביל לבקש רחמים על עם ישראל, לא מספיק להתחנן בפני הקב"ה – יש צורך באדם שיעמוד בפרץ, ייקח אחריות, ורק לאחר מכן יבקש רחמים. כשמשה רבנו שומע על מעשה העגל, הוא מבקש זמן מהקב"ה לקחת אחריות ולעשות סדר. הקב"ה מאפשר לו זאת, ומשה יורד לעשות סדר: "וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר  דָּק... וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי ... שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת  אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:  ... וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם" (שמות ל"ב, יט-ל).
 
משה פורץ למחולות במחנה, לוקח את כל הזהב והתכשיטים של העם, עומד השער וקורא: "מי לה', אלי!". מן הסתם היה חשש שיזרקו אותו לאש. משה יכול היה לוותר מראש, להרים ידיים, אך משה עמד בפרץ. רק אחרי לקיחת האחריות בפעולה מעשית, משה יכול להתחנן לפני הקב"ה.
דוגמא נוספת נמצאת בדברי חז"ל המסבירים שהסיבה שבגינה זרעו של אברהם נידון לשעבוד היא שאברהם לא לקח אחריות על הנפשות שהציע לו מלך סדום. אני סומך על השיקולים של אברהם לא לעשות זאת ומבין שהם היו כבדי משקל, אבל מאותה סיבה לא יכול אברהם להציל את סדום ולא עזרו כל תחנוניו. מהרגע שבשעת החטא, בשעת המעשה, אין אדם שגודר גדר לעמוד בפרץ, לא ניתן לבקש רחמים.
 
נשוב לנח. ודאי שנח ביקש רחמים על דורו גם לפני המבול, אך נח לא לקח אחריות. מן הסתם היו לו שיקולים משמעותיים, יתכן שהוא חשש לחינוך ילדיו שעתידים להקים את העולם לאחר המבול; אולי הוא חשב שאין סיכוי ולהסביר שהבעיה הייתה בדורו, או לדרוש את נח לגנאי ולטעון שהוא לא התאמץ מספיק. מדברי הרמב"ם על אברהם ניתן ללמוד על דרך השלילה מה יחסו לנח: "לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ... כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד ... וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו" (רמב"ם, עבודה זרה א', ב).
 
דבריו של הרמב"ם ברורים. אברהם קורא בכל גדול, אברהם לוקח אחריות על העולם כולו, מקבץ אחריו אלפים ורבבות, 'עמודו של עולם'. נח לעומתו לא ענה על ההגדרה הזו. צריך לקרוא את הדברים על רקע התקופה שבה חי הרמב"ם, על רקע אגרת תימן: האסלאם שולט ביד רמה בצפון אפריקה, בספרד ובמזרח; הנצרות שולטת באשכנז ובצרפת. שתי הדתות הללו שופכות נהרות של דם יהודים, והתחושה המתבקשת היא שהקב"ה זנח את עם ישראל. הרמב"ם, כאברהם, כותב את ספרו, משנה תורה, כותב חיבורים מחשבתיים, ומקבץ אחריו אלפים ורבבות. זוהי לקיחת אחריות ועמידה בפרץ.
 
לדורנו אתגרים משלו. גם אנו זקוקים לאנשים שיגדרו גדר ויעמדו בפרץ. כיום, לא מספיק אנשים מהישיבה לוקחים על עצמם את משימת החינוך. מי ייקח אחריות על לימוד התורה של עם ישראל בכלל, ובציונות הדתית בפרט, בדור הבא? עד כמה אנחנו מצליחים לחיות את חיינו בתחושת שליחות? פרשת נח מציבה את השאלות האלה בפנינו, ועלינו לתת דין וחשבון עליהן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)