דילוג לתוכן העיקרי
אגדות התלמוד -
שיעור 23

אגדת חזקיהו ומחלתו | 2

קובץ טקסט

אגדות הש"ס

שיעור מספר 23

אגדת חזקיהו ומחלתו - חלק ב'

א. מבוא  

בשיעור הקודם עסקנו בסיפור מחלתו של חזקיהו בתלמוד הבבלי (ברכות י' ע"א-ע"ב). ראינו שבניגוד לסיפור המקראי, שעסוק בתחושותיו של חזקיהו בעקבות מחלתו, והבשורה על החלמתו, הרי שהסיפור החז"לי מתמקד במשהו אחר לחלוטין: הוא מספר על מחלוקת עקרונית בין חזקיהו לישעיהו, שמתגלה בדיון שמתפתח ביניהם על הנסיבות שגרמו למחלה. בשיעור הנוכחי נרחיב מעט לגבי הרעיון שמתבטא בסיפור החז"לי בבבלי ברכות. לאחר מכן נפנה, בעקבות עיונה של ע' מאיר[1], לעיין במקורות המקבילים, ונחתום את הדיון בסיפור זה בהתבוננות על הקשרו הרחב בסוגיה בברכות. תחילה נביא כאן שוב את החלק המרכזי של הסיפור:

אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים[2].

ב. הויכוח בין חזקיהו לבין ישעיהו  

כאמור, בעקבות תוכחתו של ישעיהו, שממוקמת במרכז הקטע, חזקיהו עובר מהפך. תפיסתו המקורית הייתה שאם התגלה לו ברוח הקודש שיצאו ממנו בנים רשעים, הרי שאם ימנע מפריה ורביה הוא יוכל למנוע את קיום החזון. ברם, ישעיהו מבהיר לו שתפיסה כזו ופעולה לפיה הן חטא.

תפיסתו המקורית של חזקיהו מזכירה, להבדיל, את התפיסה שמאפיינת את גיבוריהן של טרגדיות יווניות. אותם גיבורים מתייחסים לנבואות קשות שהם שומעים כמעין גורל, ומנסים על ידי נקיטת פעולות שונות למנוע את התקיימותן. יתכן שהדוגמא המפורסמת ביותר היא בסיפור על אדיפוס המלך, שנובא שהוא יהרוג את אביו וישא לאשה את אמו. אביו מנסה לחמוק מגורל זה ושולח את אדיפוס התינוק אל מותו, אך בסופו של דבר הגורל מתקיים: בנו, שגדל מבלי לדעת את זהותו האמיתית, אכן הורג את אביו המלך ונושא לאשה את המלכה, אמו[3]. זהו, אפוא, דפוס הפעולה שישעיהו בא לדחות ולמנוע. חזקיהו אינו אמור להתעסק כלל עם החזון, עם נסתרותיו של הקב"ה. הוא אמור לעשות את מה שמוטל עליו כיהודי, כעבד ה'; ולגבי מה שיתרחש בעתיד - זאת היא דאגתו של ה', ולא של האדם.

ברם, ראינו שחזקיהו, שעובר מהפך בעקבות דבריו של ישעיהו, אינו רק מקבל את הדברים, אלא לוקח אותם צעד אחד הלאה. אכן, על האדם לבצע את חובתו הדתית, ולא לנסות לברוח מגורל קשה על ידי הימנעות מביצוע חובה כלשהיא. ברם, בעקבות השתדלותו של האדם, וניסיונו לבנות את הדברים באופן הטוב ביותר מבחינה רוחנית, קיימת גם אפשרות שהחזון הקשה ישתנה ויומתק. כאן, בתפיסה החדשה שמובעת בפי חזקיהו, נמצאת דחייה מוחלטת של התפיסה היוונית. נבואה בשם ה' איננה גורל: מגורל אין דרך לחמוק; אך נבואה היא דבר ה', שפועל בעולם באמצעות מידות שונות - מידת הדין ומידת הרחמים. ישנן גזירות רעות שנגזרות על ידי מידת הדין, מסיבות שלפחות חלקן אינו גלוי לאדם. ברם, פעילות נכונה של האדם עשויה גם להביא לפעולתה של מידת הרחמים, שמסוגלת גם לבטל גזרות רעות. חזקיהו מציע לשאת את בתו של ישעיהו. הוא מעוניין לעשות את המוטל עליו ולהוליד ילדים, אך הוא רוצה לעשות זאת באופן הטוב ביותר, ומקווה שיש סיכוי שהגזרה תשתנה לטובה. יש לדייק בניסוחו של חזקיהו: 'אפשר שתגרום זכותי וזכותך ויצאו ממני בנים טובים' - אין זה נסיון לשנות בכוח את הגורל או לברוח ממנו, אלא תקווה שאולי הגזרה תבוטל.

ישעיהו, כאמור, אינו יכול לקבל את הדברים כפי שחזקיהו תופס אותם. כנביא, הוא דבק בנבואה, ומגיב באמירה: 'כבר נגזרה עליך גזרה'. כפי שראינו בשיעור הקודם, דבריו הם בעלי משמעות כפולה, ומתייחסים הן להולדת הבנים הרשעים, והן למותו של חזקיהו ממחלתו. אך חזקיהו אינו משלים עם הדברים, ומגיב בחריפות - 'בן אמוץ כלה נבואתך וצא! כך מקובלני....'.

שתי התפיסות שעולות בדיון האגדי הזה כבר מופיעות, באופן מעט אחר, במדרש ידוע, שמצוי במספר מקורות (המדרש להלן מצוטט מהתלמוד הירושלמי, מסכת מכות פרק ב' הלכה ו', דף, ל"א ע"ד):

אמר רבי פינחס טוב וישר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודש' בריך הוא חוטא מהו עונשו אמ' להן יעשה תשובה ויתכפ' לו...

ה'נבואה' יודעת את מה שנאמר בנבואה - 'הנפש החוטאת היא תמות'. ברם, הקב"ה מציע מסלול ש'עוקף' את התורה, הנבואה והחכמה; זהו מסלול מידת הרחמים - יעשה תשובה ויתכפר לו. חזקיהו עושה תשובה, הוא מוכן להוליד ילדים על אף הסכנה שלמרות הכל יוולד לו בן רשע. ברם, הוא גם פונה ישירות אל ה', בתפילה, מתוך תקווה שלפחות קיים סיכוי למידת הרחמים.

בסופו של הסיפור אמנם חזקיהו זוכה במידת הרחמים ומחלים ממחלתו, אך הבן שנולד לו אכן נהיה רשע. אולם, מנשה, בסוף ימיו, מתאמץ ועושה בעצמו תשובה על כל מעשיו הרעים. גם כאן מוזכרת תפילה לה', שלבסוף נענית (דברי הימים ב',  פרק ל"ג):

(יב) וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אלוקיו... (יג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאלוקים... (טו) וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית ה' וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית ה' וּבִירוּשָׁלִָם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר: (טז) וַיִּבֶן אֶת מִזְבַּח ה' וַיִּזְבַּח עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת ה' אלוקי יִשְׂרָאֵל:

(דברי הימים ב', פרק ל"ג).

יתכן שאת הכוחות ותעצומות הנפש לעשות תשובה כזו לאחר חיים שלמים של עבודה זרה ושפיכות דמים שואב מנשה מהדרך שסלל חזקיהו אביו[4]. נראה שחזקיהו הראה כיצד יש מקום לתשובה ותפילה גם במצבים הנואשים ביותר, ועיקרון זה מיושם, באופן אחר, על ידי בנו, מנשה. לפי חז"ל, כידוע, הרבה יותר קשה לקבל את תפילתו ותשובתו של מנשה במסגרת פעילותה ה'רגילה' של מידת הרחמים; אך עוצמתה של התשובה הייתה, כנראה, גדולה עד כדי כך שהקב"ה יוצר עבורה פתח יוצא דופן (בבלי סנהדרין ק"ג ע"א):

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב[5] (דברי הימים ב' ל"ג)  וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה[6]! - מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין.

ג. המקבילה בירושלמי

בתלמוד הירושלמי מצויה מקבילה לסיפור על מחלת חזקיהו, בה מסופרים הדברים באופן מעט אחר. המקבילה מופיעה על משנה במסכת סנהדרין, שמונה את מנשה המלך בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, לדעת חכמים (סנהדרין, פרק י', משנה ב'):

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם אחאב ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דבהי"ב ל"ג) 'ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו'. אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו...

הסיפור בירושלמי, שנועד לברר מהו חטאו של מנשה, פותח במחלתו של חזקיהו (ירושלמי סנהדרין, פרק י', הלכה א', דף כ"ח ע"ב):

וכי מה עשה מנשה? כתיב: 'בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו' ע"ד כי מת אתה ולא תחיה', כי מת אתה בעולם הזה ולא תהיה לעתיד לבוא.

אמר ליה: ולמה? אמר ליה: דלא בעית מיקמה לך בנין. אמר ליה: למא לא בעית מיקמה לך בנין? אמר ליה: חמית דאנא מקים בר רשיע, בגין כן לא בעית מיקמה בנין. אמר ליה: סב ברתי, דילמא מיני ומינך הוא מוקים בר נש טב. אף על גב לא קם אלא בר נש ביש...[7]

בירושלמי, בניגוד לבבלי, ישעיהו הוא שפונה לחזקיהו ומציע לו את בתו לאשה, שמא הדבר יוביל ללידתו של בן טוב. כלומר, בסיפור בירושלמי לא מתואר קונפליקט בין המלך לנביא, אלא שניהם ניצבים באותו צד של המתרס - שניהם מוכנים לנסות לפעול בדרך שגם ממלאת את החובה הדתית של פריה ורביה וגם מעניקה תקווה מסויימת לשינוי רוע הגזרה. אמנם, הגמרא לבסוף מציינת שלמרות הכל מנשה מתפתח ונהיה רשע. בהמשך הדברים מספר הירושלמי כיצד מנשה רודף גם את סבו, ישעיהו הנביא, ומצווה לבסוף להרגו בצורה אכזרית ביותר.

קיים, אפוא, הבדל משמעותי בין המסורת שמצויה בירושלמי לגבי הדיון בין המלך לנביא, לבין זו שבבבלי. קשה לומר בוודאות כיצד התפתח הבדל כזה בין המסורות. מכל מקום, ניתן להפיק תועלת ספרותית מהשוואתן. קריאת הויכוח בין ישעיהו לחזקיהו במסורת שבבבלי, כשברקע המסורת על תמימות הדעים ביניהם בירושלמי, מחדדת מאד את המחלוקת בין הדמויות שמוצגת בבבלי: הויכוח העקרוני בשאלה מה ניתן לעשות כשכבר נגזרה גזרה, ועל כוחה של פניה כנה בתפילה לה' מתחדד מאד לאור המסורת בירושלמי.

ד. הדרשות על ה'קיר' בירושלמי

בירושלמי, לאחר תיאור הדיון בין חזקיהו לישעיהו, מופיעים קטעים נוספים שמקבילים לאגדה שבבבלי[8]. אחד הקטעים הוא הפרשנות המדרשית על הסבת הפנים אל הקיר. בבבלי ראינו שתי דעות: דעתו של ריש לקיש, שפירשה את הקיר כ'התפלל מקירות לבו'; ודעתו של ר' לוי, שפרשה את הסבת הפנים אל הקיר כהשוואת מעשי השונמית, שבנתה לאלישע 'קיר' וזכתה להחייאת בנה, למעשי אבותיו של חזקיהו שבנו לבית ה' קירות רבים, וממילא בנם ראוי, בקל וחומר, ל'החייאה'. בירושלמי מופיעות שתי דעות נוספות, וכן, דעתו של ריש לקיש מובאת בשם רבנן באופן אחר:

מיד 'ויסב דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי'. לאי זה קיר נשא עיניו?

רבי יהושע בן לוי אמר לקירה של רחב נשא עיניו כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. אמר לפניו רבון כל העולמים רחב שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה... אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי.

רבי שמואל בר נחמן אמר נשא את עיניו בקירה של שונמית... אמר לפניו רבון כל העולמי' שונמית קיר אחד עשתה לאלישע והחייתה את בנה, אבותי שעשו לך את השבח הזה על אחת כמה ואמ' שתתן לי את נפשי

רבי חיננא בר פפא אמר: נתן עיניו בקירות בית המקדש: בתתם סיפם את סיפי ומזוזתן אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהן בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם והקב"ה מעלה עליהן כאילו נתפללו בבית המקדש אבותי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי

ורבנין אמרין נתן עיניו בקירות לבו שנאמר מעי מעי אוחילה קירות ליבי הומה לי לבי לא אחריש אמ' לפניו רבון העולמים חיזרתי על מאתים וארבעים ושמונה איברים שנתתה בי ולא מצאתי שהכעסתי אותך באחד מהן על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי

גם בירושלמי הדעות השונות מאירות פנים שונות של התפילה. הדעה האחרונה מקבילה לכאורה לדברי ריש לקיש בבבלי, אך אם נדייק נראה שהדברים אינם זהים. דברי חכמים בירושלמי מנוסחים על פי המודל האחיד שמשותף לכל ארבעת הדרשות שם - 'נשא עיניו/נתן עיניו ב...'. מודל זה של תשובה בא כמענה על השאלה, שנוסחה: 'לאי זה קיר נשא עיניו'? ניסוח כזה של השאלה קובע מראש שהתשובות תהיינה התבוננות בדבר מה, שממנו תוסק המסקנה שחזקיהו ראוי לישועה ולהחלמה. כך, בשתי הדרשות הראשונות מתבונן חזקיהו במעשיהן של רחב והשונמית, שזיכו את צאצאיהן בהצלה, וטוען בקל וחומר שהוא עצמו ראוי להצלה בעקבות מעשים גדולים אף יותר של אבותיו. בדרשה השלישית משווה חזקיהו את תפילתו לתפילת אבותיו[9], ואילו בדרשה הרביעית כבר לא עסוק חזקיהו בהשוואה, אלא מתבונן רק בעצמו, ומסיק שבזכות מעשיו הוא ראוי לישועה. במדרש שבירושלמי קיימת, אפוא, הדרגה, שהולכת מהחוץ אל הפנים: מהשוואת מעשי אבותיו למעשי אמהות אחרות, להשוואת מעשיו למעשי אבותיו, להתבוננות רק פנימה אל תוכו. גם מבחינת מיקום ה'קיר' קיימת הדרגתיות זו: הקירות הראשונים הם קירות רחוקים גיאוגרפית והיסטורית (קיר חומות יריחו אצל רחב, וקיר ביתה של השונמית); בדרשה השלישית הקיר הוא קיר בית המקדש, ואילו בדרשה הרביעית הקיר הוא רק מטפורה לקיר פנימי, ומסמל את איבריו של חזקיהו עצמו. המשותף לכל הדרשות, כאמור, הוא שהסבת הפנים אל הקיר פירושה התבוננות במשהו שממנו ניתן ללמד זכות על חזקיהו.

ואילו הבבלי, על ידי ניסוח כללי יותר של השאלה: 'מאי קיר?', מאפשר סוג אחר של תשובה, שמובא בשם ריש לקיש: 'התפלל מקירות לבו, שנאמר: "מעי מעי אוחילה קירות לבי"'. הסבר זה של ריש לקיש אינו מפנה את המבט כלפי משהו שניתן ממנו לטעון לזכות חזקיהו, אלא עוסק ישירות בחוויית התפילה של חזקיהו. בדרשת ריש לקיש מתוארת חווייה פנימית ועמוקה, שנובעת ממעמקי הנפש (שמיוצגים על ידי קירות הלב והמעיים) ואופפת את כל פנימיותו; כאן חזקיהו אינו רק מלמדנו איזה סוג של טענות ניתן להעלות בתפילה כדי שהיא תתקבל, אלא מלמדנו את התנועה הנפשית של המתפלל.

ה. ההקשר הרחב של הסיפור בסוגיית הבבלי

כאן יש לברר את הקשרו של הסיפור בבבלי ברכות. לשם השוואה, בירושלמי הקשרו של סיפור מחלת חזקיהו לסוגיה ברור יותר, שכן הסוגיה עוסקת במנשה ובמעשיו, וסיפור המחלה עוסק בחששותיו של חזקיהו מהולדת בן רשע ונסיונו להימנע מכך.

בבבלי, לעומת זאת, הקשר פחות פשוט. הקטע שקודם לסיפור עוסק, לכאורה, בעניין אחר לגמרי: מדובר בדיון בין שני אמוראים על הביטוי החוזר בתהלים מפי דוד 'ברכי נפשי את ה'' (פרקים ק"ג-ק"ד). כדי לעמוד על זיקת הסיפור להקשרו הרחב יש להעיף מבט רחב יותר על הסוגיה. בעקבות המשנה שעוסקת בזמני קריאת שמע של שחרית, מובאת בסוגיה ברייתא שמציגה את שיטת הותיקין, שגומרים את הקריאה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה. מכאן מתפתח דיון על סמיכת גאולה לתפילה. חלק מהדיון עוסק בפסוקים מתהלים שנאמרים בתחילת תפילת העמידה ובסופה, ומכאן מתגלגל דיון 'משני' שעוסק בפסוקים שונים בתהלים, בעיקר מפרקים ק"ג וק"ד. לכן, הקישור הבולט ביותר של הסיפור לסוגיה הוא דרך סופו, המפרש את דבריו של חזקיהו בתפילתו 'והטוב בעיניך עשיתי' כ'שסמך גאולה לתפילה'. קישור זה מסביר את הבאת הסיפור כחזרה לנושא הראשי שדנה בו הסוגיה, סמיכת גאולה לתפילה[10].

ניתן לתפוס קישור זה כקישור אסוציאטיבי-טכני: אגב הדיון בסמיכת גאולה לתפילה הובא הסיפור על חזקיהו שמוזכר בו עניין זה[11]. ברם, ניתן לראות את הקשר כמהותי יותר: ראשית, חזקיהו, על פי הפירוש הזה לתפילתו, ראוי להחלמה ממחלתו הקשה בזכות אותה 'סמיכת גאולה לתפילה'. בכך מתוסף הסיפור לאותן מימרות על חשיבות סמיכת גאולה לתפילה. שנית, נראה שהסיפור עשוי לתרום תרומה מהותית לרעיון של סמיכת גאולה לתפילה. חזקיהו, בויכוחו עם ישעיהו, מזכיר את דברי אבותיו, שאף אדם במצב הנואש ביותר אל ימנע עצמו מהרחמים. רש"י מסביר ש'אבותיו' הכוונה לדוד, שגם כשהוא רואה את המלאך שחרבו שלופה בידו (דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק ט"ז) אינו מונע עצמו מלבקש רחמים. אכן, במקרה ההוא, הקב"ה ניחם על הרעה (לפחות לגבי ירושלים [פסוק ט"ו]), ועוצר את המלאך. נראה שזוהי הגאולה, שאותה הוא סומך לתפילתו, ובניסוח קצת אחר, - עליה הוא סומך את תפילתו. מכאן מתברר התוכן של סמיכת גאולה לתפילה: הזכרת הגאולה משמשת כבסיס מסויים לתפילה, משום שהיא מקנה למתפלל את הבטחון שתפילתו יכולה להישמע ולהועיל. מבלי הבטחון הזה, שנסמך על אירועי העבר, קשה למתפלל בשעת צרה לאזור את הכח לפנות לאפיק התפילה.

ברם, נראה שניתן לקשור גם בין הסיפור לקטע שבא לפניו בסוגיה. כאמור, קטע זה עוסק בהזכרותיו של דוד את הביטוי 'ברכי נפשי את ה'':

רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון בן פזי, והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי;

אמר ליה: מאי דכתיב (תהילים ק"ג) 'ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו'?

אמר ליה: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים; והקדוש ברוך הוא אינו כן, צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים. והיינו דאמרה חנה: (שמואל א', פרק ב') 'אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלוקינו' . מאי אין צור כאלוקינו? - אין צייר כאלוקינו'.

מאי 'כי אין בלתך'? - אמר רבי יהודה בר מנסיא: אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - מעשה ידיו מבלין אותו, והקדוש ברוך הוא מבלה מעשיו.

אמר ליה: אנא הכי קא אמינא לך. הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? - לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית; מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים; יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

אם נעיין בקטע זה דומה שנמצא בו מספר קשרים לסיפור מחלת חזקיהו, אף אם אינם מובהקים כסמיכת גאולה לתפילה. ראשית, הפסוק שדנים בו הוא 'ברכי נפשי את ה', וכל קרבי את שם קדשו'. פסוק זה מזכיר את השתתפות הקרביים - כל פנימיותו של המברך או המתפלל - בברכה. עניין זה מזכיר מאד את דרשת ריש לקיש על עניין ה'קיר', שהיא, כאמור, ייחודית לסוגיית הבבלי. הפרשנות הדרשנית שניתנת לפסוק בקטע שהבאנו מתקשרת היא לסיפור: 'מדת בשר ודם - צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים. והקדוש ברוך הוא ... צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים'. הכותל שמוזכר כאן מזכיר את הקיר, שאליו מסב חזקיהו את פניו. הדרשה מבחינה בין קיר גשמי, שהציור עליו מעשה ידי אדם הוא ריק מתוכן, לבין יצירתו של הקב"ה, שיש בה נשמה. שוב, אנו נזכרים בדברי ריש לקיש, שמסב את משמעות הפסוק מעיסוק בקיר גשמי כלשהוא לעיסוק בחלקיו הפנימיים של האדם - קירות לבו.

גם דרשתו של רב שימי מתקשרת לסיפור. היא דנה בדוד, שכאמור לעיל הוזכר בדברי חזקיהו - דוד הוא מאבות אבותיו של חזקיהו, מהם הוא למד על התפילה גם כשחרב חדה מונחת. באופן ספציפי, הקטע דן בחזרתו של דוד על הביטוי 'ברכי נפשי את ה''. תוכן הדרשה מעניין אף יותר בהקשר שלנו. הדרשה מצביעה על נקודות דמיון כביכול בין הקב"ה לנשמה, ומעידה על הקרבה ביניהם. בין השאר, מוזכר כי הנשמה מלאה את כל הגוף ויושבת בחדרי חדרים. יש כאן התייחסות לפנימיותה של הנשמה. אל נשמה זו, שבפנימיותו העמוקה ביותר, פונה דוד, אבי אביו של חזקיהו, וקורא לה: 'ברכי נפשי את ה''. מכאן אנו למדים שדוד לא רק לימד את בניו על האפשרות והצורך להתפלל בשעות קשות; הוא אף לימד אותם שיעור חשוב על איכותה של התפילה: תפילה אמיתית ואיכותית היא כזו שנובעת ממעמקי הנפש, שמשתתפים בה כל קרביו של המתפלל.

ניתן, אפוא, לתאר כך את מבנה הסוגיה: הסוגיה דנה בסמיכת גאולה לתפילה, ועוברת לדון בפסוקים משמעותיים בהקשר לתפילה מספר תהלים. כך מגיעה הסוגיה לקטע שמתאר כיצד דוד רואה את התפילה ואת איכותה, את איכותה של הנשמה שמתפללת, וקירבתה לה'. בסיפור שבא מיד לאחר מכן, חזקיהו, 'בן בנו' של דוד, חודר (לפי ריש לקיש) לאותם מעמקים פנימיים ומתפלל על חייו. כמו כן, הסיפור מסתיים בכך שחזקיהו 'סמך גאולה לתפילה'. כך נסגר המעגל שבסוגיה, באופן שממחיש את חשיבות סמיכת גאולה לתפילה, שבזכותה נגאל חזקיהו.

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

*

*

*

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליונתן פיינטוך, שנת תש"ע

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

לביטול רישום לשיעור:

http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php

* * * * * * * * * *

*

*

*

*

*

*

**********************************************************

*

 

 

[1] מאמרה של ע' מאיר (שהוזכר גם בשיעור הקודם) שבעקבותיו ובהשראתו הלכנו הן בעיון בסיפור בבבלי, והן בהשוואתו למקבילות השונות, הוא: ע' מאיר, 'סיפור מחלתו של חזקיהו', הספרות 30-31 (1981), עמ' 109-130.

[2]   תרגום: אמר לו (חזקיהו) מהו כל זה? אמר לו: משום שלא עסקת בפריה ורביה. אמר לו: משום שנראה לי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים שאינם טובים. אמר לו: באלה הסתרים של הקב"ה למה לך? מה שאתה מצֻווה חייב אתה לעשות, ומה שטוב לפני הקב"ה - יעשה. אמר לו: כעת, תן לי את בתך, אפשר שתגרום זכותי וזכותך ויצאו ממני בנים טובים. אמר לו: כבר נגזרה עליך גזרה. אמר לו:....

[3]   הדמיון בין הסיפורים מתבטא בכך שגם חזקיהו, להבדיל, מנסה למנוע את לידתו של בן שיגדל ויהיה רשע.

[4]    רעיון זה איננו מופיע, ככל הידוע לנו, בחז"ל.

[5]   מהו שכתוב.

[6]   היה צריך לכתוב 'ויעתר לו'.

[7]   תרגום: אמר לו: ולמה? אמר לו: שלא רצית להעמיד לך בנים. אמר לו (ישעיהו): למה לא רצית להעמיד לך בנים? אמר לו: ראיתי שאני מעמיד בן רשע, לכן לא רציתי להעמיד בנים אמר לו: שא את בתי, שמא ממני וממך הוא מעמיד איש טוב. אף על גב לא עמד אלא איש רע.

[8]   אמנם, כפי שמעירה מאיר, בירושלמי אין מדובר בסיפור קוהרנטי אחד, אלא בקטעים נפרדים שבאים אחד אחרי השני; ראו על כך בדבריה שם, עמודים 126-127. מאיר עוסקת גם במקבילה נוספת, במדרש קהלת רבה, שדומה לירושלמי; ראו שם, עמוד 119 ואילך.

[9]   המדרש בנוסחו כאן בירושלמי קשה להבנה, וראו במקבילה בקהלת רבה (שם) ניסוח אחר קצת, ואכמ"ל.

[10] אכן, רש"י כבר העיר על כך (ד"ה 'מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר'##).

[11] הש' לדבריה שלכך תפסה את העניין ע' מאיר, ראו במאמרה הנ"ל, עמ' 119.##

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)