אופיו של מזמור לתודה

  • הרב משה ליכטנשטיין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיוני תפילה

אופיו של מזמור לתודה

במקומו של המזמור

בפתיחת עיסוקנו בפסוקי-דזמרה (ועיין בשעור- "פסוד"ז- הלל שבכל יום"), בחנו את מקומו של יסוד ההודאה בפסוד"ז, ואת מעמדו לעומת אלמנט ההלל והשבח (ועיין בשעור- "פסוקי דזמרה").

לאור זאת, יש לבחון גם את שילובו של מזמור לתודה בפסוד"ז. כפי שציינו בעבר, הודו ומזמור-לתודה מהווים את חטיבת ההודאה בפסוקי-דזמרה; ככל שמרכיב זה הינו חלק אינטגרלי ממערכת פסוד"ז עולה חשיבותם וככל שנראה את פסוד"ז כמזמורי הלל בלבד, אזי הם נעשים שוליים ומאבדים את ערכם. ואמנם, אמירת מזמור לתודה בפסוד"ז אינה מובנת מאליה ואין עדות לאמירתה במקורות גאוניים או ספרדיים קדומים, ורק במשך הזמן היא תפסה את מקומה באופן יציב וקבוע בסידור- מתוך הנחה שפסוד"ז מבטאים שבח בלבד. עם-זאת, לאחר שהחלה הפריית העדות ההדדית- תפס גם מזל"ת את מקומו (סיכום תמציתי ניתן למצוא אצל י.מ. תא-שמע "התפילה האשכנזית הקדומה" עמ' 59 הע' 6).

קרבן תודה

בשבלי הלקט מובאים שני מנהגים: א. מנהג לומר את מזמור-לתודה רק בימות החול שהרי בשבת אין קרבן יחיד, וקרבן התודה הוא קרבן יחיד ב. מנהג קהילתו- לומר את המזמור רק בשבת מפני שהיא יום הודאה (בגלל היותה סיום ימי הבריאה).

היוצא מכך הוא שיש שתי גישות, האחת קושרת בין ההודאה לקרבן התודה ואילו השניה מתמקדת בהודאה ומשלבת את המזמור במסגרת פסוד"ז. במידה ונלך בעקבות ההצעה הראשונה, יש מקום לראות את מזמור לתודה כחלק מחטיבת הקרבנות המקדימה את פסוד"ז. כזכור, קיימת גישה דומה לגבי הודו, המשייכת אותו למערכת הקרבנות ולא להודאה על הבריאה, ואם כן, יש לשקול את צירופו של מזמור לתודה למערך הרבנות (א"כ הוא נאמר לאחר ברוך שאמר אף למנהג ספרד וע"מ, ושלא כהודו). אם נלך בדרך זו, אזי נקבל מערכת הממקמת את מזמורי הודו ומזמור לתודה כשייכים לעולם הקרבנות (יחד עם מזמור שיר חנוכת הבית) ואילו פסוד"ז עצמם הינם הלל ושבח בלבד ואינם מתחילים אלא מפרקי ההלל. לחילופין, ניתן גם לטעון שהמזמור נועד להודאה אך לא נאמר בשבת בגלל הזיקה לקרבן, ויש בו זכר לקרבן אך עיקר קיומו הוא הודאה ולכן מקומו לאחר ברוך שאמר.

לעומת זאת, אם נאמץ את הדעה השניה- אזי מזמור לתודה נועד לבטא את ההודאה על הבריאה ומהווה מרכיב מרכזי בפסוד"ז.

השלכה מעשית חשובה לדיוננו, הוזכרה כבר בעבר, והיא ההמלצה למאחר לתפלת הצבור- להוסיף להשלמתו גם את אמירת מזמור-לתודה, המבטא יסוד נפרד וחשוב שראוי לאמרו. כמובן, שפסיקה שכזו תהיה הגיונית אך ורק במידה והוא מייצג את ההודאה שבפסוד"ז, אך לא אם הוא משתייך למכלול חטיבת הקרבנות.

ייתכן כמובן, לקיים את שני העקרונות הללו בנוגע למזמור לתודה, כפי העולה, למשל, מספר הרוקח- המסביר את כותרת המזמור כמזמור לקרבן התודה בימות החול אך מוריד פתיח זה בעת אמירת המזמור בשבת

הרב משה ליכטנשטיין