דילוג לתוכן העיקרי

פסחים | דף יז | על הקושי בלימוד ענייני טהרות | 2

בעיון הקודם עסקנו בדברי הרמב"ם אודות מיעוט הידיעה והשליטה בהלכות טומאה וטהרה. הרמב"ם מתאר שכך היה עוד בימי הנביאים, ומתייחס למבחן של חגי הנביא, שאודותיו מדובר בסוגייתינו. הרמב"ם מציע נימוק ברור וחד משמעי למיעוט הידיעה בתחומים אלה:

"ואין להתפלא ממצב כזה בזמן הגלות והעדר ענינים אלה מחמת מיעוט העוסקים בהם".

העובדה שעם ישראל גלה מארצו, התרחק ממקום הקדושה והטהרה, וממילא חדל לשמור הלכה למעשה על ענייני טומאה וטהרה, היא שהובילה למיעוט הידיעה בתחומים אלו.

לדעת הרמב"ם, גם התיקון לחוסר הבקיאות בעניינים הטומאה והטהרה קשור במהותו להשתוקקות לבניין בית המקדש, ולהחזרת סדרי טהרה למקומם.

הרמב"ם מצטט מן הברייתא הידועה של רבי פנחס בן יאיר, ומבהיר:

"וכן כאשר צוה ה' יתעלה את הנביא לשאול על כך, אמר לו: "שאל נא את הכהנים תורה" - הרי תורה בסתם הוא הדיון בטומאה וטהרה וידיעת משפטיהן. וכך אמרו עוד בטומאות ובטהרות "הן הן גופי תורה" ... והן הסולם לרוח הקדש כמו שאמרו טהרה מביאה לידי קדושה".

עומדים אנו בראש חודש אב, וממעטים בשמחה על חורבנו של בית קודשנו ותפארתנו.

הסוגיות שבהן אנו עוסקים מלמדות, שחסרון מקדש הוא גם חסרון בידיעת התורה ובלימודה. תחומים נרחבים ועמוקים בתורתנו הקדושה נשחקו ונזנחו מפני חטאינו שהגלונו מארצנו, וייתכן שדווקא העיסוק בהם הוא שיזרז אותנו להתפלל להשבת שכינה לירושלים, ולהשבת סדרי טהרה למקומם.

אבקש להוסיף, בהקשר זה, ביאור יפה ששמעתי ממורנו הרב יעקב מדן:

חגי הנביא נצטווה מפי הגבורה לבחון את הכוהנים בהלכות טומאה וטהרה. ברור, שמטרת הבחינה היתה לבחון את שליטתם בהלכות טומאה וטהרה, אך נראה לומר שגלום בה גם מסר נוסף. חגי הנביא בחן את הכוהנים על הלכות העברת טומאה מדבר מאכל אחד למשנהו.

חגי מבהיר לכוהנים, כי הטומאה עשויה להתפשט ולהתרחב מאליה, ולטמא גם מאכלים שכלל לא באו במגע עם מקור הטומאה הראשוני. לעומת הטומאה, קדושה איננה מתפשטת מאליה.

בימי חגי הנביא הקימו מזבח על הר הבית, אך בניית בית המקדש השני התעכבה.

מספרי עזרא ונחמיה אנו למדים כי העיר ירושלים החלה לכונן חיי מסחר וכלכלה, אך בית המקדש טרם נבנה. ובכן, טוען חגי הנביא, יש להזדרז ולהתאמץ יותר בבניין בית המקדש! ייתכן, שבקרב העם והכוהנים רווחה התפיסה שאם יש לנו מזבח שמקריבים בו קורבנות על הר הבית - די בכך, והוא יקרין שפע של קדושה אל האומה כולה. חגי מבהיר, שההיפך הוא הנכון: הטומאה שב"רחוב" עשויה להתפשט ולהיכנס אל המקדש, ואולם הקדושה שבמזבח איננה מתפשטת ומקדשת את ירושלים וגלילותיה. המסקנה העולה, כמובן, היא לכונן בית מקדש של ממש, להרבות בקדושה ולהוסיף בקדושה, עד שתחזור ארץ ישראל לקדושתה ולטהרה שבימי קדם.

מאז ועד היום, חובה עלינו לזכור כי טומאה מתפשטת מאליה, ואולם קדושה אינה מתפשטת מאליה. כדי להרבות בקדושה עלינו לעשות מעשה, עלינו להוסיף בתורה ובמעשים טובים, ולקרב לבבות אחינו בני ישראל לאביהם שבשמיים. כוחות חזקים של טומאה קיימים בעולם, וכאמור, הם מתפשטים ומתרחבים מאליהם. אם רצוננו ותפילתנו לבנות את בית המקדש, ולהשיב קדושה וטהרה למקומן, עלינו לעשות מעשה!

רק מכוח פעילות אקטיבית של ריבוי קדושה, נזכה בעזרת ה' להשלמת נבואת חגי באותו הפרק שם:

"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָ-אוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָ-אוֹת".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)