דילוג לתוכן העיקרי

אהבת ה' | 15 | אהבת ישראל ואהבת ה' | 3

קובץ טקסט

פתיחה

בשיעור זה נעמיק בשתי נקודות נוספות, מצוות תפילין וברכת שים שלום, המאירות את רעיון אהבת ישראל ואהבת ה' כפי שפיתחנו אותו בשיעורים האחרונים.

 

א. מצוות תפילין – חטיבה אחת:

ראשית, נעסוק במצוות תפילין[1]. במסכת ברכות נאמר:

"אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עזו אלו תפילין שנאמר ה' עז לעמו יתן. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין, הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? אין, דכתיב את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"   (ברכות ו.)

נראה, שעיקרו של מדרש חכמים זה אינו ברעיון הנחת תפילין של הקדוש ברוך הוא. רעיון זה הוא רק רקע לזיקה הנוצרת בעקבות כך, בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.

ישראל מניחים תפילין והקדוש ברוך הוא מניח תפילין, ישראל משתבחים בקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא משתבח בעמו ישראל, ישראל מאמירים את ה', ו-ה מאמיר את ישראל. כמו כן, ישראל מייחדים את שמו יתברך, "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד", והקדוש ברוך הוא מייחד את עמו, "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אני לדודי ודודי לי.

 

למרות ריבוי הפנים של יחסו לברואיו – כאב, מלך, זקן, איש מלחמה, חנון, רחום, קנוא ונוקם – בורא העולם הוא חטיבה אחת בעולם. כפי שפירש רבנו יעקב בעל הטורים את הפסוק שמע ישראל:

"ויש פסק בין ה' לא-להינו[2] לומר אף על פי שראיתם כמה דמיונות  ואף על פי שאני בא עם זה במדת הדין ועם זה במדת הרחמים אף על פי כן הכל אחד"  (בעל הטורים דברים ו', ד')

על פי זה כתבו שיש לכוון בפסוק זה כך: למרות ש-ה' הוא א-לוהינו, בעל הכוחות כולם, אף על פי כן ה' הוא אחד. מעין דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה:

"א-לוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם, אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות, מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות, ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, וא-להינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' א-להינו ה' אחד"  (רמב"ם יסודי התורה א', ז')

מצוותנו וחובתנו היא, אם כן, להאמין ולהכריז קבל עם ועדה ש-ה' א-לוהינו הוא ה' אחד. לאחר שביססנו ידיעה זו בפנימיותנו ובתודעתנו, אנו מכריזים ערב ובוקר, פעמיים בכל יום באהבה, "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד". אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם.

 

גם עם ישראל הם חטיבה אחת בעולם, למרות שהם מופיעים באופנים שונים. זה "פחז כמים", וזו בוערת בו אש הקנאה, האחד גיבור כאריה, והשני קל כ"אילה שלוחה".

כך נאמר בברייתא בברכות:

"תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה"  (ברכות נח.)

אף על פי כן, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". כפי שפירשו חז"ל ורש"י בברכת יעקב לבניו, שבירך מקצתם וקצתם לא, וכל אחד התברך בברכה אחרת. כך כתב רש"י על פי חז"ל:

"וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם - והלא יש מהם שלא ברכם אלא קינטרן. אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין. יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:

איש אשר כברכתו - ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד: ברך אותם - לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם"  (רש"י בראשית מ"ט, כ"ח)

באור החיים הקדוש, הוסיף לבאר את התועלת שיש לכלל ישראל מהתכונות והכוח שיש לכל אחד מהם:

"...הראוי לו כפי בחינת נשמתו וכפי מעשיו, כי יש לך לדעת כי הנפשות כל אחת יש לה בחינת המעלה יש שמעלתה כהונה ויש מלכות ויש כתר תורה ויש גבורה ויש עושר... ונתכוין יעקב בנבואה לברך כל אחד כפי ברכתו הראוי לה... ברך אותם וגו'. אמר אותם לשון רבים להיות כי ברכת כל אחד ואחד תועיל לעצמו ולכל אחיו כמו שתאמר כשיברך למלך שידו בעורף אויביו הנה מגיע הטוב לכל אחיו. וכן כשירבה מעלת אחד ושפעו והדרגתו לכל אחיו יגיעו גם כן מקצת דבר, לזה אמר איש אשר כברכתו ברך אותם"   (אור החיים שם)

אולם, בזה לא די. לא די בכך שהציבור מתברך בטובתו של פרט מפרטיו. זוהי רק בחינה של התפשטות הטוב, כביטוי "נר לאחד נר למאה". יש לעמוד גם על יסוד האחדות של הכלל כולו.

המלבי"ם, העמיק בשורש ויסוד החיבור של עם ישראל:

"וזאת עצמו דבר להם אביהם ויברך אותם, איש איש כפי שרשו למעלה, ועד עתה היה הלב והסגולה אצורה באדם אחד בכל דור והוא היה מקדש לשכינת ה' ולכל הטובות הרוחניות, ומעתה נתפרד השורש לענפים ונתחלק תחלה לשנים עשר שבטים, רצה לומר י"ב ענפים שהשבט והענף הם שמות נרדפים, ועם יעקב שרשם היו י"ג כמנין אחד וכמו שכתוב במדרש שאמרו לו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, שהיו באחדותם כמו שהיו ביעקב שהוא השורש לענפים אלה, ולכן הגם שנתן לכל שבט ברכה בפני עצמו בכל זאת כלם משתתפים בכל הברכות, ועל זה אמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, שכל אחד מהם היה כלול מכל השנים עשר, כמו שכל כח הנמצא בענף מיוחד מן האילן הוא כלול בכל האילן, וזאת עצמו דבר להם אביהם, וזה שכתוב איש אשר כברכתו, שברכת כל אחד הוצרך לצורך הכלל"   (מלבי"ם שם)

אלו הדברים שציינו בעבר, "אחת דיבר א-להים שתים זו שמעתי". פסוק המבטא את המתח העצום בין ראיית ה' את המציאות, לבין הראייה האנושית הרגילה. בדרך כלל, אנחנו מבחינים בגוונים השונים ורואים אותם ככוחות שונים, ולעיתים מנוגדים. אולם, בראיית ה' הכול אחד. כל הגוונים יחדיו יוצרים יצירה הרמונית ומושלמת.

רק ה' יכול לעשות אותנו חטיבה אחת בעולם: בראייתו את שורש נשמות ישראל, בייעוד שהועיד לנו כקוראי שמו בעולם ובקריאה "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

עם ישראל הוא חטיבה אחת בעולם בשעה שהוא מייחד את שמו יתברך. עם ישראל אחד, כאשר הוא מכיר בעובדה שיסוד אחדותו נעוץ באחדות הבורא. אחדותנו כלולה באחדות הבורא, ומן הבורא נובע שורש נשמת ישראל.

"אנחנו מאמיריך ואתה מאמירנו", לא רק כביטוי לאהבה הדדית, אלא כביטוי לזיקה מהותית עמוקה של דוד ורעיה המידבקים זה בזה, כדברי הכתוב באיוב:

"אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם, איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו"  (איוב מ"א, ח'-ט')

כתב רבינו יוסף חיים זיע"א ראש גולת בבל, בבן איש חי:

"ולכן ישראל נקראו גוי אחד בארץ על שם שהם עובדים את השם יתברך מאהבה שהיא מספר אחד, ולכך אנחנו נשפעים על ידי כך מן י"ג מכילן דרחמי בזכות עבודה באהבה, ולכך מקיפין בחג השמחות את התיבה בלולב בכל יום מששה ימים הקפה אחת, וביום הושענא רבה שבעה הקפות, הרי סך הכל הם שלשה עשר הקפות כמנין אהבה, וכמנין אחד כנגד י"ג מכילן דרחמי, ובזה יובן בסיעתא דשמיא "אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם", פירוש ישראל שהם גוי אחד ועובדים מאהבה באחד הם י"ג הקפות שמספרם אחד, יגשו לפני הקדוש ברוך הוא ועל ידי כך רוח הטומאה של חיצונים לא יבא ביניהם, שיזכו להיות ביום שמיני עצרת אינון בלחודייהו קמי מלכא קדישא"  (בן איש חי, וזאת הברכה שנה א')

 

באותה הדרך כתב גם האוהב ישראל מאפטא:

"והנה הקדוש ברוך הוא נקרא אחד, וישראל נקראים גם כן אחד. וזהו כאשר בני ישראל מקבלים עליהם עול מלכות שמים ומשעבדים את שכלם ומדותיהם וכל הרצוניות בלתי לה' לבדו. ואין להם שום רצון ותאוה אחרת כי אם לעבוד השם יתברך בלבד אז הם נקראים בבחינת אחד, גוי אחד. מה שאין כן כשחס ושלום אינם בבחינה זו. אז אינם בבחינת אחד כי מחשבתם ושכלם מונחים אז בתאוות וחיצונית שונות. ובכל פעם נוטים כוחם ומחשבתם לדבר אחר חיצוני רחמנא ליצן. ואם כן מדותיהם ושכלם הם בפרודא שאינם במקום אחד. אכן כאשר מיישרים דרכם ומחשבותם ורצונם בלתי לה' לבדו. לעשות רצון ה' בתמים. אזי הם באחדות גמור וכאשר הם בבחינה זו בחינת אחד. אז אחד באחד יגשו. ומתייחדים כביכול עם ה' אחד ברזא דאחד וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (תרומה קלה א) למיהוי אחד באחד והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. ולרמז יחוד הקדוש הזה היו הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה בבחינת פלג. והחצי השני כביכול כביכול הוא הבורא ברוך הוא וב"ש משלים להיות אחדות גמור ואמיתי. והיינו על ידי התורה והמשפט אמת היוצא מפי הסנהדרין לכל ישראל וכולא ברזא דאחד"   (אוהב ישראל פרשת קדושים)

 

ב. ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך

בברכת השלום, הברכה האחרונה שבתפילה, אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא דברים רבים:

"שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים... תורת חיים ואהבת חסד, וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום[3]"    (ברכת שים שלום)

בחתימת הברכה אנו אומרים:

"המברך את עמו ישראל בשלום"   (שם)

בקשות רבות יש בברכה זו, ושורש כולן נמצא בברכת השלום. השלום המוזכר בברכה זו, כך נראה, הוא מלשון שלמות, השלמות הטוטאלית הקיימת בבריאה. בבריאה אין כוח אחד שמתנגד לחברו, ואין שאיפה אחת שמתנגשת ברעותה. הכל פועלים יחדיו בשלמות ובהרמוניה.

 

זוהי גם המשמעות של ברכת הכהנים, הכוללת את שלושת הברכות "יברכך", "יאר" ו"ישא": הברכה הראשונה מתמקדת בברכה הגשמית, של שפע ושמירה ממזיקים ומהפסד. הברכה השנייה מתמקדת בברכה הרוחנית, של נר מצווה ותורה אור, בהארת פנים ובחֵן. הברכה השלישית מתמקדת בחיבור ההרמוני בין הארץ לבין השמיים, בין השאיפות הגשמיות לשאיפות הרוחניות. כאשר ה' נושא פניו אלינו, מתקיים "וישם לך שלום".

 

המשותף לברכת השלום ולברכת הכהנים הוא הביטוי היסודי "אור פני מלך". בברכת כהנים מופיע הביטוי "יאר ה' פניו אליך", ובברכת שים שלום מופיע "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". כאשר עם ישראל מתאחד כולו, כאשר רצונותיהם של כל הפרטים בעם מתחברים בכוחות משותפים כדי לזכות לאור פני מלך עולם, אזי מתבטלים כל התאוות והחשבונות האישיים. בנקודה זו מתעצמת השאיפה להיות דבקים באור פניו, וזוכים להיות מוארים באור פני מלך חיים.

זוהי השעה שֶבָּהּ האחדות שָבָה לעולם, זוהי השעה הנשגבה של השלום והשלמות. בשעה זו אנו מסיימים מצד אחד את תפילתנו ועמידתנו לפני מלכנו, אך מאידך, אנו יוצאים אל העולם מצויידים בברכת השלום הזו. מתוך האחדות ההרמונית אליה אנו שואפים אנו הולכים לעמל יומנו, אל מרחבי העשייה האנושית. חדושי תקווה לנסות להגשים ולממש שלום זה, את השלמות בחיי המעשה.

 

התנאי להצלחה בשאיפה זו נעוץ בהפנמת העובדה שאור פני מלך שאנו מבקשים לזכות בו, ניתן לכולנו יחד, כולנו כאחד. מתוך איחוד השאיפות של עם ישראל כולו להמליך את הקדוש ברוך הוא בעולם, לעשותו חטיבה אחת בעולם, מתוך כך נזכה גם אנו בברכת השלום. ברכה שיכולה להתממש רק בהגשמת הייעוד שלנו כעם, כקוראי בשם ה'.

השלום שה' ישים עלינו הוא באותה קריאה, שעושה את ישראל חטיבה אחת בעולם: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

 

סיום

השאיפה לעשיית ה' כחטיבה אחת בעולם ולהפיכת עם ישראל גם הוא לחטיבה אחת בעולם, היא רחוקה מאוד מהשגה וממימוש. אף על פי כן, חייבים אנו להיות מודעים אליה, ולנסות לפעול בעולמנו מתוך אחריות להגשמתה.

אם נשכיל לכוון את דרכנו ולכוון את מבטנו בראייה אחדותית זו, נוכל להתחיל בבניית גשרים של אהבה וחיבור בין האיברים השונים של עמנו. כך, נקדם את העם לקראת פעולה משותפת של בניין יציב.

בו בזמן, עלינו לזכור שהאחדות שאנו מבקשים לא באה לטשטש את הזהות האישית של כל אחד מן האיברים של העם, כפי שהדגשנו למעלה. האחדות עליה אנו מדברים היא היכולת להבין שהבניין השלם זקוק לאותם כיוונים שונים ופעולות שונות שכל אחד עושה ופועל מתוך רצון לגדל שמו יתברך. מני ומינך תסתיים שמעתא (פסחים פח.) ויתקלס שמו יתברך. כל פעילות ופעולה של כל פרט, היא אבן נוספת בפסיפס שלם של תיקון עולם.

ברכת השלום, אם כן, היא גם קריאה ל-ה', שלפניו ברורה המציאות של "אחת דיבר א-להים", שיסייע בידינו להפוך את עולמנו להרמוני יותר. כך, ה"שתיים זו שמעתי" שלנו, יתברך בברכת האחדות. 

או אז, קיימת תקווה שמשהו מן המציאות שאנו חווים יהיה נקי יותר, זך יותר, ומאיר יותר את אור פניו אלינו.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ה

עורך: אורי יעקב בירן

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:  www.vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

*

**********************************************************

*

 

 

 

 


[1] למצוות תפילין נקדיש עיון מיוחד בהמשך. כאן, אנו מתמקדים רק ברעיון הזיקה בין אהבת ה' לאהבת ישראל העולה ממצווה זו.

[2] בחומשים שלנו ההפסק הוא בין ה' לאחד.

[3] נוסח הספרדים: תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)