תולדות עבודת ה' במזבחות | 141 | איסור הבמות (קיז)

בשיעור הקודם התחלנו לסכם את מלכות חזקיהו. עסקנו בעיקר בנקודות התבוננות שונות על מלכותו מצד שני נביאי התקופה ישעיהו וירמיהו. בשיעור זה בכוונתנו להמשיך בתיאור סיכום מלכותו.

ספר מלכים מתאר את מלכות חזקיהו מנקודת המבט של סוף ימי הבית הראשון. הספר מתאר אותו בשבח גדול ביותר:

"בַּה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"   (מלכים ב' י"ח, ה'-ו').

ייתכן כי פסוק זה מכוון בעיקר לכל מה שקשור בעבודת ה' ועל פי זה מובנת הסמיכות לפסוק שלפניו:

"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן"   (מלכים ב' י"ח, ד').

לאורך כל ספר מלכים אחת ההתייחסויות המרכזיות בסיכום מלכותם של מלכים הינה השאלה האם הוסרו הבמות או לא. אותן במות בהן עבדו בממלכת יהודה ככל הנראה את הקב"ה, רק לא בבית ה' אלא בבמות בכל הארץ.

ואכן, חזקיהו הינו המלך הראשון שמסיר את הבמות מכל הארץ. זהו צעד דרמטי שכמותו לא נהג אף אחד מן המלכים שלפני חזקיהו ואחריו נהג כך יאשיהו בלבד.

אין ספק כי צעד זה היה קשה לכל תשובי ממלכת יהודה שנהגו כך לעבוד את ה' במשך מאות שנים. העובדה שרבשקה בהגיעו לחומת ירושלים כך מנגח את העם מלמדת עד כמה נושא זה משמעותי ורגיש, כפי שסקרנו בשיעורים האחרונים.

מצד שני ישנם נושאים משמעותיים במלכות חזקיהו שספר מלכים לא מתייחס אליהם. ספר דברי הימים מתאר בהרחבה (דברי הימים ב כ"ט-ל'):

– את הזיקה המחודשת ופתיחת בית ה' מחדש לאחר ימי אחז בהם הייתה בבית ה' עבודה במזבח לאלוהי דמשק.

– את ביעור העבודה הזרה שהיתה בבית ה' והוצאתה לנחל קדרון.

– את טיהור הבית והכלים והקדשתם מחדש לעבודה.

– את החנוכה המחודשת של הבית כולל העמדת הכהנים והלווים כל אחד בתפקידם.

כמו כן דברי הימים מתאר בהרחבה את עשיית הפסח בירושלים (דברי הימים ב ל'), תוך שיתוף חלקים מבני ממלכת ישראל.

כריתת הברית המחודשת עם הקב"ה בפסח בשיתוף ממלכת ישראל לאחר חנוכתו של הבית מחדש, וביעור העבודה הזרה של ימי אחז, הינו ללא ספק מעשה בעל משמעות לאומית ורוחנית. אלא שמשמעות אירוע זה, והתגובה המלאה של ה', מתוארות רק בדברי הימים:

"וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר: וְאַל תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים: עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ יָד לַה' וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ: כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל ה' אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו"   (דברי הימים ל', ו'-ט').

עשיית הפסח המשותפת הינה הזדמנות נדירה לאחד מחדש את שתי הממלכות בעניין שיש בו שיבה אל ה' ואל המקדש, תוך כדי תיקון מעל אבותיהם. על כך אומר הכתוב: "וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם" (דברי הימים ל', כ'). ה' נענה לתפילת חזקיהו, מרפא את העם ונרצה בקרבנם.

 

שבעת הימים הנוספים

בסיום הפרשה אומר הכתוב:

"וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה: כִּי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֵרִים לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן

וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב: וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה: וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם"   (דברי הימים ב ל' כ"ג- כ"ו).

מעניינת תוספת שבעת ימים אחרים לאחר חג המצות. נראה כי שבעת הימים הללו מקבילים לשבעת הימים הנוספים על שבעת ימי חנוכת בית ה' בימי שלמה, כמתואר במלכים א ח', ס"ה, ובדברי הימים ב ז', ט'-י'.

בדברי הימים הפרק מסיים את תיאור עשייתו של חזקיהו כך:

"וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהָיו: וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵא-לֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ"   (דברי הימים ב ל"א, כ'-כ"א).

 

ההצלה הניסית של ירושלים

אנחנו רואים אם כך, שראשית מלכותו של חזקיהו בדברי הימים מתארת מהפכה רוחנית ולאומית גדולה מאוד, הכוללת ביעור עבודה זרה, חנוכה מחודשת של בית ה', איחוד שתי הממלכות סביב עשיית פסח לה', חידוש הרבצת התורה וקיום המצוות.

בכל אלו חזקיהו מנסה להידמות לדוד ושלמה תוך הצגת דגם נעלה שלהם.

גם ביחס לכתיבה אומר הפסוק במשלי:

"גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה"   (משלי כ"ה, א').

מכאן שגם נושא זה היה נושא משמעותי מבחינה רוחנית במלכותו של חזקיהו.

ברור על פי אירועים אלו כי תחילת מלכותו של חזקיהו מהווה שינוי דרמטי בהשוואה לאביו אחז, בכל מה שקשור בזיקתו אל הקודש והמקדש, אל העבודה הזרה ואל הבמות, באיחוד הממלכות ובחנוכה מחודשת של הבית תוך עשיית פסח עם נציגי ממלכת ישראל.

סביר להניח כי בהיותו בן עשרים וחמש שנה במלכו, ועל רקע מעשיו של אביו אחז (לראשונה עבודת מולך בירושלים, בניית מזבח לאלוהי דמשק בבית ה' בירושלים וסגירת בית ה' בפועל), חזקיהו שאב השראה רבה מן הנביא ישעיהו בצעירותו. דבר שאיפשר לו לגרור את עצמות אביו עם מותו (וחז"ל הודו לו על כך), ולעשות מיד עם עלותו למלוכה את כל המעשים הנשגבים שתיארנו בתחום הרוחני והלאומי.

בהמשך הדברים, לאחר כניסת אשור למלכת יהודה וכיבוש חלק משמעותי משפלת יהודה (כולל עזקה ולכיש), כאשר חזקיהו שומע את דברי הנאצה של רבשקה אל המגינים על חומות ירושלים, הוא קורע את בגדיו, מתכסה בשק ובא אל בית ה', ושולח את אליקים בן חלקיהו אשר על הבית את שבנא הסופר ואת זקני הכהנים אל ישעיהו הנביא לומר לנביא: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (מלכים ב י"ט, ג').

בשעת מצוקה זו עצם פניית חזקיהו המלך אל ישעיהו הנביא מלמדת כי המלך מתייחס ברצינות להימצאותו של הנביא ולכן הוא פונה אליו בעצה לישועה.

בנוסף, לאחר תשובת ישעיהו אל שליחי חזקיהו לא לירוא ממלך אשור שה' יפיל אותו לאחר שישוב לארצו, ושירושלים לא תינתן ביד מלך אשור, חזקיהו לוקח את הספרים, עולה לבית ה' ומתפלל אל ה' שיושיע את ממלכת יהודה מידי אשור "וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ" (מלכים ב י"ט, י"ט).

אך מתברר כי עליית חזקיהו לבית ה' להתפלל לה' שיושיע את עם ישראל מידי אשור אמנם התקבלה, אך בפרק כ' הנביא מתאר כי חזקיהו נטה למות ובא אליו הנביא ישעיהו ואומר אליו:

"כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה"   (מלכים ב כ', א').

חזקיהו שוב מתפלל אל ה', הפעם תפילה על עצמו. אלא שברור כי במהות ישנה הקבלה בין מחלת חזקיהו ל"מחלת" הממלכה. ישנה הקבלה בין התפילות, הכללית והפרטית, וכן ישנה הקבלה בין ישועת הממלכה לריפויו של חזקיהו. ואכן ה' מתגלה שוב לישעיהו:

"וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר ה' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר: שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה': וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי"   (מלכים ב כ', ד'-ו').

הכתוב עצמו קושר את גורל חזקיהו לגורל העיר ולהגנה עליה. על כן, אין ספק כי בעת צרה הפנייה הישירה של המלך חזקיהו אל הקב"ה מבטאת כמה חזקיהו מעוניין לעבוד את ה'. הנהגה זו מאפיינת את יחסו של חזקיהו כניגודו מוחלט לעמדתו של אביו אחז, הן ביחס לנביא והן ביחס לקב"ה.

 

נבואות החורבן והגלות

מעבר לצדדים המרשימים כל כך ישנן מספר סוגיות בהן הנבואה מבקרת את מעשי המלך.

הראשונה הינה הברית עם מצרים אותה מבקר הנביא ישעיהו בפרקים ל' ול"א, בצורה מאוד נוקבת. ההישענות על מלך זר בכלל, החזרה למצרים בפרט, והאיסור המפורש על המלך הינה נסיגה במידה מסוימת מן הציווי "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ', ב').

מעבר למעשה הספציפי של הברית עם מצרים, על תוצאותיה ופגמיה, אחת ההשלכות המרכזיות של עיסוקו המרכזי של חזקיהו, בברית עם מצרים, בבל ושכנותיהם, ובהיערכות למלחמה נגד אשור, הינה ההזנחה של הייעוד המרכזי של מלכותו, העיסוק במשפט ובצדקה. המציאות העגומה בה שני נביאים, ישעיהו ומיכה, מתארים את חוסר הצדק של השלטון שהוא ככל הנראה תוצאת הנהגתו של שבנא, בה לראשונה מלך ממלכי יהודה מתבשר על החורבן הצפוי של ירושלים ובית ה' (על פי מיכה ג', י"ב וירמיהו כ"ו, י"ח-י"ט).

גם אם מדובר בפרקי זמן שונים, זועק לכאורה הפער העצום בין חזקיהו המלך הצדיק המבער עבודה זרה, החונך את בית ה' ועושה פסח יחד עם נציגי ממלכת ישראל, חזקיהו הפונה לנביא ומתפלל לה', גם בענייני הממלכה וגם בעניינים הפרטיים לגבי בריאותו; לבין חזקיהו הכורת ברית עם מצרים ובגלל עיסוקיו האינטנסיביים בהיערכותו למלחמה מול מלכות אשור, מזניח במידה רבה את העיסוק הפנימי, הרוחני והחברתי של משפט וצדקה, שתוצאותיו הן גם נבואה ראשונה על חורבן העיר. בנוסף, ולאחר ריפויו ממלכותו, כשהמלך חזקיהו מראה לשליחי מרודאך בלדאן בן בלדאן מלך בבל:

"אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה... וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ"   (ישעיהו ל"ט, ב').

תגובת הנביא חריפה ביותר:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יקח יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל"   (ישעיהו ל"ט, ו'-ז').

לראשונה ניבא ישעיהו על גלות לבבל. מעניין כי התיאור הקשה מאוד על חוסר הצדק בירושלים מופיע רק בספרי ישעיהו ומיכה, ונבואה על חורבן הבית מופיעה רק במיכה.

 

נקודות אחרונות

ספר מלכים מציג זה לצד זה את דבקות חזקיהו בה' ושמירת מצוותיו, את בטחונו הגדול בקב"ה: "וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו" (מלכים ב י"ח, ה'), ויחד עם זאת את מעשהו עם שליחי מלך בבל ואת הנבואה על הגלות לבבל.

ספר דברי הימים הינו היחיד המתאר לצד ההתחלה הכל כך מרשימה (ביעור עבודה זרה, חנוכת הבית, פסח יחד עם נציגי ישראל) את הסיבות שהביאו את חזקיהו למצב שהגיע אליו:

"וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ה' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ"   (דברי הימים ב ל"ב, כ"ה-כ"ן).

אמנם בימיו היה האיום הגדול של פלישת אשור, כיבוש השפלה ושריפת כל הממלכה:

"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: לוּלֵי ה' צְבָאוֹ-ת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"   (ישעיהו א', ז'-ט').

בסופו של דבר, בזכות תשובתו ותפילותיו של חזקיהו, חורבן העיר ובית ה' נדחו עד לימי צדקיהו. היתה אמנם ישועה פלאית, אך הנביא נימק אותה: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי" (מלכים ב', כ', ו'), לא למען חזקיהו.

תיאור הכתובים מדגיש כמה המשימה המוטלת על מלך ישראל גדולה ותובעת ממנו ענווה:

"לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"   (דברים י"ז, כ').

חזקיהו הינו אחד מגדולי מלכי יהודה במשך מאות שנות מלכות מלכי בית דוד.

ראינו כי יחסו לנביא ולדבר ה' הוא משמעותי ביותר, גם אם בחלק מן הנושאים הוא פעל באופן עצמאי, מבלי לשאול אותו ולהתייעץ איתו. הוא התייחס אל המערכה הצבאית מול אשור כאילו הכל תלוי בו בבחינת "וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם" (ישעיהו כ"ב, י"א).

הן הברית עם מצרים והן הביצורים (גם בנית החומות וגם חציבת הנקבה שתוביל את מי מעיין הגיחון לדרום העיר לברכה) בסופו של דבר לא הועילו כי הייתה ישועה ניסית בה ניצלה ירושלים וממלכת יהודה.

מעבר לעניין השמיעה בקול הנביא, ישנו כאן לקח נוסף והוא מהו היחס בין מדיניות החוץ והמערכה הבינלאומית לבין התיקון הרוחני והחברתי של הממלכה, והייעוד לנהל אותה בצדקה ומשפט. העמדה הנחרצת של הנביא ישעיהו היא כי התחום הבינלאומי שייך לקב"ה ואין מלך ישראל מופקד עליו. המלך בעצה עם הנביא מופקד על הנהגת הממלכה, בצדקה ובמשפט תוך שמירה של הממלכה על זיקתה לתורה ושמירת המצוות.

השוואת מלכות חזקיהו למלכות אביו אחז מחדדת מאוד את צדקותו, את יחסו העמוק לדבר ה' ולנבואה, את תשובתו ותפילותיו, ואת הביעור המקיף הן של העבודה הזרה והן של הבמות, דבר שאף אחד ממלכי יהודה לפניו לא עשה ואחריו נעשה רק על ידי יאשיהו.

אין ספק כי לנגד חזקיהו עמדה דמותם של דוד ושלמה, שבחלק ממעשיו הצליח להידמות להם וללכת בעקבותיהם.

בימיו ישנה רווחה כלכלית גדולה:

"וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה: וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת: וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה צֹאן וּבָקָר לָרֹב כִּי נָתַן לוֹ אֱ-לֹהִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד"   (דברי הימים ב ל"ב, כ"ז-כ"ט).

מבחינת מערכת היחסים הבינלאומית, אין ספק כי הישועה הניסית הפלאית של ירושלים וכל הממלכה כולה עשתה רושם גדול ביותר בכל העולם:

"וַיּוֹשַׁע ה' אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב: וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן...

"וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ"   (דברי הימים ל"ב, כ"ב-ל"א).

אנחנו מסיימים בכך את עיוננו באחד מגדולי ממלכת יהודה, בשיעור הבא נחל לדון במלכותו של בנו של חזקיהו, מנשה.