תולדות עבודת ה' במזבחות | 130 | איסור הבמות | 106
בשיעורים הקודמים ראינו את פועלו של המלך חזקיהו בביצור ירושלים והרחבתה, הן בבניית חומות והן בהסדרת הספקת מים סדירה לתוך העיר בתקופת מצור. כל אלו חלק מהכנות המלך למרידה באשור במקביל להישענות על מצרים.
בשיעור זה נבחן את יחס הנביאים ישעיהו ומיכה לברית עם מצרים והשלכותיה על המציאות הרוחנית והחברתית בירושלים. ראינו בשיעורים הקודמים כי הנביא ישעיהו הזהיר עוד בחיי סרגון, והלך עירום ויחף כדי להביע התנגדות לכל תמיכה במרידות אשדוד, ותוך אזהרה חמורה כי: "כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם" (ישעיהו כ', ד').
לאחר ביקור משלחת מרודאן בן בלאדן מלך בבל את חזקיהו נבא הנביא ישעיהו נבואה קשה ביותר על גלות בבל בעקבות פתיחת מחסני החירום של יהודה לעיני המשלחת הבבלית וחשיפת כל אוצרות המלך כולל הארון והלוחות לעיני הבבלים.
בקשר לסוגית הברית עם מצרים הנביא ניבא נבואות קשות על עצם כריתת הברית ומשמעותה הרוחנית הקשה. וכך לשונו בפרקים ל' ול"א:
"הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם ה' לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת: הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם: וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה...
"מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ: וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת...
"אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת: סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל...
"כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם: וַתֹּאמְרוּ לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל קַל נִרְכָּב עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם...
"וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱ-לֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ...
"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (ישעיהו ל', א'-כ"ו).
"הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ: וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע וְאֶת דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן: וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ וַה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן: כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל טַרְפּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹ-ת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ: כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹ-ת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט: שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא: וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ: וְסַלְעוֹ מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ל"א).
הנביא מתאר את תנועת השיירות היורדות מממלכת יהודה דרומה והמשלחת היורדת למצרים להבטיח את סיוע הצבא המצרי במערכה נגד אשור כתנועה הפוכה בכיוונה ובמשמעותה ליציאת מצרים.
במובן העמוק של המילה, חזרה למצרים משמעותה לחזור למציאות שקדמה לציווי הא-להי: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ', ב'). בפרשת המלך, מזהירה התורה את המלך: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים י"ז, ט"ז), וזאת כהמשך לדברי משה על ים סוף: "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות י"ד, י"ג). כל שיבה למצרים לחסות בצילה משמעותה העמוקה הינה השתעבדות מחודשת. חז"ל במכילתא משווים את פניית חזקיהו לעזרת מצרים לירידה בפועל של שארית יהודה למצרים, שקרתה אחרי רצח גדליה, והובילה להתבססות הקהילה היהודית הגדולה באלכסנדריה בימי טריאנוס שדיכא אז את מרד התפוצות:
"בשלושה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים שנאמר "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות י"ד, י"ג), ואומר "וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים י"ז, ט"ז). ואומר "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ" (דברים כ"ח, ס"ח), בשלושתם חזרו שם ובשלושתם נפלו.
הראשונה, בימי סנחריב שנאמר "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה" (ישעיהו ל"א, א'); השנית, בימי יוחנן בן קרח שנאמר "וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ" (ירמיהו מ"ב, ט"ז), והשלישית, בימי טורנינוס" (מכילתא בשלח מסכתא דרשה ב').
ומעבר לעובדה כי משמעות הברית עם מצרים היא מרידה בקב"ה, ישנה כאן גם טעות מדינית. כשרבשקה יגיע לשערי ירושלים וילעג על חזקיהו הוא יאמר בין השאר:
"הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" (ישעיהו ל"ו, ו').
בסופו של דבר, בעקבות הברית עם מצרים העם מקבל ממנה גם עבודה זרה, כמפורש בדברי הנביא ישעיהו:
"וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ" (ישעיהו ל', כ"ב).
והבטחון המופרז והמדומה בעוצמתה של החומה אף הוא אשליה:
"לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ" (ישעיהו ל', י"ג).
הנביא מתייחס בחזונו גם למשמעות הגאולה ולתיקון העולמי. זעקת העם ותשובתו אלה יאפשרו את הגאולה, וישראל יוושעו מיד אשור. נקמת ה' בגויים תבוא כשיטפון של אש וגופרית ואילו לישראל הופעת השכינה תהיה בפלגי מים חיים: "וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים" (ישעיהו ל', כ"ה) בדומה לנאמר במזמור מ"ו: "יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה: נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" (תהילים מ"ו, ד'-ה'). לא רק השארית תינצל אלא תהיה בריאת עולם מחודשת בה כל היקום יאיר: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה (ישעיהו ל', כ"ו).
בפרק ל"א חוזר הנביא על עמדתו העיקרית ומדגיש כי ההישענות על מצרים הינה תחליף לדרישת ה'. ההישענות על הסוסים, על העוצמה הצבאית החומרית, אין לה כל תוחלת. בפועל ה' הוא זה שיגן על ירושלים:
"כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹ-ת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ: כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹ-ת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו ל"א, ד'-ה').
ההגנה הנסית הא-להית על ירושלים מוכיחה כמאה עדים שלברית עם מצרים אין שום תועלת.
ישועה בפסח
הביטוי "פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" מזכיר לנו מפורשות את פסח, את הישועה הא-להית ממצרים: "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו". והכתוב אכן מתאר את הישועה באופן נסי:
"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב י"ט, ל"ה).
המדרש בשמות רבה אומר כי מפלת אשור היתה בליל הסדר:
"והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרין את ההלל, שהיה ליל של פסח, והיו מתייראים לומר 'עכשיו ירושלים מתכבשת בידו', כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל, מצאו אויביהם פגרים מתים" (שמות רבה יח, ה).
וכן דברי הנביא ישעיהו:
"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ל', כ"ט).
וכביאורו של רד"ק:
"באותו היום שתהיה המגפה במחנה אשור יהיה לכם יושבי ירושלים שיר ושמחה, כמו הלילה שמתקדש בו החג והוא הלילה של חג ששמחים בו ואומרים בו שיר, כן יהיה לכם זה ביום מפלת מחנה אשור שתשמרו ותשירו ותהללו לא-ל שעשה לכם נס גדול" (רד"ק ישעיהו ל', כ"ט).
מעניין להתייחס לעוד חלק בביטוי הנבואי: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹ-ת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט". בפשט ניתן לומר כי הנביא ישחרר את בני ישראל מן המצור והם יוכלו לעוף כציפורים חופשיות. זוהי ההצלה הא-להית המיוחדת של ירושלים בבחינת פסוח והמליט. ישנו כאן פסח מחודש, ישועה נסית גדולה בה מוציאים את עם ישראל מן המיצרים שהוא נמצא בהם; ועל ידי פסיחה ישנה המלטה, ישנה כאן לידה חדשה בעקבות השחרור מעול מלכות אשור.
בסופו של דבר כשסנחריב כובש את ממלכת יהודה הוא כובש את עזקה ואת לכיש, אבל הוא לא מצליח לכבוש את ירושלים.
לרוב מלך מתפאר באופן פשוט במלחמותיו מכיבוש עיר הבירה. בכתובות האשוריות סנחריב מתפאר במסעו המוצלח על כיבוש 46 ערים בצורות ערי חומה וערי השדה והוא מתאר שהוא עשה זאת על ידי מצור בעזרת סוללות עפר והסתערות חיל רגלים והוא לקח שלל מעל ל-200,000 נפש, "ואילו את חזקיהו סגרתי כמו ציפור בכלוב בתוך ירושלים עיר ממלכתו". מאוד ייתכן כי הנביא ישעיהו מעוניין להראות כי מול הציווי של ציפור בכלוב ישנו דימוי של הצלה וישועה ושחרור: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹ-ת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט".[1]
בשיעור הבא נמשיך בעיוננו במלכות חזקיהו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)