דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף טז | תלוש ולבסוף חיברו

הרב אברהם סתיו
11.08.2014

 

בברייתא (טו:) נאמר בפירוש שהשוחט בחפץ המחובר לקרקע מראשית ברייתו שחיטתו פסולה, ואילו השוחט בחפץ תלוש שלבסוף חיברו שחיטתו כשרה:

"נעץ סכין בכותל ושחט בה - שחיטתו כשרה,
היה צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליו ושחט בו - שחיטתו פסולה."


למרות דברים אלו של הברייתא הסתפק רבא מה דינו של 'תלוש ולבסוף חיברו' לעניין שחיטה והגמרא (טז:) דחתה בדרכים דחוקות מעט את הניסיון לפשוט את ספקו של רבא מן הברייתא. גם למעשה פסק הש"ך (יו"ד סי' סו סק"ו) בשם מהרש"ל להחמיר ולהתייחס למקרה כזה כאל מחובר, למרות שהרמב"ם והשולחן ערוך פסקו להקל בכך כפשט הברייתא.

בעיון זה ננסה לעמוד על הסברה אשר הניעה את רבא שלא לקבל את פשט דברי הברייתא בדין 'תלוש ולבסוף חיברו', וזאת מתוך התבוננות בדברי רבא. רבא התייחס בדבריו לשלושה תחומים שונים שבהם יש לדון בעניין 'תלוש ולבסוף חיברו':

"אמר רבא:
פשיטא לי, תלוש ולבסוף חברו לענין עבודת כוכבים הוי תלוש...
לעניין הכשר זרעים- תנאי היא...
בעי רבא: תלוש ולבסוף חיברו לעניין שחיטה מאי?"


התחום הראשון המוזכר בדברי רבא הינו עבודה זרה. בדיני עבודה נאמר הכלל שאין עבודה זרה מחוברת נאסרת, וממילא מתעוררת שאלת איסורה של עבודה זרה תלושה שלבסוף חיברה, וכאן אומר רבא שפשוט לו שהיא נחשבת כתלושה ונאסרת. זאת בניגוד לשחיטה שבה מסתפק רבא ואינו מכריע.

מהו יסוד החילוק שבן שני התחומים? נראה שניתן לענות לשאלה זו מתוך התבוננות במקורותיהם של דיני מחובר בעבודה זרה ובשחיטה:

א. בעבודה זרה נאמר "אלהיהם על ההרים", ומכאן דרשו חז"ל שהאלהים שנאסרים הם דווקא "על ההרים" ולא ההרים עצמם.

ב. בשחיטה נאמר במעשה העקדה "ויקח את המאכלת", ומכאן דרשו חז"ל שיש לשחוט בתלוש.

נראה שההבדל בין שני המקורות ברור: המקור בדיני עבודה זרה עוסק בהגדרת החפצא של העבודה הזרה, מהו ה"אלהים" שנאסר. מאידך, המקור בדיני שחיטה עוסק בפעולת השחיטה שצריכה להיעשות על ידי לקיחה.

ממילא ברור גם החילוק שבין התחומים ביחס לדין תלוש שלבסוף חיברו. תלוש ולבסוף חיברו מוגדר גם לאחר החיבור, מבחינת החפצא שלו, כחפץ תלוש. ממילא בדיני עבודה זרה הוא נחשב כתלוש ונאסר. מאידך, אופייה של פעולת השחיטה מתעצב מתוך מצבו הטכני הנוכחי של החפץ, אשר כעת ומחובר, וממילא היא נחשבת כשחיטה במחובר ופסולה.

בדברי רבא הוזכר ששאלת 'תלוש ולבסוף חיברו' בדיני הכשר זרעים תלויה במחלוקת תנאים. ייתכן שבבסיסה של מחלוקת זו עומדת השאלה האם להתייחס למעמדו של החפץ המוכשר אשר מבחינה מהותית נחשב עדיין כתלוש, או שמא להתייחס לפעולת נתינת המים אשר נעשית בדבר מחובר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)