כריתות | דף כג | איסור חל על איסור בקדשים

המשנה בסוגייתנו (כב עמוד ב – כג עמוד א) דנה באריכות במקרים שונים שבהם אדם אחד או שני בני אדם אוכלים חתיכות שקיימים בהם ספקות איסוריים שונים המצטרפים זה לזה, כגון חתיכת חלב שיש ספק אם היא גם חתיכת נותר. אגב כך דנה הגמרא בעצם האפשרות של איסור נותר לחול על איסור חלב, לאור הכלל שאין איסור חל על איסור, ומתוך כך היא מגיעה לניסוחו של כלל חשוב:

"בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור".

בהמשך הסוגיה מביאה הגמרא מקור לכלל זה מכך שאיסור אכילת קדשים טמאים יכול לחול על אימורים שכבר אסורים משום שהם עולים, ובסוף הסוגיה היא מראה שכלל זה נתון במחלוקת תנאים. מדוע לחלק בין קדשים ובין שאר התחומים לעניין איסור חל על איסור? נראה שניתן להסביר חילוק זה מתוך הבנה מסוימת בכלל העקרוני שאין איסור חל על איסור. אפשר להבין שעניינו של כלל זה הוא שאין טעם לאסור דבר שכבר נאסר. עניינם של איסורי התורה הוא להורות לאדם האם מותר לו לאכול דבר מסוים, וכאשר ההוראה היא שהדבר אסור שוב אין משמעות לחזרה על הוראה זו מטעמים שונים.

אמנם סברה זו, שיכולה להיות נכונה באיסורים רגילים, אינה נכונה באיסורים הקשורים לקדשים. הריטב"א (על הרי"ף ריש פ"ב דנדרים) מחלק באופן עקרוני את איסורי התורה וקובע שרוב האיסורים הם איסורי גברא ואילו קדשים הם איסורי חפצא. כלומר, רוב איסורי התורה הם אכן הנחיות שנאמרו לגברא, ואילו דיני קדשים הם דינים שחלים על החפץ עצמו ורק כתוצאה מכך נדרש הגברא להתייחס אליהם בהתאם.

לאור הבחנה זו אפשר להבין מדוע איסור חל על איסור דווקא בקדשים: חלות האיסור בקדשים היא דין המתקיים בחפצא עצמו בלי קשר להשלכותיו על הגברא, וממילא יכולות גם כמה חלויות לחול על החפץ במקביל. זאת בניגוד לאיסורי גברא אחרים שבהם אין משמעות לחלות של איסור אחד על גבי חברו.

מקום נוסף שבו ניתן למצוא חיזוק להבחנה זו הוא דין עשה דוחה לא תעשה. בכל התורה קיימא לן שעשה דוחה לא תעשה, אך בגמרא בזבחים (צז עמוד ב) נאמר שאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש ובקדשיו. בדף היומיומי על זבחים שם הצענו שלוש סברות לכלל זה, אך אפשר להציע סברה רביעית לאור החילוק הנ"ל. עניינו של הכלל שעשה דוחה לא תעשה הוא שכאשר מצווה הקב"ה את האדם לקיים מצווה ממילא סר ממנו הציווי של ה"לא תעשה" המונע את קיומה (כפי שביאר ר' ניסים גאון, שבת קלג עמוד א). אמנם בקדשים האיסור לא נובע ישירות מן הציווי האלוקי על הגברא, אלא מתוך חלות איסורית שקיימת בחפצא עצמו. חלות זו אינה מתבטלת גם כאשר היא עומדת בדרכה של מצוות עשה.