השפעה

החיים שאחרי הישיבה - הרהורים ודעות

מאת מיכאל לאיאני * (מחזור ל"ב)

שלום לתלמידי הישיבה,

ראשית לכל, לא אכביר במילים של הכרת תודה על שנותיי בישיבה על אף היותן גדולות ועמוקות. מטרתם של מכתבים כאלה בעיני, אינה טפיחות על השכם (כאלה יש רבות לישיבה), אלא בחיפוש אחר נקודות לשיפור לתלמידי הישיבה בהווה, כפי שהן נצפות מנקודת המבט המיוחדת של בוגר הישיבה.

לכן, ברצוני לדבר על נקודה שמאז צאתי מעולם הישיבה מציקה לי:

כל מי שמכיר אותי לא יופתע כשאומר שארצה לדבר על המגע עם העולם החילוני והעולם הדתי פחות (שהשתרש בעגה כמושג השגוי: "דתי בלאי"). לשמחתי הרבה, זכיתי לרכוש את השכלתי האקדמית דווקא באונ' העברית ולא באונ' בר-אילן. חבריי הקרובים והטובים ביותר הינם חילונים, ויש מהם אף אתאיסטים. נקודה זו, חשפה אותי לעולם של אנשים שלא הכרתי (בשירות החי"ר אתה נחשף לעולם חילוני "מעט" רדוד יותר).

בישיבה, מאוד קל להיסחף עם הזרם שכל כך טוב לך איתו, ולשכוח שהעולם היהודי מכיל בתוכו עוד רוב של אנשים שבכלל לא מכירים (שלא מרצון) את העולם שזכינו לו. כל כך קל אחרי הישיבה פשוט להמשיך עם הסחף של הבועה הישיבתית, הישר לכולל בבר אילן ומשם לעבודה ב-NDS. כן, בוודאי, אנחנו גרים בערים מעורבות ובעבודות משותפות, אך עד כמה אנחנו שותפים לחיי אחינו שלא זכו לתקופה של השהות בישיבה בו התעמקה זהותנו היהודית והדתית?

ברור שהדבר טומן בתוכו "סכנה", אך אוי לנו אם כל תקופתנו בישיבה תושקע בבניה עצמית ולא תוקרן כלפי חוץ בצאתנו מהישיבה. אין לי ספק כי ההשפעות החילוניות חלחלו לתוכי (במישרין ובעקיפין, במתכוון ושלא במתכוון), אך ה"נזק" שנגרם לי, שווה את ההשפעה - ולו הקטנה ביותר - על עולם שכל-כך זקוק להיכרות והיחשפות אלינו ולתרבות היהודית, דווקא בתקופה בה היא נעלמת כל כך במהירות. לא חייבים ללמוד הוראה ב"הרצוג" וללמד בבתי ספר חילונים על מנת להשפיע. חינוך זה דרך חיים ולא מקצוע.

זכורני שיחות רבות הן של הרב ליכטנשטיין והן של הרב עמיטל בנושא. נושא זה היה מאז ומתמיד ערך מרכזי של החינוך בישיבה, ולכן אינני טוען כי הנושא אינו מדובר בישיבה, אך הרגשתי האישית היא כי איכשהו בדרך הארוכה שבין שיחת הסעודה שלישית לבין היישום האופרטיבי - הדברים נופלים.

יש לנו הזדמנויות כה רבות כדי לפזר את העושר הרוחני (הן ידע והן תכונות מוסריות) שקיבלנו בישיבה כלפי חוץ: בעבודה, בלימודים ובכל אינטראקציה עם אנשים שבדרך כלל אנו נוטים שלא להכביר איתם במילים בגלל השוני התרבותי והדתי. נפתח לנו צוהר להיכנס ולהראות להם גם מעולמנו, ולצערי לרב ,על פי רוב, אנו חוששים להיכנס.

בתקווה שנזכה כולנו ללמוד ולגדול עוד הרבה בשביל לקדש שם שמים, להכיר, להקרין ולחנך

מיכאל