ליקוטי מוהר"ן | תורה כ"ג | פנים דקדושה ופנים דסטרא אחרא

צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאד (תְּהִלִּים קי''ט)

א. כִּי יֵשׁ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם אַנְפִּין נְהוֹרִין בְּחִינַת חַיִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ט''ז) : ''בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים'' בְּחִינוֹת שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ט''ז) : ''שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ'' וּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית מ''ה) : ''וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקב'' זֶה בְּחִינַת שִׂמְחָה. וְיֵשׁ פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין מָרָה שְׁחוֹרָה עֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כ) : ''לא יִהְיֶה לְךָ אֱלקִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי'' (עיין זוהר יתרו פ''ז)

וְאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוֹות מָמוֹן וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּסִבָּה קַלָּה וְרוֹדְפִים אַחַר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְהֵם אוֹכְלֵי לֶחֶם בְּעִצָּבוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג) : ''בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה'' וְעַצְבוּת הוּא מָרָה שְׁחוֹרָה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נִקְשָׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא אֱלקִים אֲחֵרִים חֹשֶׁךְ בְּחִינַת מִיתָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ג) : ''בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי'' וְכוּ וְעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (יְחֶזְקֵאל ז) : ''וּזְהָבָם לְנִדָּה'' הַיְנוּ בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת פ''ט). מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁמְּטַמֵּא כְּנִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר ''תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה'' אֲבָל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה הֵם דְּבֵקִים בְּאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה כי אין אמונה בלא אמת כמובא בזוהר (בָּלָק קצ''ח:) : הַיְנוּ צֶדֶק הַיְנוּ אֱמוּנָה וְכוּ [וּמַסִּיק שָׁם אֱמוּנָה אִתְקְרִיאַת כַּד אִתְחַבַּר בָּהּ אֱמֶת נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֱמוּנָה עַל יְדֵי אֱמֶת] וֶאֱמֶת הוּא אוֹר הַפָּנִים כַּיָּדוּעַ.

 

ר' נחמן פותח בקביעה "כי יש פנים דקדושה... ויש פנים דסיטרא אחרא" ומוסיף בתמצית את מה שאחר כך בתורה יפרט ויבאר, שפנים דקדושה הן פנים מאירות שיש בהם חיות ושמחה והפנים דסיטרא אחרא הם פנים חשוכות של עצבות, מרה שחורה ועבודת אלילים. קביעה של זה לעומת זה. ראה את ההבדל ובחר. ראה! יש פנים כאלו ויש פנים כאלו וקשה מבחוץ לראות את ההבדל ביניהם. הרי אין מדובר בעניין פיזי, ובכל זאת אפשר לראות אותו ומבפנים בוודאי אפשר להרגיש.

מהאור שבפנים - הנשמע כדבר ערטילאי ורוחני - עובר ר' נחמן אל נושא מוחשי וחומרי – כסף.  מה יכול להיות יותר סמלה של הארציות והקטנות אם לא הממון?! אף על פי כן הוא הקובע איזה פנים יהיו לך! הריצה אחר הממון כמוה כסגידה לאלילים, לדידו של ר' נחמן. אפשר שאדם יעקוד את כל חייו בעבור הממון החומרי, ואף שנראה לו שהוא מגיב לאילוצי החיים ושאין לו ברירה, ר' נחמן מצביע לו על הפנים ומראה לו את המחיר. "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" – הפנים שלך שייכים לי, אומר ה', אם אתה פונה למקומות אחרים גם אם נראים הם נייטרליים, סתמיים, עץ ואבן, יוכר הדבר על פניך!

יש רמות ודרגות רבות בתאוות הממון, וקשה לאחד להגיד לשני מהי תאוות ממון. אך בתוכו פנימה יכול האדם להרגיש, אם יפשפש במעשיו ואם ירצה לתקן תאווה זו. ככלל, כל תאווה היא התגברות החיצוניות על הפנימיות, ויש בה דרגות רבות ודקויות לאין ספור. התגברות החיצוניות על הפנימיות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל עיסוקו של אדם – מהו עושה ברוב יומו, ברוב שעותיו, על מה הוא דואג, אחרי מה הוא רץ.  עבודה זו שהוא עוסק בה, האם הוא מאמין בה? או אולי הוא לא מאמין בה, אבל הוא אוהב אותה, או שמא הוא לא אוהב אותה אבל מצליח בה, או שמא גם אם הוא לא מצליח בה – הוא נאלץ אליה בגלל אילוצי החיים.. כך אט אט החוץ משתלט על הפנים ויכול לתפוס את רוב שעותיו של אדם, את רוב ימיו וחייו, וייתכן שהחיצוניות תמשיך ותיכנס עוד יותר פנימה בנפשו ולערכיו. האם יסביר פנים בעבודתו או שמא יעבוד כמכונה חסרת רגש, האם ישקר וירמה בשביל להרוויח? אילוצי החיים יכולים לצייר לאדם תמונת עולם כל כך צינית, עד שייראה לו לאדם שאין ברירה אלא כך לנהוג. בא ר' נחמן ומצביע לך על הפנים – לא מטיף, הוא יודע שלא תשמע, רק מצביע על שארית הפנימיות שעוד נותרה לך. אחרי שעקדת אותה באילוצי החוץ, מצביע על הפנימיות שיודעת היטב את נפשה המרה ואת כאבה ומציע לה להתעורר, להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שהחוץ יכריע, לפני המוות, כאשר עדיין בידך הדבר, מה תשובה תשיב כשישאלוך "נשאת ונתת באמונה"?

כשיש אמונה יש פנימיות לעולם. או אז, גם המאמין בעצמו זוכה לפנים. כשתמונת העולם נראית שטחית וחסרת פנימיות ועומק, נטולת השגחה וכיוון, הרי שגם הפנים נשארות שטוחות וחסרות עומק ופנימיות – פנים מתות. תמונת העולם כפי שאתה תופס אותה היא גם תמונתך שלך, ודווקא הממון הארצי והשטחי הוא המבחן לעומקה של התמונה, אינך רק צופה, אלא חלק פעיל ממנה. השקפת עולם, מחשבות, אפשר להסתכל עליהם מבחוץ, אמונה – שואלת מה אלו פועלים בך, ועד כמה מחלחלים הם בתוכך.

ומה יש בה באמונה שמאיר את הפנים? מכל תכונותיה ומרכיביה של האמונה, מחלץ ר' נחמן דווקא את האמת. היא שמאירה את הפנים. כן, האמת, זו שכל המאמינים מחפשים אחריה, שתחזק את אמונתם, שתאשר אותה, וזאת כיוון שהכל מרגישים שאין אמונה בלא אמת, ושהיא זקוקה לה ביותר. וכך אומר הזוהר: "צדק היינו אמונה... כד אתחבר בה אמת" (= צדק היינו אמונה, כאשר מתחברת בה האמת).  בנוסחה פשוטה אומר הזוהר: צדק + אמת = אמונה. מהו צדק? מה שצריך להיות- העולם האידיאלי השלם, ומהי אמת? מה שבפועל קורה – המצוי, האמונה טוענת לחיבור של שניהם. ובכך מקופלות בעצם שתי טענות: א. טענה אחת אומרת שכל מה שקורה אכן צריך לקרות, ב. הטענה השנייה היא שמה שאכן צריך לקרות לבסוף גם קורה. יש שאמונתם נשארת בצדק השמימי, באותה אינטואיציה פנימית, מצפון ומוסר המורים לו לאדם מה שצריך לקרות. ואכן האמונה אוחזת בעיקשות רבה את החלום הזה בליבה, ביודעה שכך צריך לקרות ולא אחרת. אך אם תישאר היא בחלומה, ותהיה עסוקה בלהתעלם מן האמת או לטייח את המציאות כפי שהיא, תהיה חסרה את שורשיה בארץ של האמונה.  מוכרחה האמונה להתעמת עם המציאות כפי שהיא, ולשנן לעצמה כל הזמן: א. כל מה שקורה כנראה היה צריך לקרות, זהו הצדק השמימי, האמיתי, כך כפי שהוא, כפי שהוא נראה כאן בארץ.  ב. ומה שצריך לקרות אכן בסופו של דבר קרׁה יקרה. אסור לה לאמונה להישאר במלים גבוהות ומופשטות ללא קשר למציאות כפי שהיא, מוכרחה היא לאחוז בשתי קצות החבל, יד אחת בשמים ויד שניה בארץ, ולטעון לחיבור שביניהם. אין דבר שקורה כאן בארץ שאינו משתלשל מן הצדק השמימי. אל יסתיר המאמין את המציאות בשתי ידיו, אל יעצום עיניים. אם אמונתו אמונת אמת, אל ייפול לכעס ועצבות על שברונה של המציאות מחלומו השמימי, אלא יתחזק בצדק האלוקי. כך גזרה חוכמתו יתברך וכך היה צריך לקרות, אפילו לא מעט אחרת. מצד שני ימשיך לאחוז בקצה השני של החבל, וישנן לעצמו: לא לשווא יש בלבי אינטואיציה פנימית חזקה שהיה צריך להיות אחרת ושהטוב השלם נראה אחרת, בוא יבוא היום וצדק זה יתגלה, אל ייאוש כלל. אמת, הכל אמת, גם אם אין כך נראה!

ומה ביותר קובע את אור הפנים? לפי מידת האמת שבך! "ואמת הוא אור הפנים כידוע". וזאת כיוון שמידת האמת היא הקובעת עד כמה הקשר בין הפנים לחוץ אצלך הוא פתוח, עד כמה המעבר בין שניהם מפולש, וכשהמעבר פתוח החיצוניות לא חוסמת את הפנימיות ואורה יכול להאיר. וגם בזה יש דרגות רבות ורמות שונות, דקויות ודקי דקויות, עד כמה פתוח שער האמת: הדרגה הכי פשוטה היא כמובן שפיו וליבו שווים שהוא אומר בחוץ את מה שהוא חושב בפנים. אך יש שגם בודק בפנים עד כמה מחשבותיו, הרגשותיו, הלך רוחו, עד כמה אמיתיים הם, ובכך מרשה כביכול לעיניים חיצוניות להעמיק ראות בפנים.  ויש שאף עושה בחוץ את מסקנותיו בפנימיות, ויש שפועל כפי שהאמת מורה לו בחוץ ועוד ועוד דרגות. בכולם מנסה איש האמת לפלס את הדרך בין הפנים לבין החוץ, וככל שמצליח הוא להסיר את המחיצות הטבעיות ששם אדם סביבו על מנת להגן על עצמו – כך מאירות פניו. וכששערי האמת פתוחים ופנים וחוץ יכולים להיכנס זה אצל זה בלי חשש בחסותה של האמת, כל דבר מקבל את מקומו בלי צורך להעמיד פנים.  וכשאין העמדת פנים – הפנים מאירות. 

*

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת ל''ג:) : ''וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר'' חַד אָמַר מַטְבֵּעַ תִּקֵּן לָהֶם, וְחַד אָמַר מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם. הַיְנוּ הַךְ וְלא פְּלִיגֵי כִּי יַעֲקב הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִיכָה ז) : ''תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב'' וְהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא נִתְתַּקֵּן אֱמוּנָה וְזֶה מַטְבֵּעַ תִּקֵּן שֶׁתִּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן וּכְשֶׁתִּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן נִתְתַּקֵּן פְּגַם עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְזֶה מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''וַתֵּרֵד בַּת פַּרְעה לִרְחֹץ'' וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִלָּה י''ג וְסוֹטָה י''ב:). לִרְחֹץ מִגִּלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ וְזֶה: ''וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר'' פְּנֵי דַּיְקָא שֶׁהִיא פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא מַטְבֵּעַ הַיְנוּ תַּאֲוַת מָמוֹן כִּי כָּל עֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בְּמָמוֹן

ר' נחמן חוזר לכסף הארצי. אך כסף אחר, כסף עם אור על הפנים, כספו של יעקב שמידתו אמת. "ויחן פני העיר" – יעקב מגיע וישר נוגע בפנים של האנשים. השקרן משקר ולא יודע שהוא עצמו ניזוק מכך, שפניו חשוכות, מתות, נטולות אור. אך די שיגיע איש אמת כדי שגם השקרן ירגיש את פניו הוא, את המסכות הרבות שהוא עוטה ואת המחיר שהוא משלם על כך. את המחיר הזה הוא מוכן לשלם ליעקב על מנת להחזיר לעצמו את פניו האבודות, את האור על הפנים, את החיות, את השמחה. זאת המטבע של יעקב. 'רוחץ' מעל השקרן את המסכה שעל פניו וחושף את פניו האמיתיות. מעט מן המעט שמזה אפשר לראות אצל האומן, שחושף את האמת הפנימית שלו ומוציא אותה אל החוץ, פותח את השער המגן על הפנים מפני החוץ והכל באים מקרוב ומרחוק לראות ומוחאים לו כפיים, ואף מוכנים לשלם מממונם על כך. גם הם רוצים לפתוח את סגור לבם אך לא תמיד יכולים. המפגש עם האמת הפנימית שלו מזכיר להם נשכחות. 

יעקב מתקן מטבע, כל אחד מן הסתם היה רוצה לתקן כך מטבעות, אך מי יקנה אותם? למי יש את 'מכונת הכסף' המנפיקה מטבעות עוברות לסוחר? יעקב גילה את הסוד - למי שהאמת בידו. להשתמש במטבעות של אחרים כמוהו כחיקוי של אחרים, כזיוף, מי שאמיתי לא זקוק לכל אלה, הוא עצמו המטבע. במהרה יגלה שיהיו חקיינים וזייפנים שישתמשו בו כמטבע, הוא יהיה מושא לחיקוי, אך יעקב לא היה רק איש אמיתי, אלא היה איש שמידתו אמת. איש אמיתי יהיה מושא לחיקוי על ידי אחרים, אך זה שמידתו אמת יהיה מושא לחיקוי החיפוש אחר האמת, יהיה זה שילמד גם את האחרים להיות גם הם אמיתיים, יעקב לא רק מתקן להם מטבע, אלא מתקן להם מרחצאות, הוא מלמד אותם לרחוץ מעל פניהם את השקר ואת כל השטחיות החקיינית והמזויפת, יעקב לימד אותם להאיר פנים. 

*

אולם כרגיל ר' נחמן לא מחפש את המלים הגבוהות, לא את המצבים המושלמים, הוא מחפש אותנו כפי שאנחנו, איך לתקן אותנו. אנחנו, שטחי הפנים, מעוטי האמונה, חסרי האמת והאור. מה נעשה אנחנו השקועים בתאוות הממון, כשכל אחד כפי מידתו ברי שהתגבר אצלו החוץ על הפנים.  מה יעזור לכמעט האנושות כולה השקועה במרדף אחר הכסף, בין ברצון בין בלית ברירה, בין במודע ובין שלא במודע. מה יחלץ את האנושות מן הטרגדיה הגדולה כל כך של אנשים רבים אם לא כולם, ששעות רבות מקדישים למה שבעצם מביא על פניהם חשכות ועצבות.  איך להאיר את פניהם?

ב. וְדַע שֶׁעַל יְדֵי תִּקּוּן בְּרִית קדֶש הוּא נִצּוֹל מִפָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא עַל יְדֵי דַּם בְּרִית נִתְתַּקֵּן דַּם נִדָּה תַּאֲוַת מָמוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זְכַרְיָה ט) : ''גַּם בְּדַם בְּרִיתֵךְ'' עַל יְדֵי בְּרִית ''שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר'' (עיין תיקון מ''ח:) בּוֹר דא טחול מָרָה שְׁחוֹרָה ''בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה'' כִּי בְּרִית הוּא בְּחִינַת מֶלַח הַמַּמְתִּיק מְרִירוּת וְעִצְּבוֹן הַפַּרְנָסָה כַּמּוּבָא בַּזּהַר (וַיְּחִי רמ''א:) : אִלְמָלֵא מִלְחָא, לָא הֲוֵי עַלְמָא יָכְלֵי לְמִסְבַּל מְרִירוּתָא וְזֶהוּ (בְּמִדְבַּר י''ח) : ''בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הוּא'' (וַיִּקְרָא ב) : ''אַל תַּשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלקֶיךָ'' אֱלקֶיךָ דַּיְקָא כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְקַשֵּׁר בֶּאֱלקוּת וְנִתְפָּרֵשׁ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב י''ט) : ''מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ'' (עיין ב''ר פ מ''ח ובזוהר לך לך צ''ד ובתיקון י''ט ובתיקון כ''ד:) כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית מֵאִיר לְעַצְמוֹ אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים. וְזֶה (כְּתֻבּוֹת ס''ו:) מֶלַח מָמוֹן חָסֵר כִּי עַל יְדֵי מֶלַח נִתְמַעֵט אֶצְלוֹ תַּאֲוַת מָמוֹן

משמע מדברי ר' נחמן שתיקון הברית בא להצילנו מן התוצאה הכואבת של פנים דסיטרא אחרא, על אף שאנו עדיין שקועים בתאוות הממון, ממתיק הוא את מרירות ועצבות הפרנסה, אך לא פודה אותנו ממנה, ממעט מעט מן התאווה של הממון אך לא מחלץ אותנו ממנה. תיקון הברית הוא עצה איך לשמור על שפיות בתוך הטירוף של הריצה אחרי הממון.  איך לשמור על שמחה וחיות הגם שאנו עבדים לממון.

ר' נחמן מכנה את תיקון הברית "מלח".  על שם ברית המלח המוקרבת על הקורבנות, ברית זו, כותב רש"י – ויקרא כ', יג "שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים להיקרב במזבח במלח וניסוח המים בחג". ולכאורה מה ענין המלח למים התחתונים? ואם תאמר שמי הים מלוחים הם, נשאל, היא גופא, מדוע, מדוע שם ה' מלח במים התחתונים? האם לא כדי "להמתיק" את היפרדותם של מים אלה מן המים העליונים? האם לא כדי לתת בידם כח לשמור על הברית עם העולמות העליונים מהם נפרדו?

המלח סופח מים על כן הוא משמר את הבשר, המים הם מקור לחיים, מצע לחיבור בין הדברים. כל החיים עשויים מן החיבור – חיבור גוף ונשמה, חיבור איש ואישה, חיבור בין האיברים עצמם הזוקקים נוזלים להחיותם וכו'. אולם כמו כל חיבור הינו זמני, וגם החיים הם זמניים, לא לעד נשאר התמהיל ביחד, רק הדומם, הבודד, נצחי. הוספת המלח מוציאה את המים, מפרידה את החיבורים, מחזירה כל דבר אל דממתו הנצחית. מליחת הבשר משמרת אותו, יותר מדי מלח – לא טוב, אך מעט מלח – מדגיש את החיבורים, וממילא מבסס אותם, מדגיש הוא שגם החיבור לא בא אלא מתוך הנפרדות, שכל חיבור גם זקוק לנפרדות שתלווה אותו, שגם החיבור שיבוא מתוך הנפרדות. או אז באו גם אל החיבור ממקום עמוק יותר ונאמן יותר, ונאמנות הינה שמירת הברית.

המים התחתונים רוצים גם הם להיות קרוב לה' - שם למעלה, ההרגל המימי שלהם אומר שקרוב לה' משמעו חיבור עמו, כמו שְמַיִם יודעים. הקב"ה מגלה להם את סוד הנפרדות, סוד המלח ובריתו. אפשר לגלות את קרבת ה' דווקא מתוך המרחק, מתוך ההחסרה, גם אם אי אפשר להתקרב, והרי "מי יעלה בהר ה'"? בכל זאת אפשר לשמור על הברית, לשמור על קשר, לא של קרבה, אלא של נוכחות ונאמנות, לא קשר של קרבה אל קדש הקדשים, אלא דווקא על המזבח שבחוץ, מתוך ההקרבה וההחסרה. זאת תשובת ה' למים התחתונים, לגלות להם את יכולתם להתקרב לה' גם כשהם למטה. ר' נחמן משתמש בתשובה זו גם כדי לסייע לאלו שנפלו בתאוות ממון, ללמד גם אותם איך שומרים על קשר עם ה' גם בעולם הפירוד של הממון.

שמירת הברית היא גילוי של אותה טריטוריה של תמצית – ללא מים, כביכול המליחו את המציאות כולה והחזירוה אל התמצית הנצחית שלה. שם, בטריטוריה התמציתית הזו, גם מערכת היחסים היא עצמותית ונוקבת. אין למערכת יחסים כזו מרחב, אין בה חיבור וממילא היא מעבר לכל אינטרס לכל רגש או הגיון, היא ברית! הברית שומרת על קשר עצמותי בין באיה, מדלגת על החיבור שביניהם בעבור ברית הדמים שבין בעלי הברית. שומר הברית נדרש לעמוד כך ללא כל חיבור, כדי לשמור על בריתו, לעמוד בניסיון מול כל פיתויי החוץ המציעים חיבורים מחיבורים שונים, על מנת לשמור על אותה טריטוריה נצחית  של ברית מלח שכרת, נעדרת כל מרחב חיצוני. אך דווקא בשל כך היא איתנה כל כך מבפנים מול פיתויי החוץ. משעה ששניים באו בברית מלח אי אפשר שיינתקו זה מזה. שומרים הם זה את זכרונו של זה בקרבם, באותו מקום תמציתי שאין אף אחד יכול להיכנס אל תוכו.

יש צד בקשר עם ה' שמוכרח להיות ברית שכזו, קשר נעדר מרחב, נעדר חוץ, תמציתי ונצחי, שמור עמוק בלבו של האדם. אם נשמור על ברית זו יגלה שכמה שלא ייפול עמוק לעולם תאוות הממון, עבודה, כסף וכו' – זכרון ה' יישמר בלבו. זכרון זה לא יחלץ אותו מן הריצה אחר הממון, אבל יסיר אותו מן תוצאותיו הרעות, מן הפנים המתות והכבויות שהיו יכולים להיות מנת חלקו, גם אם הולך הוא בעולם שטוח אין הוא נתפס בשטחיות זו. העולם הפנימי לו הוא שומר אמונים הינו מעבר לכל אלו ולא יפגע מהם, העומק בו הוא מאמין גנוז בלבו הרבה מעבר לכל מה שהוא רואה או שומע. הפנים שהיוו, בלי הברית, תמונת ראי לתמונת העולם, לא יקבלו, עם הברית, את תווי הפנים השטחיות של העולם בו הוא שרוי. פונות הן לה' גם אם הן לא רואות אותו, הן מאמינות בו ובהשגחתו גם אם בפועל האדם שקוע בעולם המעשה, האדם קרוב אליו גם אם רחוק הוא ביותר, בתוך טריטוריה אחרת שהיא מעבר למציאות, מעבר אף לאמת שהיוותה תנאי לאור הפנים – אמנם אין הוא מקבל אור פניו, אך מן החושך הוא ניצל.

אך כאן יש לדייק - ר' נחמן מדבר "על תיקון הברית" ולא על "שמירת הברית", כי רוצה הוא לרמוז שיודע הוא שמי שנפל לתאוות הממון בידוע שיפול גם לקלקול הברית. כי כשאין פנימיות כפי שתאוות הממון מנסה לשכנע אותנו, גם אין כח ורגישות לשמור על התקשרות פנימית נכונה. אלא שגם אם קלקלת אפשר לתקן, צא וראה כדוגמא שמביא ר' נחמן בהמשך:

וְזֶה כְּשֶׁבִּקֵּשׁה רָחָב סִימָנָא דְּחַיֵּי (עיין זוהר ויחי רמא:) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְהוֹשֻׁעַ ב) : ''וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְאִמִּי וְכוּ'' אָמְרָה ''וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת'' כִּי אֱמֶת הוּא בְּחִינַת חַיִּים כַּנַּ''ל וְאָמְרוּ לָהּ: ''אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי תִּקְשְׁרִי לָךְ'' תִּקְוָה, זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה ל''א) : ''וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ'' וֶאֱמוּנָה, הִיא אַחֲרִית הַיָּמִים (עיין זוהר תשא קפ''ט: ואתחנן ר''ע:) כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַכּוֹת כ''ד) : ''בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת''

אין נפילה בתאוות ממון יותר מאשר אותה זונה שהיתה מוכנה למכור את הפנימיות שלה בעבור ממון, להיות מופקרת כולה אל החוץ. אין פגם הברית יותר מזה. נראה, שלא האמינה בפנימיות כלל, שאילוצי החיים הצדיקו בעיניה את הפגם המוסרי שבכך. אלא שאת טעם המוות הרגישה בתוכה הרגש היטב. על כן מבקשת היא "סימנא דחיי", כמו שכתוב "והחייתם את אבי ואת אמי". מבקשת היא אולי להחיות אף את אביה שבשמים ואת השכינה הקדושה, מבקשת היא אמת בעולם שהניתוק בין הפנים לחוץ לא מאפשר אותו. לכן זו העצה שנותנים לה המרגלים: "את תקוות השני תקשרי לך" – את צריכה תקווה, שכן התקווה היא אחותה של האמונה, והאמונה עיניה צופיות למרחוק עד אחרית הימים ובשעה שפוקח אדם את עיני הנצח שלו, יש לו כח לתקן את המידות, שכן, בתוך הקטנות של הקלקול קשה להרים את הראש ולתקן, קשה לראות מעבר לכאן ולעכשיו, מעבר לשטחי ולזמני, קשה גם להאמין בתיקון החלקי שיגיע בסוף ליעדו. אך משעה שיש אמונה יש זמן וכיש זמן יש תיקון המידות וכשיש מידות יש אמת וכשיש אמת יש גם אור על הפנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"א

עורך: אבי זדה

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי שעל יד ישיבת הר עציון

על שם ישראל קושיצקי

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:  http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:  http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php