Sources for “Reading Midrash Aggada,” Lecture 18

ויקרא רבה ג:ו

 

והביאה אל בני אהרן (ויקרא ב:ב):

תני ר' חייא: ואפילו רבות.
אמר רבי יוחנן  (משלי יד): ברוב עם הדרת מלך.

וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה (ויקרא ב:ב)
מסלתה ולא כל סולתה, משמנה ולא כל שמנה.
הרי שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר.
אמר: אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה!
והכל מפייסין אותו ואומרים לו: ומה אם זה שלא נצטער, אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכול, אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו!
ולא עוד, אלא והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו (ויקרא ב:ג)

רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו מה פתח עלה (תהלים יז): ממתים ידך ה' ממתים מחלד [חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם]
ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה'!
ואיזה? זה שבטו של לוי.
ממתים מחלד, אלו שלא נטלו חלק בארץ.
חלקם בחיים, אלו קדשי מקדש.
וצפונך תמלא בטנם, אלו קדשי הגבול.
ישבעו בנים, כל זכר בבני אהרן יאכלנה.
והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אהרן.
זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל.
(שם): ואתנם לו מורא ויראני, שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע.
מה ת"ל מפני שמי נחת?
אמרו: בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו ואמר: אוי לי, שמא מעלתי בשמן המשחה!
השיבה רוח הקודש ואומר לו (תהלים קלג): הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש וגו'.
כטל חרמון שיורד וגו'.
מה הטל אין בו מעילה, אף השמן אין בו מעילה.
כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן.
וכי שני זקנים היו לאהרן ואת אמרת הזקן, זקן?!
אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן, היה שמח כאלו על זקנו ירד.
(מלאכי ב): תורת אמת היתה בפיהו, שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור.
בשלום ובמישור הלך אתי, שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אבינו אברהם.
ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתלמוד תורה.
וכן הוא אומר (שיר א): מישרים אהבוך.
מה כתיב בו בסוף?
(מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו':

 

Vayikra Rabba 3:6

 

“And he shall bring it to Aharon’s sons” (Lev. 2:2)

R. Chiyya taught: Even many.

R. Yochanan quoted: “In the multitude of people is the king's glory” (Prov. 14:28).

 

“And he shall take thereout his handful of the fine flour thereof, and of the oil thereof” (ibid).

It says “Of the fine flour thereof” and not “All the fine flour thereof,”

“Of the oil thereof” and not “All the oil thereof.”

 

There was a case of a man who brought his meal-offering from Gaul and Spain.

When he saw that the priest took off a handful and ate the rest, he said: 'Woe unto me!  All this trouble I have gone to was for the benefit of this man.’

They all began pacifying him, saying: ‘Even though this man has gone to no more trouble than to take two steps between the Hall and the Altar,

he has, nevertheless, earned the right to enjoy [your meal-offering];

how much more so, then, will you, who have taken all this trouble

[receive for your merit the good that is treasured up.]’

Moreover, [of the officiating priest it is here said], ‘That which is left of the meal-offering, shall be Aharon's and his sons’ (Lev. 2:3).

 

R. Chanina b. Abba went to a certain place and found this verse at the beginning of the Sidra,

What text did he employ to open his discourse thereon?

“From men, by Your hand, O Lord, from men of the world, whose portion is in this life, and whose belly You fill with all Your treasure; who have children in plenty, and leave their abundance to their babes” (Ps.17:14).

’Who are [mighty] men of Your hand, O Lord’ [means],

Who are the mighty men?

They who took their portion from beneath Your hand, O Lord.

And who is this?  This is the tribe of Levi

’Who are the men without [a share of] the world?’

They who took no portion of the land.

’They whose portion is in life’ [refers to] the holy things [to be eaten only] in the Sanctuary.

’And they whose belly You fill with all Your treasure’

[refers to] the holy things [that may be eaten] in the [entire] territory.

’They whose sons shall be satisfied’ [with food has reference to]

“Every male among the children of Aharon may eat of it” (Lev. 6:11).

’And will leave that which remains over to their young’ [has reference to]

“And that which is left of the meal-offering shall be Aharon's and his sons.’’

(ib. 2:3).

“My covenant was with him of life and peace” (Mal. 2:5),

for he ensured peace in Israel.

“and I gave them to him, and of fear, and he feared Me” (ib.),

since he took upon himself the injunctions of the Torah, in awe, in fear, in trembling and quaking.

Why does Scripture say [in addition],

“And was afraid of My name” (ib.)?

at the time when Moses poured the oil of anointing on Aharon's head,

he trembled and recoiled, and cried out,

‘Woe is me! Perchance I have made improper use of consecrated matter,

to wit, the oil of anointing?’

Whereupon the Holy Spirit answered, saying to him:

“Behold how good and how pleasant it is for brethren to dwell together in unity!

It is like the precious oil upon the head, coming down upon the beard;

even Aharon's beard, that comes down upon the collar of his garments;

like the dew of Chermon, that comes down upon the mountain of Zion’ (Ps. 133:1ff.).

Even as to dew the law of trespass does not apply, so does that law not apply to the oil.

’It is like the precious oil upon the head,

coming down upon the beard, the beard of Aharon.’

Had Aharon then two beards, that it is said ’The beard, the beard’?

[No], but when Moses saw the oil coming down on the beard of Aaron

he rejoiced as if it had been coming down on his own beard. 

"The law of Truth was in his mouth,

and unrighteousness was not found in his lips" (Mal. 2:6),

in that he neither declared the permitted forbidden, nor declared the forbidden permitted.

"He walked with Me in peace and uprightness" (ib.),

since he did not entertain misgivings about the ways of the Allpresent, even as Abraham had not entertained misgivings.

“And did turn many away from iniquity” (ib.), in that he made transgressors turn to the study of the Torah.

And thus it says, “Sincerely do they love thee” (Song 1:4).

What is written in conclusion?

“For the priest's lips should keep knowledge, and they should seek the law at his mouth” (Mal. 2:7).