דילוג לתוכן העיקרי

תענית | דף יח | תעניות על שאר צרות

אנו פותחים היום בלימוד הפרק השלישי במסכת תענית. לאחר שני פרקים העוסקים בהרחבה בענייני הגשמים, עובר הפרק השלישי לדון בתעניות על שאר צרות ופורענויות המתרגשות ובאות לעולם. כך למשל מבחינה משנתנו בין עיכוב בירידת הגשמים ובין תחלואת צמחים או הפסקה פתאומית של עונת הגשמים, היוצרות סכנה חמורה יותר.

הפרק הראשון סקר את סדרת תעניות הגשמים – שלוש תעניות קלות, שלוש תעניות חמורות יותר ושבע תעניות חמורות עוד יותר. מדברי הרמב"ן (בחידושיו למסכת תענית, המודפסים על דף ט"ו) נראה שהראשונים נחלקו אם סדרה זו, הכוללת גם תעניות חמורות (המתחילות כבר מהערב ואף יש בהן חמישה עינויים), נוהגות דווקא בעצירת גשמים, או שמא אף בשאר הצרות הנזכרות בפרק השלישי. כך כתב הרמב"ן:

"ואם תאמר שאין סדר זה אלא לגשמים, אבל לשאר צרות אין גוזרין תענית ציבור בחומרות אלו, זו שיבוש...".

אם כן, הרמב"ן קובע שאף שהיה מי שטען שיש לחלק בין תעניות הגשמים ותעניות שאר צרות, חלוקה כזו אינה אלא שיבוש. הרמב"ן מתכוון בכך לחלוק על דבריו של רש"י (בפירושו למסכת פסחים), שקבע כי מכיוון שבבל אינה זקוקה לגשמים, אין בה תענית ציבור החמורה. אמנם, שאר צרות ופורענויות עלולות להתרחש גם בבבל, אך אין בה עצירת גשמים, וממילא גם אין בה תעניות חמורות.

ממורנו הר"מ ליכטנשטיין שמעתי ביאור במחלוקת הראשונים שלפנינו. הרמ"ל קבע שאת עצירת הגשמים, שהיא ללא ספק 'אב טיפוס' של פורענויות, ניתן לראות בשתי דרכים:

דרך א' – עצירת גשמים עשויה להוביל לרעב ולסכנת נפשות.
דרך ב' – עצירת גשמים היא ביטוי להסתר פנים או לעונש מאת ה', כמפורש בפסוקי קריאת שמע שאנו אומרים מדי יום.

הגמרא בתחילת המסכת (דף ב') הזכירה שלושה מפתחות שלא ניתנו בידי אדם. נחלקו חכמי ארץ ישראל וחכמי בבל אם יש גם מפתח רביעי – מפתח של פרנסה. בהשקפתם של בני בבל, מפתח גשמים ומפתח פרנסה הם היינו הך, כלומר הגשמים אינם אלא עניין טכני של פרנסה. ברם, בהשקפתם של בני ארץ ישראל מדובר על שני עניינים שונים לחלוטין: הפרנסה עומדת בפני עצמה, אך יש גם מפתח של גשמים, מפתח של ביטוי להתקשרות בני ישראל עם אביהם שבשמיים, העומד אף הוא בפני עצמו.

אם נצעד בדרך הראשונה, דעתו של הרמב"ן ברורה. עצירת גשמים מהווה סכנת נפשות, וכך גם כל צרה אחרת המתרגשת ובאה לעולם. לפיכך, כשם שמתענים תעניות חמורות על עצירת גשמים, כך יש להתענות גם על שאר צרות.

הדרך השנייה עשויה להבהיר את שיטת רש"י. לדעת רש"י, במצב של סכנת נפשות יש להתענות, אך לא במלוא חומרת "נזופים למקום". תעניות הגשמים החמורות מבטאות לא רק את המחסור, אלא בעיקר את הרצון לחדש את הקשר עם ריבונו של עולם. לפיכך, תעניות אלה חמורות במיוחד, אך הדבר נוגע אך ורק לעצירת גשמים. ואמנם, הרמב"ם (הלכות תעניות ג, י) פסק בפירוש:

"במה דברים אמורים, בארץ ישראל וכל הדומה לה".

לדעת הרמב"ם, ארץ ישראל נתייחדה בתעניות הגשמים (וראה בכסף משנה שם שראשונים אחרים חולקים על כך). ניתן לבאר, אף שהדבר אינו הכרחי, שאכן כלל תעניות הגשמים, עם חומרתן המיוחדת, המבוססת על הרצון לשוב ולהתקרב לריבונו של עולם, נחוצות דווקא בארץ ישראל, שבה עצירת הגשמים היא לא רק מחסור כלכלי אלא גם ביטוי כאוב להסתרת פנים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)