דילוג לתוכן העיקרי

בא | שאילת כלי כסף וכלי זהב

מאת הרב ד"ר יהודה גרדוול ז"ל*

"ניצול מצרים" על ידי בני ישראל מהווה בעיה פרשנית ומוסרית גם יחד - הייתכן כי בני ישראל התעשרו במצרים בעורמה, על ידי שאלת כלי כסף וכלי זהב מידי המצרים?! וכי אין בגניבת דעת ורכוש בשעת יציאת מצרים חילול ה' בעיני הגויים? וכי למה יאמרו מצרים לאמר ששארית ישראל יעשו עוְלה דווקא בשעת גאולתם?[1] והלוא עוד מתקופת אלכסנדר מוקדון[2] פירשו שונאי ישראל את התנהגותם של ישראל כניצול מכוון של עמים אחרים.[3]

שאילת הכלים התפרשה על ידי מפרשי המקרא בדרכים שונות[4]:

· מתנת חינם של המצרים[5]

· תמורה על עבדות בני ישראל במצרים[6].

· מתנה לעם ישראל היוצאים מעבדות מצרים[7].

· חוק מלחמה של הנרדפים[8].

· תרומת מצרים לבני ישראל לקרבן לה'[9].

· פיצוי על קרקעות ורכוש בני ישראל במצרים[10]

· פרידה של בני ישראל ממצרים באווירה של שלום, בבחינת "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח)[11].

· תחבולה, בכדי שמצרים ירדפו אחרי בני ישראל[12].

· "למען יקחו מוסר איך ה' מעניש עושי הרעה"[13].

אנו ננסה לענות על שאלות אלה על ידי עיון וניתוח מדויק של הפסוקים הבאים:

שמות ג, כא-כב

 

"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם.

ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים"

שמות יא, ב-ג

 

"דבר נא באזני העם וישאלו איש מעת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב: ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים..."

שמות יב, לה-לו

 

"ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת:

וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים".

 

בפסוקים אלו מודגש כי ה' נתן את חן העם בעיני מצרים לפני שאלת הכלים. נתינת כלי הכסף וכלי הזהב לבני ישראל היתה, אם כן, ביטוי של חן העם על פי השגחת ה', כפי שהתורה מדגישה במפורש באותו הקשר: "והיה כי תלכון לא תלכו ריקם".

עבד המשתחרר מעבדותו זכאי לפיצוי, וה' דואג איפוא לעבדים לצאת ברכוש גדול, כפי שאף הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים, שלאחר עבדות ועינוי בני ישראל יצאו ברכוש גדול, על פי דין העבדות ("... דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול..." - בראשית טו, יד). עיקרון זה אף נלמד מעבדותו של יעקב אצל לבן, כשה' "מציל" את העשוק מידי עושקו ודואג לזכויות העבדים: "ולא נתנו אלהים להרע עמדי" (בראשית לא, ז-יח).[14] העבד רשאי לדאוג לעצמו, כדי שלא יצא "ריקם" מעבדותו אלא ברכוש (בראשית לא, מב).[15] וכשם שיעקב יצא ברכוש גדול מעבדות לבן, כך התורה מצווה להעניק מתנות לעבדים בצאתם לחירות, כדי שלא יצאו "ריקם" (דברים טו, יג), ועבד "אשר ינצל אליך" מעבדותו זכאי למקלט (דברים כג, טז), בבחינת - "מה הוא מציל עבדים מעושקיהם - אף אתה הצל עבד מעושקו".

הניסוחים המקבילים "רכוש", "ריקם" ובמיוחד "הצל" שבפסוקים הבאים משקפים את הרקע המשותף של דיני עבדות:

בראשית טו, יג-יד

 

"ויאמר לאברם ידע דע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול"

בראשית לא, ז-יח

 

"ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי. ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי... כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו... וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש..."

בראשית לא, מב

 

"לולי א-להי אבי א-להי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש"

שמות ג, כא-כב

 

"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם"

דברים טו, יג

 

"וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם"

דברים כג, טז

 

"לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו."

איוב כב, ט

 

"אלמנות שלחת ריקם וזרועות יתמים ידכא"

 

"הניצול" של כלי הכסף והזהב הם אם כן מסירת הרכוש, המגיע לעבדים על פי דין עבדות בשעת שיחרורם מעבדותם הארוכה ממצרים[16]. בני ישראל מצאו "חן"[17] בעיני מצרים, ובעקבות כך נמסר להם הרכוש בזמן יציאתם מעבדותם.

 


* את הדברים שמעתי מפי מו"ר הרב ד"ר יהודה גרדוול בשוכבו על ערש דווי, כשבועיים לפני פטירתו, בכ"א בסיון תשנ"ח. פירושו משקף את מקוריותו הפרשנית ואת גישתו המוסרית להבנת התורה. יהי רצון שיתקיים בו מאמרו של רבן שמעון בן גמליאל: "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהן הן זכרונן" (ירושלמי שקלים ב, ה). יהי זכרו ברוך. - בני גזונדהייט.

[1] השאלה מנוסחת על פי הפסוקים בשמות לב, יב; ובצפניה ג, יג.

[2] ראה סנהדרין צא, ע"א, ובמדרש בראשית רבה סא, ז; ראה גם בספר היובלים מח, יח, ובדברי פילון האלכסדרי בתוך "חיי משה", ח"א, 25.

[3] ראה את הדיון Despoiling the Egyptians in VT Vol 18, 1968, 450-457.

[4] ראה סקירת פירושים אחרים בעיונה של נחמה ליבוביץ "שאילת הכלים" בתוך "עיונים חדשים בספר שמות", ירושלים, ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח, עמוד 135-129.

[5] רס"ג, רבינו חננאל ורשב"ם על שמות ג, כב; יא, ב. ואכן מצאנו במקרא את השורש "שאל" במשמעות של מסירת "מתנה גמורה וחלוטה... זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים" (רשב"ם שמות ג, כב):

שופטים ח, כד

 

"ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו"

מל"א ב, כ-כא

 

"שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מעמך יותן את אבישג השונמית"

שמ"א א, כח

 

"הוא שאול לה'..."

תהלים ב, ח

 

"שאל ממני ואתנה גוים נחלתך"

 

[6] תלמוד בבלי פסחים קיט, ע"ב. דרשת חז"ל על פי מל"א יד, כה.

[7] חזקוני (ג, כא): "לא תלכו ריקם - כי הם יעניקו לכם ג' מינים כסף וזהב ושמלות לקיים 'יצאו ברכוש גדול' דוגמת הענקת עבד צאן גרן ויקב". בדומה אף פירש בנו יעקב בפירושו, וראה למטה מקבילות לשוניות ל"ריקם" בהקשרים שונים.

[8] ספורנו (ג, כב): "אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם…כמנהג בכל מלחמה".

[9] רלב"ג (ג, כא): "ואז אתן את חן העם בעיני מצרים בדרך שיתעוררו המצרים להשאיל להם כלי כסף וזהב ושמלות שישאו עמם במדבר במקום אשר ילכו שם לזבוח לה' כדי שיתקשטו לפני ה' לתת לו כבוד… והנה היה זה מן היושר האלהי כי המצרים עבדו בהם בפרך בזולת שכר וסבב השם יתע' שישאילום מה שיתכן שיהיה בו גמול מה לישראל על עבודתם". - ואכן בני ישראל הביאו זהב וכסף לבניין המשכן (שמות לה).

[10] אברבנאל: "ובזה יהיה לישראל שכר חלף כל כלי בתיהם הכבדים אשר יעזבו בבתיהם לשכניהם וזהו אומרו ונצלתם את מצרים שיהיה לכם התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה פועל זה מפני שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם וגם מפני השעבוד שנשתעבדו בכם ואין התנצלות גדולה מזו…". פירושו של האברבנאל מתאים בהחלט למציאות בה הוא חי, בדור של גירוש ספרד.

בדומה כתב גם המלב"ם: "שבלכתם מן הארץ יבקשו מאת שכניהם וגרי ביתם שהם יקחו להם בתיהם וכלי ביתם ובעבור שווי דמי הבתים יבקשו מהם כלי כסף וכלי זהב שנוחים לשאת אתם בדרך ובזה ונצלתם את מצרים שתצילו מדי מצרים את רכושכם באופן זה שלא תלכו ריקם בפחי נפש".

[11] כך פירש בנו יעקב שם: "ומכיון שאין המצרי מרחיק ראות ולא היה משאילם על פי יזמתו לכן מצווה ישראל לעודדם לכך ולומר להם נעזבכם כרעים נשאל מאתכם מתנה בעת פרידה זו" (תרגומה של נ. ליבוביץ שם).

[12] הנצי"ב ועוד.

[13] שד"ל בהרחבה בפירושו על אתר. ניתן אולי לחזק את דעתו עפ"י המקבילה בדה"ב כ, כה: "וינצלו להם לאין משא", וראה בכל ההקשר שם.

[14] פעמים מספר נקרא יעקב עבדו של לבן: בראשית כט, טו כ כה כז; לא, ו.

[15] ושים לב: בהגדה של פסח "ארמי אבד אבי" מתפרש דווקא על יעקב בהיותו עבד בבית לבן.

[16] בלשון המקרא איפוא "ניצול" פירושו לא עושק ודיכוי, כמו בעברית של ימינו.

[17] ראה גם בראשית לט, כא: "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירים".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)