דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 124 | יסור הבמות | 100

 
לאחר שראינו בשיעור הקודם את רצונו של חזקיהו לאחד את הממלכות תחת חסותו ברצוננו לבחון את מדיניותו ביחסי החוץ עם המעצמות הסובבות אותו. הזכרנו כי אחז פנה למלך אשור שיושיע אותו ממלכי ישראל וארם שנלחמו נגדו, מרצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ומתוך כך השתעבד איתו באופן מוחלט למלך אשור "עבדך ובנך אני" (מלכים ב ט"ז, ז'). שעבוד זה היה שעבוד מדיני ורוחני כאחד.
ביטוי מובהק למציאות זאת הינה בנין מזבח לאלוהי דמשק הנבנה בבית ה' בירושלים, העתק מדויק של המזבח בדמשק. קיצוץ המסגרות, המכונות, הכיור והים (המסמלים את סילוק המרכבה הא-לוהית) וסגירת הבית (כמפורט במלכים ב ט"ז). זאת כנגד הציפייה של ישעיהו מחזקיהו לעסוק בראש ובראשונה בתיקון הממלכה, בתיקון הצדק החברתי והמשפט, ובוודאי להימנע מהתערבות המלך במלחמות ובמאבקים האיזוריים.
על מנת להבין את הרקע לנבואת ישעיהו בפרק כ' (שנביא להן) נתאר את המאורעות לפי סדר התרחשותם.[1] לאחר הגליית שומרון, בשנתו השלישית של סרגון הוא כובש את עזה ומגלה את מלכה לאשור ומקים באזור אל עריש מושבה מסחרית אשורית.
בכל התקופות פלשת נחשבה כיעד אסטרטגי בגלל קרבתה למצרים ובגלל כי לכאורה עוברת דרך הים, הדרך הבינלאומית החשובה המחברת בין המעצמות הדרומיות מצרים וכוש למעצמות הצפוניות ארם, אשור, בבל ופרס.
בהקשר שלנו מובנת תגובת אשור למרד של אשדוד בסרגון ודיכויו.
 
מרד אשדוד וכיבושה על ידי סרגון
בשנת 8 לסרגון (715 לפסה"נ) מרד מלך אשדוד בשלטון האשורי. הוא זמם להקים ברית מלכים נגד אשור. בשנת 10 לסרגון (713 לפסה"נ) נשלח תרתן, שר צבא בכיר של מלך אשור וכובש את אשדוד המורדת. מלך אשדוד עזורי הודח ובמקומו הומלך אחיו אחימתי שהיה נאמן לאשור. בשנת 12 לסרגון (711 לפסה"נ) האשדודים הדיחו את מלכם והמליכו במקומו את ימני שביצר את העיר וכרת ברית עם מצרים ועם מדינות באיזור.
סרגון יצא בעצמו לאשדוד, החריב אותה, הגלה את יושביה והושיב בה חיילים אשורים.
מלך אשדוד המורד ברח למצרים וכרת ברית עמו. באותה התקופה השתלטה שושלת מלכי כוש על מצרים העליונה והתחתונה ופתחה תקופה של פרעונים שחורים שנמשכה כשבעים וחמש שנים. השליט המצרי שהיה פטרונו של מלך אשדוד נרצח והמלך פיי מייסד שושלת הפרעונים השחורים מסר את ראשו של ימני לאשורים כמתנת ידידות. זהו הרקע לנבואת ישעיהו בפרק כ':
"בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ: בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף: וַיֹּאמֶר ה' כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ: כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם: וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ מִכּוּשׁ מַבָּטָם וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם: וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ"         (ישעיהו כ').
 
משמעות "ופיתחת השק"
השאלה היא מהי משמעות העובדה שהנביא עטה שק עוד לפני בוא תרתן לאשדוד? הרד"ק מסביר על אתר:
"ופתחת השק – לפי שהיה לובש שק על גלות השבטים ומתאבל עליהם ואמר לו שיפתח השק שהיה חגור על בשרו ועל מתניו ויחלץ מנעליו וילך ערום ויחף" (רד"ק ישעיהו כ', ב').
אמנם ישנם פסוקים בהם ישנו קשר ישיר בין לבישת שק לאבלות. כך אצל יעקב: "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים" (בראשית ל"ז, ל"ד); אצל עמוס: "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר" (עמוס ח', י'); וכן במזמור ל': "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (תהילים ל' י"ב). יהודה אליצור מעיר על דברי הרד"ק[2] כי השק שלובש הנביא הוא אבלות על גלות השבטים, כי הרי חורבן שומרון היה כעשר שנים לפני כן, וקשה להניח כי הנביא התאבל עשר שנים. רש"י הולך בעקבות פירוש יונתן המתרגם: "ופתחת השק – ותיסר שקא" כלומר חגור שק; הנביא נצטווה כאן לחגור שק. ולמה זה נקרא ופתחת? מסביר רש"י:
"ופירוש ופתחת כמו "מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם" (שמות ל"ט, ו'). לחגור שק בדיבוק (במהודק) על בשרו כדי שתיראה חקוקה בבשרו"                              (רש"י ישעיהו כ', ב').
זהו פירוש דחוק מאוד ההופך את המשמעות של לפתח "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א כ', י"א); "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע" (ישעיהו נ"ח, ו'), פירושם לא לחגור אלא להתיר. וכך בפשטות בפרקנו "וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ" ודאי אין פירושו "חגור שק היטב היטב" כי אם להיפך.
יש שפירשו את השק בעקבות הכתוב בזכריה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ" (זכריה י"ג, ד'). השק הינו כינוי לאדרת שיער הלבוש הנבואי הרגיל ופתיחת השק פירושו התפשטות בדומה ל-"וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ". אך קשה לקבל זאת מפני שלא מצאנו בשום מקום שאדרת שיער ושק הם זהים. אילו היה הפירוש כך היה צריך להיאמר "ואת לבושך פשוט מעליך". מדוע הוא אומר השק? ר' יוסף קרא מבאר בפס' ב' בד"ה "ופתחת השק מעל מותניך": "מלמד שהיה הולך בלבוש שק וכן אתה מוצא בכל הנביאים שהיו הולכים מר בחמת רוח (על פי יחזקאל ג', י"ד) כשהיו רואין פורענות ממשמשת ובאה על ישראל". לגבי משמעות לבישת השק, מביא פרופ' אליצור ראיה ממלכים א כאשר בן הדד נוחל מפלה מידי אחאב, נמלט לתוך העיר שנהרסה, צבאו מובס והוא עצמו מוסגר בידי אחאב נאמר:
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ: וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא"            (מלכים א כ', ל"א-ל"ב).
השקים כאן הם סימן של הכנעה של שברון לבב, של התמסרות, של צפייה לרחמים; לא של אבל. האבל הוא לאחר הפורענות, השקים כאן הם לפני הפורענות. חוגרים אותם מתוך סברא וסיכוי שהפורענות תתבטל. כך גם בפרק הבא: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (מלכים א כ', כ"ז). גם כאן לפני הפורענות. אלא שהנביא כן ניבא לו פורענות, ואחאב באמת נכנע: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ" (מלכים א כ"א, כ"ח-כ"ט).
השק כאן הינו ביטוי מובהק לא לאבל כי אם להכנעה ולתחנונים כדי לקדם את הרעה, לקוות לביטולה ולהינצל. כך במגילת אסתר: "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד', א'). מרדכי לבש את השק קודם המעשה ולפני הפורענות כדי למנוע אותה. מרדכי לא נתייאש מן הפורענות, לא השלים אלא עשה הכל כדי למנוע את הרעה.[3]
הזכרנו כי יוזם המרד האשדודי פנה לכמה משכניו. עזורי מלך אשדוד זמם לא להעלות עוד מנחה לאשור ושלח למלכים האחרים. לא ידוע לנו אם הוא פנה גם לחזקיהו מלך יהודה. ישעיהו עקבי במדיניותו כפי שהוא נהג בימי אחז – שמלך יהודה לא יהיה מעורב במהלכים המדיניים הבינלאומיים מסביב.
הנביא מבין את הקואליציה האיזורית בה נשענת אשדוד המורדת על מצרים המבטיחה את עזרתה אבל עסוקה באותה עת במלחמות פנימיות בין הדרום – מצרים העליונה הנשלט על ידי כוש לבין הצפון – מצרים התחתונה. קואליציה זאת היא חלום תעתועים המנוגד לרצון ה'. מאד סביר להניח כי כשהתרחש מסעו של תרתן לאשדוד זאת הייתה שעת צרה ובהלה בירושלים. האשורים אמנם באו לדכא את המרד באשדוד, אך מי ערב שלא ירצה להגיע גם לממלכת יהודה? ישעיהו חגר שק והתפלל לתשועת ה' מחרבו של סרגון. ככל הנראה הוא החל את שקו ואת תעניתו בשעה ששמע על מסעו של תרתן יוצא לדרך. עם סיום מסע תרתן לאשדוד נשמה ירושלים לרווחה והנביא הסיר את שקו. הוא מצטווה גם לחלוץ את הנעל וללכת ערום ויחף. אנשי ירושלים חוגגים ואילו הנביא מתהלך ליד בית המלך ערום ויחף. [אמנם ישנן דעות שונות בראשונים האם הדברים במראה הנבואה כדעתו של הרמב"ם[4] או שזהו מעשה ממש לא כמשל או דמיון.]
הזכרנו כי ימני שהומלך בידי אנשי אשדוד לאחר שהדיחו את המלך שמינו האשורים החל מיד לגייס קואליציה להמשך המרד באשור מקרב פלשת, יהודה, אדום ומואב, ועל קואליציה זאת סוכך פרעה מלך מצרים. כשסרגון הבין שאשדוד אינה נכנעת הוא יצא והחריב אותה. אלו שלוש השנים בהן הלך ישעיהו עירום ויחף לכל הפחות בכל פעם שהגיעו משלחות אל חזקיהו להזהיר את המלך מלהצטרף למרד הזה. הנביא ראה את מלחמות הדמים במצרים בין אנשי כוש לבין מצרים התחתונה וזעק בנבואתו "וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ מִכּוּשׁ מַבָּטָם וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם". הנבואה עירבבה בין כוש ומצרים. הנבואה הודיעה שלא רק אשדוד תיחרב אלא גם מצרים תיפגע. "כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף". דמות הנביא הערום והיחף באה להזהיר מה יהיה המצב של אלו שיפלו בשבי המשפיל של סרגון. ייתכן מאד כי כשעזורי מלך אשדוד מרד באשור הוא שלח שליחים אל חזקיהו מלך יהודה שתמך במרד נגד אשור.
כשצבא אשור קרב והולך, הנביא לובש שק בהכנעה ובשברון לב, בתחנונים ובקשת הצלה לירושלים. לאחר הכנעת אשדוד ועזיבת הצבא האשורי ירושלים אכן ניצלת. אלא שדווקא לאחר מכן הנביא מצטווה להסיר את השק וללכת ערום ויחף כי הסכנה לא חלפה אלא אף גברה. הנביא מזהיר את העם מלהצטרף למרד שהתלקח באשדוד ששלחה שליחים לפלשת, יהודה, אדום ומואב וכל זאת מתוך ביטחון בכחה של מצרים. ברור שבאותו זמן בממלכת יהודה ישנו ויכוח האם לתמוך במרד של אשדוד אם לאו. במשך שלושת השנים ניסה הנביא להתעלות מעל שיקולי הרגע ולבשר על התחזקותה של אשור, ועל נפילת מצרים (כפי שהדבר קרה בפועל כארבעים שנה אחר כך בימי אסרחדון).
פרק זה מאלף בהבנת תפקיד הנביא וייעודו ביחס למלך וביחס לממלכה כולה. המלך מייצג באופן מובהק את דבר ה' בעולם ואת השלכתו על חיי המעשה ועל המדיניות של המלך. מחד המעורבות האישית שלו מביאה אותו על פי ה' לעשות מעשים שאינם פשוטים כשליח של הקב"ה האוהב את עמו והמבקש להזהירו מאשליות בתחום הבינלאומי. ייעודו של המלך לתקן את הממלכה בצדקה ובמשפט ובכך הוא ממלא את תפקידו בעולם. מאידך להבין שההתרחשות הבינלאומית בעולם היא עניינו של הקב"ה. הוא מנהל אותה ואל למלך להתערב בה כי אין היא מעניינו וכל עיסוק בה בנוסף עלול לפגוע במשימה המרכזית של המלכות שהיא צדק ומשפט.
בהמשך השיעורים נראה באיזו מידה חזקיהו במובן זה לא הפנים את מעשהו הדרמטי של הנביא המזהיר כי כך ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש. חלק מהותי של עבודת ה' של המלך היא לשמוע בקול הנביא ועל פי נבואתו להנהיג את המדינה על פי ה'.
בשיעור הבא נמשיך לעיין במלכותו של חזקיהו בהבנת מחלתו ומשמעותה.
 
[1]   בחלק זה נלך בעקבות הרבנים יואל בן נון ובני לאו בספרם "ישעיהו כציפורים עפות", עמ' 202-208.
[2]   יהודה אליצור בספרו "ישראל והמקרא", 'בשנת בא תרתן אשדודה (ישעיה כ)', עמ' 192-200.
[3]   וכן ביונה ג', ח'-ט'; מלכים ב ו'.
[4]   במורה נבוכים ב, מו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)