דילוג לתוכן העיקרי

שופטים | פרק ו'-ח' | אותות גדעון

תקופת שופטותו של גדעון, הוא ירובעל, מתוארת בפרקים ו'-ח' שבספר שופטים. לאורך הפרקים, אנו מוצאים פעמים רבות שגדעון נעזר בניסים ובאותות. מדוע דווקא בתקופה זו רבו הניסים?

לראשונה, גדעון משתמש באותו כאשר הוא מתמנה לשופט. מלאך ה' נגלה לגדעון, וגדעון דורש ממנו אות כדי להאמין שאכן מדובר בשליחות אלוהית: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו - אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי" (ו', יז). המלאך מעלה אש על האוכל שהביא גדעון, ובכך מבטא את כוחו העל-אנושי ומסייע לו להאמין בה' ובשלוחיו.

גדעון אינו מסתפק באות זה, ומבקש מה' אות נוסף על מנת להוכיח שהישועה אכן בוא תבוא: "וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱ-לוֹהִים - אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן, אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב, וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (ו', לו-לז). מעשה גיזת הצמר יוכיח לגדעון כי לה' יש כוח לפעול בעולם, ברצונו ממית וברצונו מחיה, וכך יש לו הכוח להושיע את ישראל ביד גדעון.

עם היציאה למלחמה נגד מדיין, ניתן לגדעון אות אחרון כי הניצחון בידו - חלום הלוחמים המדיינים, המפורש על ידיהם כניצחון ישראל:

"וַיָּבֹא גִדְעוֹן, וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם, וַיֹּאמֶר - הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל: וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר - אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל, נָתַן הָאֱ-לוֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה" (ז', יג-יד)

כך גם בוחר גדעון את מצבת לוחמיו: "וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן - כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת' (ז', ה). מטרת צמצום הלוחמים היא להעצים את הנס ולהראות לעם שהקב"ה הוא שמושיע את ישראל.

תקופת שלטונו של גדעון מסתיימת בבקשת העם שימלוך עליהם. גדעון מסרב לשלוט, אולם יוצר להם אפוד שאותו יוכלו לעבוד. אפוד זה גורם לעם לזנות אחריו בהמשך הדרך: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן - לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם, ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן - אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם... וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה, וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (ח', כג-כז).

 

* * *

 

מהו הקו המקשר את כל האירועים שבחיי גדעון? נראה כי כל הפעולות שעשה ושנעשו לו היו פעולות מוחשיות - הן הפעולות בקשר שלו עם הקב"ה והן בקשריו עם העם ובמלחמותיו. מעתה, נראה כי התשובה לשאלה ששאלנו בפתיחת דברינו טמונה בדברי גדעון למלאך - "בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת, וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן". תקופת מצרים היתה רוויה אותות ונפלאות, והוכיחה לעם את קיומו של ה'. גדעון ואנשי דורו מחפשים אף הם אות וסימן לקיומו של הקב"ה. האותות בתקופת גדעון מצביעים על חוסר אמונה ועל מצב של ריחוק מהקב"ה, הגורמים לעם לבקש אישוש ואימות לכל דברי ה'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)