דילוג לתוכן העיקרי
אגדות התלמוד -
שיעור 22

אגדת חזקיהו ומחלתו | 1

קובץ טקסט

אגדות הש"ס

שיעור מספר 22

אגדת חזקיהו ומחלתו - חלק א'

א. מבוא - הסיפור הדרשני

בשיעורים הקודמים עסקנו באגדות מסוג סיפור 'מעשה חכמים', שגיבוריהם היו דמויות מתקופת חז"ל. השיעור הנוכחי יעסוק בסיפור שעוסק בדמויות מקראיות. סוג זה של אגדה מכונה לעיתים 'סיפור דרשני', היות והוא מבוסס על דרשות של הכתובים. זהו סוג של סיפור שנפוץ במדרשי האגדה על התורה, ומצוי גם בתלמודים במקומות שונים. נקודת המוצא של 'הסיפור הדרשני' היא סיפור מקראי, שהסיפור הדרשני מוסיף עליו ומרחיב אותו ולעיתים אף מספר אותו באופן אחר. בסופו של דבר הוא שואף לאותה נקודה שמגיע אליה הסיפור המקראי, אלא שהדרך שהוא עושה עד לנקודה זו היא אחרת.

בסיפור הדרשני שמצוי בתלמוד הבבלי נעסוק באותו אופן שעסקנו ב'מעשי חכמים': ננתח את הסיפור כשלעצמו, ולאחר מכן נבחן את ההקשר הרחב שלו בסוגיה, וננסה לראות מה מוסיפה קריאתו של הסיפור בהקשר זה לסיפור או לסוגיה כולה. הסיפור שנעסוק בו הוא הסיפור על מחלתו של המלך חזקיהו ותפילתו[1].

ב. הסיפור המקראי

הסיפור אודות מחלתו של חזקיהו והחלמתו מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות (י' ע"א-ע"ב), והוא מבוסס על הסיפור המקראי, שמופיע הן במלכים ב' (פרק כ') והן בספר ישעיה (פרק ל"ח). נפתח בפסוקים שמספרים את הסיפור במקרא (מלכים ב', כ', א-יא)[2]:

בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה: וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר: אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר ה' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר: שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר ה' אלוקי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה': וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי: וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה': וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת:

שלושת הפסוקים הראשונים בסיפור המקראי מספרים על מחלתו של המלך, התבשרותו מפי ישעיהו הנביא שלא יחלים מהמחלה, ותפילתו. הפסוקים הבאים מתארים את נבואת ה' לישעיהו, המבשרת כל כך שתפילתו של חזקיהו התקבלה, את האופן שישעיהו מרפא את חזקיהו ואת בקשת האות על ידי חזקיהו והתרחשותו. אנו מציינים כאן חלוקה זו של הפסוקים מפני שהסיפור שמופיע בתלמוד מורכב מעלילה ומדרשות שמבוססות רק על שלושת הפסוקים הראשונים, כפי שנראה.

ג. הסיפור בתלמוד הבבלי במסכת ברכות

א

אמר רב המנונא: מאי דכתיב: (קהלת ח') 'מי כהחכם ומי יודע פשר דבר'? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב [=יבוא ישעיהו אלי, שכך מצינו באליהו שהלך אצל אחאב] (שנאמר: (מלכים א' י"ח) וילך אליהו להראות אל אחאב). ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע. מה עשה הקדוש ברוך הוא - הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: שנאמר: (מלכים ב' כ), (ישעיהו ל"ח) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה? מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא.

ב

אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.[3]

ג

אתמר נמי, רבי יוחנן ורבי (אליעזר) [אלעזר] דאמרי תרוייהו: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: (איוב י"ג) הן יקטלני לו איחל. אמר רבי חנן: אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת - אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: (קהלת ה') כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלוקים ירא.

ד

מיד: (ישעיהו ל"ח) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו, שנאמר: (ירמיהו ד') מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'. רבי לוי אמר: על עסקי הקיר; אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה - החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב - על אחת כמה וכמה.

ה

(ישעיהו ל"ח) זכר - נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי - מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות.[4]

ד. מבט כללי על מבנה הסיפור

כפי שניתן לראות, סיפור דרשני זה, כמו רבים אחרים, מורכב לסירוגין מסיפור עלילתי ומדרשות של הפסוקים המקראיים שעליהם מבוססת העלילה. עובדה זו מקשה מעט על קריאה שוטפת של הסיפור, ועם זאת ניתן לראות שלמעשה גם החלקים הדרשניים הם חלק מהסיפור, מפני שהם מבהירים ומרחיבים נקודות שונות בסיפור, ובכך תורמים לפיתוח העלילה. מלבד זאת, קיים חלק אחד בסיפור שבו מובא דיאלוג רציף בין המלך לנביא (חלק ב), והוא נראה כעומד במרכז העלילה החז"לית.

כאמור, נקודה בולטת בסיפור בגמרא היא שהוא מבוסס אך ורק על שלושת הפסוקים הראשונים בסיפור המקראי. ממילא, לסיפור המקראי ולסיפור החז"לי משותפות שלוש נקודות, שכולן מצוטטות בפסוקים מהסיפור המקראי:

א. מחלת חזקיהו וציווי הקב"ה לישעיהו לבשר לו על מותו.

ב. הסבת פניו של חזקיהו אל הקיר כדי להתפלל.

ג. תוכן תפילתו של ישעיהו.

יש הבדל חשוב בין מה ש'עושה' הסיפור עם הפסוק הראשון לבין מה שהוא עושה עם השנים האחרים. בשני האחרונים הסיפור החז"לי מפרש נקודה מסויימת מהפסוק באופן דרשני, על ידי הבאת מספר דרשות שונות של אמוראים: בחלק ד' בסיפור מובאות כמה דעות על משמעות הסבת הפנים אל הקיר, ששופכות אור על תוכן תפילת חזקיהו; ובחלק ה' מובאות מספר דעות על 'והטוב בעיניך עשיתי', שמפרשות, על דרך הדרש, מהו אותו 'טוב'. לעומת אלה, בחלק הראשון של הסיפור, שנוגע לפסוק הראשון מהפרשה, המספר החז"לי מרחיב את הסיפור באופן אחר: לפני הבאת הפסוק מובא מעין 'רקע' לסיפור, שאינו מופיע במקרא (חלק א'), ולאחר הבאת הפסוק מתואר דיאלוג בין המלך לנביא, שאף הוא אינו מופיע כלל במקרא. סיומו של הדיאלוג מביא אותנו (פיזית ותוכנית) חזרה לסיפור המקראי, לנקודה שבה חזקיהו מסב את פניו (חלק ד'). כך המספר מצד אחד מרחיב את הסיפור, וכפי שנראה אף לוקח אותו לכיוון אחר, ומצד שני אין כאן סטייה מוחלטת מהסיפור, מפני שסוף הדיאלוג מחזיר את הקורא אל המשך הסיפור המקראי, שיכול להיקרא איתו באופן חלק ברצף.

ה. השוואה לסיפור המקראי

מוקד הסיפור המקראי

התייחסותו של הסיפור החז"לי לשלושת הפסוקים הראשונים בסיפור המקראי בלבד איננה נקודה טכנית בלבד, שנובעת מהרצון לקצר או מחוסר מקום; זוהי קביעה אחרת של המוקד בסיפור. הסיפור המקראי בנוי על המחלה של חזקיהו, תפילתו, ההיענות לתפילתו ובקשת האות. הסיפור הוא למעשה סיפור של כל מה שעובר על חזקיהו בעקבות מחלתו; הסיבה למחלה אינה מפורטת, ונראה אפשרי שחזקיהו חלה באופן טבעי, ולא כעונש על חטא מסויים. הנביא רק מבשר לו שהוא עומד למות, מעין העברת מידע כדי שיתכונן כראוי. אך חזקיהו מעוניין לחיות, והוא מתפלל ומזכיר את זכויותיו, ואז הוא מתבשר מפי הנביא שאכן נשמעה תפילתו ונוספו לו חמש עשרה שנה. הבשורה אינה מספקת אותו, והוא מבקש אות, ומקבל מהנביא את אות הצל. השאלה שניצבת במרכז הסיפור המקראי, ומטרידה את דמותו של חזקיהו, היא האם תיתכן החלמה לאחר שחלה ונובא על מותו. לכן, הסיפור אינו יכול להסתיים לפני קבלת האות, דהיינו וודאות לכך שאכן הוא יבריא.

מבחינת הדמויות, הדמות המרכזית במקרא היא חזקיהו. לא קיים בסיפור קונפליקט בין חזקיהו לבין דמות אחרת, והתהליך האנושי הפנימי שמתרחש בסיפור מתרחש בעיקר בתוך דמותו של חזקיהו - התחושה הקשה עם קבלת הבשורה על המוות, התפילה, הספק, והרווחה עם קבלת האות. ישעיהו אינו עומד מולו, אלא משמש בעיקר כדי להעביר לו את המידע (על החלטות הקב"ה), שמשנה את מצבו הפנימי של חזקיהו[5].

מוקד הסיפור הדרשני

הסיפור הדרשני במסכת ברכות נראה לכאורה כסיפור דומה מאד, שרק הורחב בכמה מקומות. במבט ראשון נראה שהסיפור הדרשני בא בעיקר כדי למלא פערים שקיימים בסיפור המקראי. למשל, מהסיפור המקראי עולה השאלה מדוע חזקיהו, שהיה מלך צדיק ובצע מהפכה דתית שלמה ראוי לחלות ולמות בטרם עת. שאלה זו מושמת בסיפור הדרשני בפיו של חזקיהו, וישעיהו נותן עליה מענה: המוות בא בשל חטא. בהמשך הדו-שיח עונה חזקיהו גם על השאלה הבאה שעשויה לעלות במוחנו - כיצד ייתכן שהמלך שהתאמץ כל-כך לעשות הטוב בעיני ה' יחטא בחטא שכזה? התשובה, בפי חזקיהו, היא שכוונתו הייתה טובה, ומעשהו נבע מחוסר יכולת להשלים עם כך שממעיו יצא מלך כה רשע. במניעת לידתו כלולה גם הצלת העם כולו מהגורל מר ש'יזכה' לו בזמן שלטונו של מנשה. בהמשך הסיפור המדרשים מרחיבים על משמעות ה'קיר' ועל תוכן תפילתו של חזקיהו, באופן שמעצים את התפילה ואת כוחה להיענות.

ברם, כל זה איננו עיקר החידוש בסיפור החז"לי: הסיפור החז"לי אינו רק משלים את הסיפור המקראי, אלא המוקד שלו והתמה שלו נבדלים באופן מהותי מאלה של הסיפור המקראי. הסיפור ממוסגר כאמור רק על ידי מה שמתרחש בשלושת הפסוקים הראשונים: הוא אינו מדבר על בשורת ההחלמה ועל האות. מכאן, ששאלת ההחלמה כלל אינה השאלה המרכזית שמעסיקה את הסיפור. המוקד בסיפור הדרשני הוא אחר, וניתן לעמוד עליו באמצעות מעמדן הייחודי של הדמויות בסיפור והיחסים ביניהן, וכן על ידי בחינתם של אמצעים ספרותיים שקיימים בסיפור החז"לי וייחודיים לו, כגון המבנה והשימוש בכפל משמעות, כפי שנראה.

ו. ניתוח חלקיו השונים של הסיפור הדרשני

פתיחת הסיפור

היחסים בין הדמויות שונים בסיפור החז"לי מבזה המקראי. בסיפור החז"לי ישעיהו אינו רק שליח שמבשר בשורות. קיים בסיפור דו-שיח בין חזקיהו לישעיהו, שמעמיד אותם בכל שלב של הדיון בשני צדדים שונים של מתרס, ונוצר קונפליקט ביניהם. ממילא, הנביא 'משודרג' כאן לתפקיד יותר מרכזי מבחינת ההתפתחות הדרמטית-הנפשית בסיפור.

הדבר מתבטא כבר בפתיחת הסיפור, המקדימה מבחינה כרונולוגית אף את המחלה, ונראית, במבט ראשון, סתומה: לשם מה דרושה פשרה בין המלך לנביא? המדרש על הפסוק מקהלת מתאר מצב בו אמורה להתקיים פגישה בין הדמויות; אך לקורא אין שום מושג מדוע היא צריכה להתקיים ומה תוכנה, והדבר היחיד שמתואר הוא סירובם של המלך והנביא לבוא אחד אל השני כדי לקיים את הפגישה.

הרמז היחיד שאנו מקבלים לגבי תוכן הפגישה הוא מההוכחות המקראיות שמביא כל אחד מהם לטענתו: חזקיהו מתבסס על התקדים של אחאב, שאליהו בא אליו, ואילו ישעיהו מתייחס לדור הבא - כאשר יהורם בן אחאב בא אל אלישע. בהנחה שלא מדובר בדוגמאות סתמיות, ניתן לראות שבשני המפגשים מדובר במלך חוטא שהנביא אומר לו דברים קשים. באופן מיוחד, בדוגמא של חזקיהו, המפגש בין אחאב לאליהו, מדובר בתוכחה שמוכיח הנביא את המלך על חטאו ומבשר לו על מותו. ייתכן שבפסוקים אלה טמון רמז מטרים לכך שנושא השיחה הוא חטא של חזקיהו שישעיהו אמור להוכיח אותו עליו[6]. מכל מקום, הפתיחה מעצבת מתח ראשוני בין חזקיהו לישעיהו, שהרקע לו עדיין אינו ברור כלל לקורא, שנותר באפילה. הדרשן מוסיף ומסביר שהקב"ה גרם להם להיפגש על ידי גרימת יסורים לחזקיהו (שהיו עשויים להימנע אילו נפגשו קודם לכן) - חזקיהו, שמשלם את המחיר הגדול יותר מפני שהוא החוטא, חולה במחלה קשה, והוא אינו יכול לבוא, וממילא ישעיהו יבוא אליו.

המבנה הכיאסטי של הסיפור ומשמעותו

החלק השני (ב) מתחיל מהמקום שמתחילים הפסוקים -הבשורה של ישעיהו לחזקיהו על סיום חייו, ועל פי פרשנות הדרשן - לא רק בעולם הזה אלא אף בעולם הבא. כאן נפתח דו-שיח בין הדמויות. אם נתבונן בדו-שיח לא רק באופן לינארי נראה שיש לו מבנה כיאסטי, שמצביע על תוכנו:

1) (חזקיהו) אמר ליה: מאי כולי האי?

1) (ישעיהו) אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה.

2) (חזקיהו) אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו.

(ד) (ישעיהו) אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד.

2) (חזקיהו) אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו.

2) (ישעיהו) אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה.

2) (חזקיהו) אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

הדו-שיח פותח בעקבות דברי ישעיהו בפסוק, שנגזר על חזקיהו למות. המלך שואל את ישעיהו לסיבת העונש (א1), וישעיהו מגלה שהוא מודע לחטאו של המלך, ומסביר שזהו הגורם למחלה (ב1). חזקיהו מנסה לתרץ את דבריו בחזונו שיצאו ממנו בנים רשעים (ג1). כאן נוטל ישעיהו באופן ישיר את שרביט התוכחה, ומוכיח את המלך על יומרתו לחשב את חשבונו של הקב"ה - אדם אינו אמור לעסוק בחשבונות נסתרים אלה. על האדם לעשות את המוטל עליו, ללא קשר לאופן שיתפתחו הדברים, אף אם דברים אלה התגלו לו בחזון כלשהוא. חלק זה עומד במרכז המבנה, וניתן להסיק מכך שהמסר שבו הוא מרכזי לסיפור כולו: כאשר יש ציווי יש להתעלם מהחזונות ומהנבואות על העתיד, ולעשות את מה שניתן וצריך לעשות.

כאן חל מהפך. חזקיהו קולט את המסר שאומר ישעיהו, אך הוא לוקח אותו צעד נוסף קדימה. הוא מציע לישעיהו לתת לו את בתו כדי שאולי בכל זאת יצא משניהם בן צדיק. כלומר, אם פעילות האדם היא החשובה ולא החזון, הרי שאולי באמצעות פעילות נכונה של האדם ומעשי צדיקות ניתן אף להתגבר על החזון ולשנות את התוצאה העתידית. חלק זה (ג2) מקביל, אפוא, באמצעות הביטוי המודגש לחלק (ג1), אך הוא מהווה היפוך שלו: במקום להימנע מלעשות את המוטל, משום שהחזון מנבא תוצאה שלילית, ולנסות בכך לברוח מ'הגורל' או לעקוף אותו, יש לעשות את מה שמוטל, בצורה הטובה ביותר, (במקרה זה - להוסיף את ישעיהו לאבותיו של הבן) מתוך מחשבה שאפשר שהדבר גם יביא להשפעה חיובית על התוצאה. אך לא לכך התכוון ישעיהו: דבריו לא לקחו בחשבון אפשרות של שינוי התוצאה מזו שבחזון, אלא רק את החובה המוטלת על האדם לעשות את שלו למרות התוצאה השלילית, ובמנותק ממנה. ייתכן שזוהי מוגבלותו של הנביא, שאינו יכול, בסופו של דבר, להעלות על הדעת את אי-קיום הנבואה.

ואכן, תשובתו של ישעיהו היא ברוח זו: כבר נגזרה עליך גזרה (ב2). משפט זה הוא עמום וממילא דו-משמעי, שכן לא ברור לאיזו גזרה מכוון ישעיהו - גזרת הבנים הרשעים, או גזרת המוות על חזקיהו; ככל הנראה, הכוונה לשתיהן. עניין זה מודגש גם הוא במבנה. ההקשר של דבריו של ישעיהו, 'כבר נגזרה עליך גזרה' - כשהם מתייחסים לשורה שלפניהם - הוא הנסיון להשפיע על טיבו של הבן. אך בהתייחסם לשורה המקבילה במבנה הכיאסטי (ב1) - שם ישעיהו מתייחס לגזירת המוות על כך שחזקיהו נמנע מלעסוק בפריה ורביה.

המבנה הכיאסטי אף מבליט את ההבדל במה שעובר על כל אחת מהדמויות. דבריו של ישעיהו בחלק (ב2) מקבילים לדבריו הראשונים של ישעיהו (ב1): בחלק (ב1) הוא מגלה את ידיעתו הנבואית על חטאו של חזקיהו, ובחלק (ב2) הוא דבק בידיעותיו הנבואיות - הגזרה נגזרה. בניגוד לחזקיהו, שהמקבילות במבנה (ג1 וְ-ג2) מבליטות את המהפך שהוא עבר, המקבילות של דברי ישעיהו מראות שהוא נשאר סטטי - נאמן לחזונות, ובמידה מסויימת כביכול שבוי בהן.

אכן, נראה שחזקיהו מבין את שתי המשמעויות של דברי ישעיהו בחלק (ב2). מעבר לסירובו של ישעיהו לשתף פעולה עם הצעתו של חזקיהו כדי לנסות ולהשפיע על טיב הבנים, חזקיהו מבין שיחסו של ישעיהו זהה גם לגזרת המוות שנגזרה עליו. וכאן חזקיהו מתקומם; שכן באופן אירוני, מתהפכות כאן היוצרות. דבקותו של הנביא בנבואתו גורמת לו באופן פרדוקסלי ללכת נגד העיקרון שהוא עצמו התווה בחלק המרכזי של הדו-שיח, עיקרון שחזקיהו קיבל והפנים: אל לאדם להתעסק עם החזונות ותוצאותיהם, אלא לעשות את שלו. לגבי הצאצאים אין לו את שיתוף הפעולה של ישעיהו, אך לגבי מחלתו יש נתיב פעולה לאדם, שיכול אף להפוך את הגזרה - פניה ישירה לקב"ה, גוזר הגזרה, בתפילה. כאן יש מקום לומר דווקא לישעיהו, שמיואש מפתרון, 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך'.

השקפות העולם השונות של ישעיהו ושל חזקיהו

הסיפור בגמרא למעשה מסתיים בשלב זה. אמנם מספר שורות נוספות מרחיבות את היריעה ומעמיקות אותה לגבי טיב תפילתו של חזקיהו ותוכנה: הסברים שונים מהי עוצמתה של תפילת חזקיהו - האם בהתבוננותו פנימה, בקירות לבו, או שמא במבט החוצה, על תקדימים בעלי פחות זכויות ממנו שהקב"ה חנן אותם; וכן השערות שונות, שאולי מבטאות השקפות עולם שונות, לגבי הזכויות הגדולות ביותר של חזקיהו, שבזכותן הוא ראוי לרחמים. ברם, אין חדירה בסיפור מעבר לתפילה, אל התוצאה. ייתכן שזה משום שהמספר מניח שהקורא מכיר את הפסוקים וממילא את סוף הסיפור: תפילתו של חזקיהו אכן משנה את גזרת המחלה, אך בנו שיוצא ממעיו עדיין יהיה רשע -תוצאה אחת השתנתה לטובה והשנייה לא. אך ייתכן שהתוצאות עצמן גם פחות חשובות עבור המספר כאן. בניגוד לסיפור המקראי המתח אינו אם חזקיהו יחלים או לא. המתח בנוי על התנגשות בין השקפות עולם: על השקפת העולם הסטטית של הנביא, שתובעת מהאדם לעשות את חובתו ללא קשר לתוצאות, אך שגם אינה מאמינה באמת ביכולת פעולתו הרוחנית של האדם להשפיע על המציאות ולבטל גזירה נבואית; והשקפת העולם המשתנה של חזקיהו, שעושה תהליך של תשובה ולמידה: מנסיון בריחה מהמציאות ונסיון למנוע את התרחשותה, הוא עובר לתפיסה שהוא איננו תלוי ב'כבשונו של עולם', ושחובתו לפעול אף מעבר לחובתו הבסיסית וההלכתית, לא רק מתוך חובה 'להיות בסדר', אלא מתוך אמונה ביכולת לשנות גזרות. זוהי אמונה במידת הרחמים של הקב"ה, שיכולה לפעול ולהחליף את מידת הדין על ידי תפילה. החשיבות בסיפור זה איננה בתוצאה, אלא בעצם המחלוקת בין הנביא למלך, ובאמונה שמלמדנו חזקיהו באפשרות להשפיע, שמנוגדת לתפיסת הנביא.

בשיעור הבא אי"ה נשווה את הסיפור בבבלי למקבילותיו בחיבורים חז"ליים אחרים, ונבחן כיצד הסיפור בבבלי משתלב בהקשרו הרחב יותר במסכת.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

*

*

*

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליונתן פיינטוך, שנת תש"ע

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

לביטול רישום לשיעור:

http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php

* * * * * * * * * *

*

*

*

*

*

*

**********************************************************

*

 

 

[1]   ניתוח מפורט וחשוב של סיפור זה במקורותיו השונים מצוי במאמרה של ע' מאיר, 'סיפור מחלתו של חזקיהו', הספרות 30-31 (1981), עמודים 109-130. חלק מהנקודות שתעלינה בדברינו להלן נכתבו בהשראת המאמר הנ"ל, אם כי בנקודות שונות התמקדנו באספקטים שונים, או חלקנו על פרשנותה של מאיר.

[2]   הגמרא כנראה מצטטת את הפסוקים בישעיה דווקא, אך בחרנו להביא את הסיפור ממלכים, מפני שסדר הפסוקים בו פשוט יותר מאשר בישעיה. מכל מקום, בשלושת הפסוקים הראשונים, שעומדים במרכז הסיפור, אין הבדל משמעותי בין המקבילות.

[3]   תרגום: אמר לו (חזקיהו) מהו כל זה? אמר לו: משום שלא עסקת בפריה ורביה. אמר לו: משום שנראה לי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים שאינם טובים. אמר לו: באלה הסתרים של הקב"ה למה לך? מה שאתה מצֻווה חייב אתה לעשות, ומה שטוב לפני הקב"ה – יעשה. אמר לו: כעת, תן לי את בתך, אפשר שתגרום זכותי וזכותך ויצאו ממני בנים טובים. אמר לו: כבר נגזרה עליך גזרה. אמר לו:....

[4] אמנם בהמשך הסוגיה מופיעים מספר קטעים נוספים שקשורים לסיפור, אך הם כבר לא שייכים ישירות לעלילה של הסיפור החז"לי, אלא נגררו בעקבותיה, כגון: הברייתא על ששה דברים שעשה חזקיהו.

[5]   גם בין חזקיהו לקב"ה אין שיח של ממש, אלא הקב"ה נענה לבקשותיו של חזקיהו - הוא הלה מתפלל לרפואה ומקבלה, וכן כאשר הוא מבקש אות הוא מקבלו.

[6]   השוו רש"י, ד"ה 'יהורם לא אזל לגבי אלישע'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)