דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 152 | איסור הבמות | 128

הרב יצחק לוי
21.06.2018

בשיעור זה בכוונתנו בע"ה להשלים את עיוננו במלכותו של יאשיהו. תחילה נעסוק בהליכת יאשיהו למגידו שם מצא את מותו. לאחר מכן נסכם בתמצית את מלכותו.

 

יציאת המלך יאשיהו לקראת מלך מצרים

"אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ: וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵא-לֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ: וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱ-לֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ: וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד: וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת ה': וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה"   (דברי הימים ב ל"ה, כ'-כ"ז).

פרעה נכה (כך תוארו במלכים ב כ"ג, כ"ט) מזוהה כבנו של פסמתיך הראשון מייסד השושלת. עם התרופפות השלטון האשורי ביקש לשוב ולעשות את מצרים למעצמה גדולה באיזור. הוא מלך בשנת 22 שנה לערך לפני חורבן הבית הראשון ועד כשש שנים בערך לפני חורבן הבית הראשון.

בסוף ימיו (של פרעה נכה) ניבא עליו הנביא ירמיהו במסגרת נבואותיו על הגויים:

"לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה"   (ירמיהו מ"ו, ב').

בימי יאשיהו פרעה נכה היה בדרכו להילחם בדררמינת על הפרת. ככל הנראה הוא חשש מן ההתפשטות המהירה של בבל ויצא עם צבאו למסע ארוך צפונה כדי לסייע לאשורים במלחמתם נגד בבל.

חותם של פרעה נכו נמצא בחפירות שנערכו בכרכמיש, בירת ממלכה קטנה היושבת על שפת ערוצו העליון של נהר הפרת, כמאה ק"מ צפונית מזרחית לחלב. מצרים ואשור ביקשו לכבוש אותה בגלל מעמדה האסטרטגי. יאשיהו יצא לקראתו ככל הנראה בחיל כבד בבקעת מגידו על מנת לחסום את דרכו העולה לנהר הפרת. לא ברור מה הניע את יאשיהו לעשות את הצעד הזה:

1. אפשרות אחת היא רצון להחליש את מצרים להיעשות מעצמה יותר גדולה באיזור. יאשיהו ככל הנראה חשש כי ניצחון מצרי במערכה הזו יוביל לפריסת ההגמוניה של מלך מצרים עד לחרן, מה שעלול להכניס את ממלכת יהודה תחת שלטון מצרי.

2. אפשרות נוספת היא הרצון למנוע עזרה מצרית לאשור כנגד בבל מתוך מגמה ועניין בחורבן מוחלט של אשור.

הכתוב אינו מפרט בעניין זה דבר. פרעה נכה שולח שליחים ליאשיהו והם מבהירים לו כי אין כל סכסוך ביניהם. יאשיהו, למרות דברי שליחיו, ממשיך בהכנותיו להילחם בו, ומחליף את בגדיו לבגדי מלחמה.

יאשיהו אינו מעוניין לבקש כל עצה מן הנביא לקראת המערכה הזו. וכדעת חז"ל: "מפני מה נענש יאשיהו? מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך" (תענית כב:).

ניתן לשער[1] כי אילו הצליח יאשיהו לגבור על פרעה נכו, אפשר שהיה משתלט על כל השטח שמצפון מזרח למצרים ומדרום מערב לאשור, כלומר כמעט כל השטח שבין נהר מצרים לנהר פרת, גבולות הארץ המובטחת על פי פסוקי התורה וגבולות ממלכת דוד ושלמה.

בסופו של דבר מותו של יאשיהו קטע את התהליך הזה. מלך מצרים המשיך במסעו צפונה לחרן. כעבור ארבע שנים הוא נוצח בכרכמיש בידי נבוכדנצר מלך בבל שירש בינתיים את אביו נבופלאסר. כך נפתח פתח להשתלטות בבל על כל ממלכות האיזור, כולל ממלכת יהודה מנהר פרת עד נהר מצרים.

נשאלת השאלה מדוע יאשיהו נורה על ידי פרעה נכו, והרי הכתוב מעיד על צדקותו ואינו מייחס אליו שום חטא. על כך עונה הרב מדן כי הייתה ככל הנראה ברית בין יאשיהו לפרעה פסמתיך, אביו של פרעה נכו, ולשבועה שנתלוותה אליה בכל שבועה שותפו אלוהיהם של שני הנשבעים העומדים בברית. פרעה נכו ראה במהלכו של יאשיהו את הפרת הברית והשבועה ועל כן הזהיר את יאשיהו מכך שאלוהיו שלו יפגע בו בעקבות זאת.

ברית חסות כזו כנראה נכרתה בין יאשיהו למצרים בעת הפלישה הסקיתית מצפון בסוף המחצית הראשונה של ימי יאשיהו, פלישה שאיימה להחריב את כל יושבי יהודה, אליה רומז הנביא ירמיהו:

"מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ"   (ירמיהו ד', כ"ט).

ירמיהו (בדומה להתנגדותו העזה של ישעיהו לברית שכרת חזקיהו עם פרעה מלך מצרים) יצא בחריפות רבה נגד כריתת הברית עם מצרים:

"גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד... מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר: גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ כִּי מָאַס ה' בְּמִבְטַחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם"   (ירמיהו ב', ט"ז-ל"ז).

במקרה זה, יאשיהו הפר בעצם את הברית על מנת לבלום את שאיפות ההתפשטות המצריות, ובהפרת הברית מצא את מותו.

סיבה אפשרית נוספת המועלית על ידי הרב מדן למותו של יאשיהו, הינה העובדה כי על פי דברי הימים המהפכה הדתית של יאשיהו החלה בשנת 12 למלכותו בשנה בה מת אשורבניפל, וירמיהו, שהחל להינבא בשנה ה-13 ליאשיהו מביע את חוסר שביעות רצונו מן המהפכה הדתית השקטה והסובלנית שעקרה בשלב הזה בקושי רב את הטומאה הגלויה. רק בשנתו ה-18, לאחר מציאת ספר התורה ושמיעת דברי חולדה הנביאה הפכה המהפכה לעניין הרבה יותר יסודי ושורשי ואז בוערה בסופו של דבר העבודה הזרה מן הארץ. מהפכה זו לא הצליחה בשלוש עשרה שנות מלכותו הנותרות של יאשיהו להשתרש בעוצמה, וכך יצא כי יהויקים בנו חוזר על חטאי מנשה ואמון, ומפעלו האדיר של יאשיהו קורס ונותר ללא המשך.

כך מסביר הרב מדן בשני חטאים הללו את סיבת מותו של המלך יאשיהו.

 

סיכום מלכות יאשיהו

אין ספק שיאשיהו הינו אחד מגדולי מלכי יהודה ומן הצדיקים שבהם. במלכותו הוא ניסה לגלם דגם נעלה של מלכות בית דוד בתחומי העשייה השונים:

– בתחום התורה והמצווה, בדרישה לא-לוהי דוד אביו (דברי הימים ב, ל"ד, ג').

– בעשיית הישר והטוב בעיני ה' והליכה בכל דרך דוד אביו (כמו מלכים ב כ"ב, ב').

– בביעור העבודה הזרה המקיף מן המקדש מממלכת יהודה וממלכת ישראל.

– בכריתת הברית המחודשת בין המלך, העם והקב"ה ובפסח יחד עם נציגי ממלכת ישראל שלא נעשה כמוהו מאז ימי השופטים ושמואל.

– בחידוש סדרי עבודת המקדש לאחר טיהורו. גם בכך הכתוב מזכיר את ימי דוד ושלמה – "כִינוּ לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ", "וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד" (דברי הימים ב ל"ה, ד'-ט"ו).

– מבחינה מדינית עם התפוררות השלטון האשורי יאשיהו עבר לשלוט על כל הארצות אשר לבני ישראל (דברי הימים ב ל"ד, ל"ג) תוך כדי טיהורן מעבודה זרה.

את כל זאת הוא עשה תוך כדי משפט וצדקה בדומה לדוד ושלמה (ירמיהו כ"ב, י"א-ט"ז).

בפסוקי הסיכום על מלכותו אומר הכתוב:

"וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ"   (מלכים ב כ"ג, כ"ה).

עם כל העשייה העצומה, גם בהיקף מעשיו וגם בחידוש עשייתו, מעשיו של המלך יאשיהו על צדקותו, לא איפשרו לבטל את גזירת החורבן: "אַךְ לֹא שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה" (מלכים ב כ"ג, כ"ו). אף הנביא ירמיהו מדגיש עיקרון זה: "וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם". וכך בהמשך: "אַךְ עַל פִּי ה' הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה ה' לִסְלֹחַ"   (מלכים ב כ"ד, ג'-ד').

מעבר לגדולתו ולצדקותו הבולטת, הן בספר מלכים והן בדברי הימים ישנו מעשה אחד עליו ישנה ביקורת והיא יציאת המלך יאשיהו למגידו להילחם במצרים.

מעבר לעצם המעשה שהביא לפציעתו האנושה של המלך בשדה הקרב מיד עם פתיחת המערכה, הקושי הגדול הינו בעובדה שהוא לא נועץ בנביא. לאורך כל דרכו מתחילה ובפרט על רקע המורשת המשפחתית מימי מנשה ואמון, יאשיהו נדרש לשמוע בקול הנביאים השונים בכל עשייתו, הן במהפכה הרוחנית האדירה שעשה, בביעור העבודה הזרה, בכריתת הברית המחודשת בפסח. לאחר כל התיקונים האדירים האלו, איך יצא להילחם נגד מצרים בלי ששאל את הנביא? הדבר הזה קשה מאוד ואין לנו על כך תשובה מניחה את הדעת.

בסופו של דבר, מעבר למותו של יאשיהו במגידו, בעשרים ושתיים השנים שנותרו עד החורבן חזרו חטאי מנשה ואמון ביתר עצמה וכך הייתה חזרה על חטאי מנשה והמשכם, דבר שהכריע את גורלה של ירושלים. כך, מעבר למעשים הגדולים ביותר שעשה יאשיהו בכל התחומים, בניו אחריו לא הלכו בדרכיו והמפעל האדיר שלו ירד לטמיון ולא הצליח לעצור את חורבן העיר והמקדש.

בשיעור הבא בע"ה נידון במלכותם של בני יאשיהו יהואחז ויהויקים.

 
[1]   כך מציע הרב יעקב מדן במאמר על יאשיהו בספרו "המקראות המתחדשים, עיונים בנביאים ובכתובים", עמ' 534 ואילך.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)