05: "לוּ ישטמנו יוסף" - על שורשים של שנאת אחים

  • ד"ר בני גזונדהייט

"לוּ ישטמנו יוסף" - על שורשים של שנאת אחים* / בני גזונדהייט

א. הקדמה

לדעת רבי יוחנן ורבי אליעזר חמורה שנאת חינם של חורבן בית שני יותר משלוש עבירות החמורות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שגרמו לחורבן בית ראשון:

ראשונים שנתגלה עונם - נתגלה קצם.

אחרונים שלא נתגלה עונם - לא נתגלה קצם. (יומא ט, ע:ב)

שנאת חינם אינה גלויה וידועה אלא נסתרת, ומכיון שלא נתגלה עוונם - "לא נתגלה קִצם". חשוב להתבונן היטב בשורשים ובצפוני הלב, כדי להבין את יסודי השנאה ולהסירה מן הלב, ורק כך ניתן להגיע למצב של "נתגלה קצם"[1].

פרשת יוסף ואחיו היא דוגמה מאלפת ביותר, אשר באמצעותה ניתן לנתח ולהבין את שורשי השנאה, על ידי עיון ברקע ובעבר האישי של האדם.

ב. האחים חוששים: "לו ישטמנו"

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו לו. (בראשית נ, טו)

תגובתם של האחים לכאורה לא מובנת, שהרי יוסף השתדל בכל דרך לפייס ולעודד את אחיו בכל כוחו[2]. גם כלפי חוץ זכו האחים לכבוד גדול בזכות יוסף[3] ונראה שלא נשאר דבר בליבו עליהם.

לכאורה לא היה שום בסיס לחששם של האחים מפני נקמה מצד יוסף אחרי מות יעקב אביהם. האם ניתן למצוא רמז בפסוקים שמצדיק או מסביר את חששם?

לדעתי עיון בשורש "ש.ט.מ." יחשוף את מערכת היחסים שבין יוסף ואחיו, בהבנה פסיכולוגית עמוקה, וכך יגלה את התשובה לשאלתנו.

יתברר שפחדם של האחים מוצדק לאור הכרת אישיותו של יעקב אביהם, ובייחוד לאור התערבותו ביחסים שבין האחים, בסוף ימיו, כשבירך את יוסף לפני מותו במילים אלו:

וימררֻהו ורֹבוּ וישטמֻהו בעלי חִצים (בראשית מט, כג)

לפני מותו הזכיר יעקב את שנאת האחים נגד יוסף וביטא את יחס האחים ליוסף באותו שורש "וישטמֻהו". אין זה פלא שאחרי מות יעקב המשיכו המלים האחרונות של אביהם להדהד באזני האחים ויצרו אצלם רגשי פחד ואשמה עד שאמרו - בצדק - אחרי מות אביהם: "לוּ ישטמנו יוסף"[4].

ג. יעקב מזכיר את משטמת האחים עפ"י הניסיון שלו

לפי דברים אלו מובנת תגובת האחים, והקושיה חוזרת ונשאלת על יעקב: מה ראה יעקב לפני מותו להזכיר בפני האחים את השנאה כלפי יוסף? והרי בכך נותן הוא כביכול מקום והצדקה לפחדם של האחים מיוסף אחרי מותו?

העיון בשורש "ש.ט.מ." יתן שוב את התשובה לשאלה זו בהתאם לאישיותו של יעקב, והבנת מערכת יחסיו עם אחיו עשו בימי נעוריו:

וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. (בראשית כז, מא)

משטמת עשו נתנה ביעקב את אותותיה, שכן בעטיה היה בורח במשך שנים רבות, וחי בפחד מתמיד מן האיום: "אהרגה את יעקב אחי", או: "אם יבוא עשו את המחנה האחת והכהו" (בראשית לב, ח).

עשו הצהיר מפורשות: "יקרבו ימי אבל אבי..." ולכן יעקב חשש - במיוחד בימיו האחרונים - שאחרי מותו יתגלעו מריבות בין בניו. אולי באופן לא מודע השתמש יעקב באותו השרש: "ש.ט.מ.", אשר בו ביטא עשיו אחיו את כוונתו להרוג אותו אחרי מות אביו.

מן הסתם הכירו האחים היטב את מערכת היחסים המתוחה שבין יעקב אביהם לבין עשו אחיו, שהרי כל המשפחה כולה נכחה במעמד המרשים בו פגש יעקב את עשו[5]. אלא שלא כל בניו ירדו לסוף דעתו של יעקב, בשל הבדלי הרקע שבין האחים.

בברכו את בניו לפני מותו[6], התכוון יעקב למנוע משטמה בין בניו, שהרי הוא על בשרו חזה ששנאת אחים גורמת גלות. יוסף, שאף הוא נתחייב גלות של עשרים ושתים שנה בעקבות שנאת אחים, רק הוא הבין את דברי אביו נכונה[7].

אך האחים, אשר רוב ימיהם לא חיו בצילה של שנאת אחים, ורק לאחר שנים רבות הודו והכירו באשמת מכירת יוסף וחששו בעקבות כך מעונשים חמורים[8] - באוזניהם התפרשו דברי יעקב האחרונים כאזהרה מפני "מלחמת-אחים" צפויה וכצוואה המחייבת אותם לנסות ולפייס את יוסף.

במיוחד אחרי מות יעקב עלו המתח והרגישות אצל האחים. על פי הרגשתם הסובייקטיבית ("mental set") כל מעשה של יוסף התפרש בעיניהם כסכנה אישית נגדם, למרות שיעקב ויוסף התכוונו להרבות אהבה ואחווה ביניהם[9]. הם השליכו ("projection") את הרגשתם הסובייקטיבית על יוסף[10]. לכן בצדק נגשו ליוסף ואמרו לו:

אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי א-להי אביך. (בראשית נ, טז-יז)

לא במקרה הם פותחים ומסיימים את דבריהם ליוסף במילה "אביך". הם מזדהים עם פחדו וחששו האישי של יעקב, שאחרי ימי האבל על האב עלולה שנאת האחים לפרוץ מחדש ולהביא לשפיכות דמים בין האחים.

מבחינתם הסובייקטיבית של האחים היה מקום לפחדם: "לו ישטמנו יוסף", בהתאם לרקע המשפחתי כפי שהם הבינוהו. אך יעקב ויוסף, וודאי לא עלתה בלבם שנאת אחים אשר מביאה הרס וגלות לעולם.

בחזרתה על השורש "ש.ט.מ.", אשר מופיע בתורה רק בשלושת הפסוקים הללו, רומזת התורה - לדעתנו לפי פשוטו של מקרא - למהלך פסיכולוגי מעמיק ביחסים של בני יעקב וחושפת לפנינו את השורשים העמוקים של שנאת אחים[11].

שנאת האחים היא נושא מרכזי בכל ספר בראשית[12]. בפסוקים האחרונים של הספר נראה כי האחים באו לידי הידברות: "וידבר על לבם"[13] ובכך למעשה שבו והעמידו את היסוד להמשך סיפור שבטי ישראל בבספר שמות.

 


* ברצוני להודות לד"ר שאול סולברג (אלון שבות) על הערותיו החשובות.

[1]. ראה ב"אגרת המוסר" של הרב ישראל סלנטר זצ"ל - התייחסות לגמרא ביומא ט ע"ב (הדברים ראויים לתשומת לב במיוחד בימינו אשר בם שנאת חנם הביאה לידי שפיכות דמים).

[2]. בראשית מה, ד ואילך; והשוה שם נ, כ.

[3]. בראשית מה, יז ואילך; שם מז, א-ו.

[4]. בגלל שנאת האחים בני יעקב גלו מארצם וסבלו בשעבוד מצרים; השורש "מרר" של "וימררוהו ורבו" יופיע לאחר שני פרקים בהקשר של "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א, יד).

[5]. המאבק בין יעקב ועשו היה ידוע לאחים והם הפיקו ממנו לקחים חשובים בנוגע ליחסיהם עם יוסף. כהוכחה אפשר להזכיר את הדמיון בין דברי יעקב לפני הפגישה עם עשו ובין דברי יוסף לאחיו (בשם בנו יעקב):

"ויאמר אם יבוא עשו את המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה"(בראשית לב, ח)

"וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה" (בראשית מ"ה ז)

 

[6] ויש דמיון בין ברכת יצחק את יעקב לביו ברכת יעקב את יוסף. יעקב הזדהה עם יוסף והאחים חששו בצדק שאחרי מות אביהם אף יוסף יפעל נגדם ע"פ מערכת היחסים של עשו ויעקב:

"וא-ל ש-די יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן א-להים לאברהם" (בראשית כ"ח ג)

"מא-ל אביך ויעזרך ואת ש-די ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום.רבצת תחת ברכת שדים ורחם ברכת אביך גברו על ברכת הורי"(בראשית מ"ט כה)

 

[7] יוסף משיב להם "התחת א-להים אני" (בראשית נ' יט) כלשונו של יעקב "התחת א-להים אנכי" (בראשית ל' ב).

[8]. בראשית מב, כא.

[9]. כבר חז"ל פירשו את הכוונות השונות של יוסף והאחים: "'ויראו אחי יוסף כי מת אביהם' - ר' לוי אמר: שלא זמנם לסעודה. אמר רבי תנחומא: הוא לא נתכוין אלא לשם שמים, אמר: לשעבר אמא מושיבני למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן והן לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף" (בראשית רבה ק; וראה גם בתרגום יונתן בן עוזיאל). "ומה ראו עתה שפחדו אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבבור שהשליכוהו אחיו בתוכו ובירך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף" (תנחומא ויחי יז).

[10]. "יוסף חטאו לו אחיו וישטמוהו והיו אחיו סבורים ששוטמם כשם שעשו לו: 'לו ישטמנו יוסף'. ולא עשה להם כן אלא פרע להם טובות תחת רעות" (פסיקתא רבתי יג).

[11]. וכך דרשו חז"ל את המילה ישטמנו - אמנם בדרך לא נכונה מבחינה דקדוקית - מהשורש "ט.מ.נ.", כדי להראות את הקשרים הטמונים ברקע המשפחתי: "לא אמרו ישטמנו אלא יש טמון בליבו ויזכיר הרעו הראשונות הדא הוא דכתיב והשב ישיב לנו'" (מובא תורה שלמה על הפסוק).

[12]. "את מוצא כל האחים שונאים זה לזה. קין להבל, ישמעאל ליצחק, השבטים ליוסף וכן עשיו שונא ליעקב, שנאמר: 'וישטם עשיו את יעקב'" (תנחומא שמות כז).

[13]. בראשית נ, כא; וראה גם שם מה, טו (בניגוד לפרק לז, פסוק ד).