שעון שבת – שימוש בו ועריכת שינויים בשבת

 

א. הבעיות בשימוש בשעון שבת

בימינו, נפוץ מאוד השימוש בשעונים שניתן לכוונם מראש, מערב שבת, על מנת להפעיל מערכות שונות בשבת (להלן "שעון שבת").

הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, בתשובה שכתב לפני כארבעים שנה לנכדו, ביקש לצמצם מאוד את השימוש בשעון שבת. לדבריו, יש להתיר שימוש בשעון שבת רק לצרכי כיבוי והדלקת אורות ולא למלאכות אחרות.

מפאת חשיבות התשובה, נביא קטעים ממנה:

"הנה בדבר שעל ידי חשמל (ענין העלעקטרי) אפשר על ידי מורה שעות הנעשה לכך שיעמידנו בערב שבת באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה...

הנה לעניות דעתי פשוט שאסור להתיר זה דהרי על ידי מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה...

וגם פשוט לעניות דעתי דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא גם כן חיוב התורה שנתפרשו על ידי הנביאים שכתב הרמב"ם ריש פרק שלשים מהלכות שבת ד' דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים שלא כתב שתיקנו הנביאים משמע שהוא מדאורייתא ולשון מדברי סופרים הוא כדרך הרמב"ם שקרי לכל דבר שלא מפורש בתורה דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא...

וממילא מובן דהדברים שעשייתן הוא זילותא לשבת הוא גם כן עובר על מצוה זו דכבוד שבת ועוד גרוע דהרי עובר זה במעשה, שלכן אף שנימא שאינו בכלל הגזירות דחכמים, אבל גם בלא צורך הוא עובר במעשה על חיוב כבוד השבת, וזה שהוא זילותא הוא דבר שמובן לכל,

שלכן מסתבר לעניות דעתי שאסור להעמיד בערב שבת על ידי מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה.

אבל על כל פנים מה שכבר נהגו להעמיד על ידי מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אחר כך בסוף היום, אין לאסור מאחר דלכבוי הנרות של המנורות הגדולות שנקראו בלע"ז לאמפן שהיו דאש ממש נהגו בכל המקומות לכבותם על ידי עכו"ם והיו גם מקומות שהיו נוהגין לחזור ולהדליקם בביהמ"ד לתפלת נעילה ביום כיפור ונמשך מזה באיזה מקומות שגם בשבת לעת ערב הדליקו על ידי נכרי לאמירת המזמורים... מכל מקום כיון שיש רבוותא שהתירו ונהגו כן בהרבה מקומות, אין לאסור מה שכבר נהגו להקל בהעמדת העלעקטרי בערב שבת על ידי מורה שעות שיכבה וגם שידליק בשבת להזמן שהעמידו, וגם ממילא ליכא זילותא לשבת בזה וליכא טעם האחרון לאסור כיון שהיו מקומות שנהגו בזה אדרבה למצות כבוד סעודת שבת, ונשאר רק טעם הראשון שיש גם כן לסמוך להתיר.

אבל הבו דלא לוסיף עלה להתיר גם לבשול ומלאכות אחרות ויש לאסור"         (אגרות משהאורח חיים ד', ס')

בעיקר דבריו, מעמיד הרב משה פיינשטיין את האיסור להשתמש בשעון שבת על שני יסודות:

1. זלזול. זילותא של השבת, משום שנראה כמפעיל בשבת.
2. כבוד שבת. עבידה בידיים על חיוב כבוד שבת.

בדבריו, מחלק האגרות משה בין שאר מלאכות לבין כיבוי והדלקה. בכיבוי והדלקה נהגו משנים קדמוניות ואין בזה זלזול. בנוסף, כיוון שנהגו להדליק לכבוד סעודות שבת, אין בזה עבירה על כבוד שבת.

נראה מהדברים, שהרב משה פיינשטיין חשש מפריצת גדרי השבת אם יעשו מלאכות רבות בשבת על ידי שעוני שבת, בתכנון מראש. לכן, שאף לצמצם את ההיתר לכיבוי והדלקה בלבד והבו דלא לוסיף עלה.

אולם נראה שהיום, עם התפשטות השימוש בשעוני שבת לתקעים פרטיים בבתים, נהגו להקל בשימוש בשעון שבת גם להפעלת תנורי חימום ופלטות שבת.

כך, התיר בשו"ת דברי יציב (או"ח קס"ב) לחמם את מי המקווה לטבילה בשבת[1] באמצעות שעון שבת. בנוסף, במקומות רבים נהגו להפעיל מערכות השקיית של שדות וגינות על ידי מערכות אוטומטיות המכוונות לפעול מאליהן בשבת.

 

ב. מניח קדירה בשבת

אמנם, כל זה כשהכל נעשה מערב שבת, ואין האדם עושה כלום בשבת[2]. אמנם, אם מתכנן את השעון מערב שבת, ונותן את הקדירה בשבת במקום שהחשמל עתיד להידלק, בזה יש מקום לדון ברובד של איסורי התורה ואיסור חכמים.

ניתן לומר, שיש איסור תורה של מבשל בנתינת הקדירה, שהרי הניח במקום שסוף האש לבוא (ראה שו"ת הר צבי חלק א' סימן קל"ו). לעומת זאת, יתכן שזה אינו אלא גרמא (וכך סוברים רבים).

בנוסף, יש לדון מצד איסורי שהייה לכתחילה בשבת. זאת, אם התבשיל כבר מבושל ורק רוצה לחממו (ראה חזון איש ל"ח, ב', ואנו דנו בזה בטללי שבת חלק א', עיין שם).

 

ג. תעשייה אוטומטית בשבת

עוד יש לדון בהפעלה תעשייתית אוטומטית בשבת, אם יש להתירה. שאלה זו עלתה בפני הרבנים הראשיים לישראל בשנת תשי"ב, והובאה בשו"ת היכל יצחק. להלן תמצית השאלה והתשובה:

"בקרנו בבית החרשת וראינו את מהלך העבודה, עומדת שמה מכונה, צורתה כמו מקרר חשמלי, ושמה יש שעון שמראה את זמני העבודה. המכונה הזאת מעבידה מכונה אחרת העומדת בתוך דוד גדול, אשר שמה מונחים דברים חימיים, שמה יש מכונה אבטומטית העובדת באופן אובטומטי בלי הפסק יומם ולילה, והמכונה הזו מעבירה את זרם החשמל בתוך החמרים החימיים, והזרם מערבב ולש את החמרים הללו, עד שנעשה הקלציום, ומתוך הדוד עובר הקלציום המוכן לתוך כלי אחר, כפי שביאר לנו בעל בית החרשת, שהוא איש יהודי חרד, ואפשר לסמוך על דבריו בלי שום פקפוק, העבודה הזו שוהה בכל פעם, כלומר: - עבוד הקלציום הזה - בערך ששה ימים או שבעה ימים. המכונה האבטומטית הזו, נעשה באופן כזה שלא זקוקה לשום טיפול והשגחה, כשנגמרת העבודה, היא מפסיקה בעצמה את עבודתה, ונעשה גם באופן כזה, שאם יארע איזה קלקול במכונה נפסקת לגמרי העבודה והמכונה עומדת מלעבוד, עד שאין חשש שיצטרכו לתקן בכדי שלא יגרום הקלקול איזה הפסד בבנין ביהח"ר. אין שום השמעת קול מתוך המכונה, אלא רק זמזום קל, כמו שנשמע מתוך מקרר חשמלי. אם יפסיקו את העבודה קודם כניסת השבת, מתקלקלים החמרים החימיים העומדים באמצע העבודה ואינם ראוים לכלום, ויש בזה הפסד גדול. והיות שרוב בתי החרשת העובדים במכונות אבטומטים, או כולם, עובדים בשבת, וידוע ומפורסם לכל שהמה עובדים באופן אבטומטי, אבל יש כאלה שצריכים להשגיח על המכונות ואם יארע קלקול מוכרחים לתקן שלא יגרום היזק בעצם הבנין או המכונה, ואפשר שיש מהם שמכניסים החמרים בשבת, ואם נתיר לבית חרושת זה, לא יבין ההמון ההבדל בין בית חרושת זה לאחר, ובכלל אם יש בזה משום ממצוא חפצך ודבר דבר.

ומתוך שזה כבר ענין ציבורי, וכללי, אנחנו לא רוצים להזקק לשאלה זו, לפסוק הלכה למעשה. ואנחנו פונים בזה לכבוד הדרת גאונם, לפסוק בפרט זה הלכה למעשה. בית חרשת זה, לא צריך, ולא זקוק כלל לשום השגחה על המכונה, ובית החרושת סגור בכל יום שבת, ולא נכנס שם שום אדם, וגם החדר סגור. בכבוד רב הרב שלמה זלקינד לנדרס"[3]     

                                 (שו"ת היכל יצחק סימן י"ט)

השאלה גרמה להתלבטויות רבות, כפי שמופיע בסימנים הבאים. בין השאר, דנו הרבנים הראשיים האם יש לגזור שמא יבוא לתקן, האם יש לחוש שיבואו להתיר גם במקומות אחרים בהם אין הדבר אוטומטי לגמרי וכן האם יש לחוש לקלקול ותיקון תוך כדי הפעולה.

כך כתב הגר"א הרצוג:

"אבל למאן דאמר שמותר לישראל לתת החטים לתוך הריחיים שלו, סמוך לחשיכה, ואין חוששין להשמעת קול, וזהו עיקר הדין, לא אסרו שלא יימצא שם הישראל בעל הריחיים, כשם שלא אסרו שלא יימצא הישראל, כשהטעין סמוך לחשיכה זיתים וענבים, ואם כי אסרו את התוצרת בשבת, אבל לא אסרו את ההטענה, וכל זה נתבאר בדבריי. ולא הוסיפו הפוסקים, ובלבד שלא יעמוד שם בעל הריחיים של מים, וכו', ולא יעמוד שם ולא יראה ולא ימצא בעל הזיתים וענבים, אף על פי שאם יסחוט בשבת יתחייב איסור תורה. ולעומת זאת מצינו במקומות ידועים שאסרו משום שמא יחתה, כגון צמר לתוך יורה כשאינה עקורה מעל האש כל השבת כולה (שבת י"ח ע"ב) וכו' וכו', פעמים שגזרו ופעמים שלא גזרו, ואנחנו אין לנו לחדש גזירות, אלא שאם מצוי מאד הדבר שיצטרך תיקון אזי עלינו לאסור, וכן משום פרצות הדור, ובכגון זה יפתח בדורו כשמואל בדורו, גם לגבי דידן, עניי דעניי. ואני מוסיף גם כן במקום שהוא אותו הדבר שבימי חז"ל מנקודת העיקרון שבדבר. על זה צריך לדון, ובזה צריך לעיין ב"ה הדק היטב. שימצא שם בעל בית החרשת בהיות שבית החרשת איננו ביתו, יש לעיין מבחינת ממצוא חפצך"  (שם סימן כ"ד)

לבסוף, הגיעו הרבנים הראשיים למסקנה להתיר את הפעלת המכונה במפעל זה. כך כתבו:

"אחרי שבהתאם להחלטת המועצה המורחבת של הרבנות הראשית לישראל בקרנו אנחנו החתומים מטה אתמול בבית החרשת בלויית מעכ"ת וחקרנו יחד עם כבוד תורתו את מנהלי העבודה ואת בעל בית החרשת עצמו, ואחרי הדיון יחד עם כ"ת שליט"א מרא דאתרא, הסכמנו פה אחד כדלקמן: מתירים שהמכונות ימשיכו גם בשבת בפעולתן האבטומטית שמלפני השבת, אך בתנאי שהבית כולו יהא סגור ומסוגר, משעה עשרים דקה לפני שקיעת החמה בעש"ק עד לשעת צאת הכוכבים במוצש"ק, ולא ימצא בה שום אדם. למעלה בכניסה של הבנין ייתלה שלט: סגור כולו בשבת, אין בו אדם ביום הקדוש"         (שם סימן כ"ה)

ברור שתוספות האזהרה נועדו למנוע חיקוי ההיתר למפעלים אחרים.

בכל אופן, לא התירו אלא באוטומציה גמורה, מבלי שום מעורבות וליווי אנושי.

 

ד. שינויים בזמני ההפעלה של שעון שבת

מעתה, יש לדון באפשרות לשנות את זמני ההדלקה והכיבוי של שעון השבת במהלך השבת.

גם בנושא זה נטה האגרות משה להחמיר, וציין בקיצור לגבי כל האפשוריות העומדות על הפרק:

"ובדבר אם מותר להזיז את השעון שיכבה באחור זמן מכפי שהועמד או שלא יכבה כלל או בקרוב זמן וכן שידלק באחור זמן או בקרוב זמן או שלא ידלק כלל, הנה אסור בכל אופן אבל יש גם איזה אופן שהוא מלאכה דאורייתא כגון שעושה שידלק בין באחור זמן בין בקרוב זמן הוא מלאכה, וכן שיכבה בין באחור זמן בין בקרוב זמן הוא מלאכה, אך כבוי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה ופליגי רבוותא דלהרמב"ם הלכה כר' יהודה שחייב ולהתוס' הלכה כר' יוסי ור"ש שפטרי, ובעושה שלא ידלק כלל אלא שישאר כמו שהוא עתה וכן כשעושה שלא יכבה כלל ליכא איסור מלאכה אבל על כל פנים אסור מדין מוקצה"         (אגרות משה יו"ד ג', מ"ז)

מדברי האגרות משה ניתן להבין, שכל הקדמת הדלקה או איחור כיבוי נחשבת כנותן שמן בנר, ואילו הקדמת כיבוי או איחור הדלקה נחשבת כנוטל שמן מן הנר. בנוסף, יתכן שהוא סבור שכל שינוי בזמן הפעולה המתוכננת נחשב כביטול הפעולה המתוכננת. ממילא, אם רוצה להדליק בין באיחור זמן ובין בהקדמת זמן הרי הוא מדליק ונחשב כמוסיף שמן, ואם רוצה לכבות נחשב כנוטל שמן מן הנר. וצריך עיון בדבריו.

אמנם, הגרש"ז אויערבך ז"ל כתב (מנחת שלמה חלק א' סימן י"ג) שהקדמת הכיבוי נחשבת רק גרם כיבוי. בגחלת של מתכת, שאין בה עשיית פחם, הדין קל יותר, משום שאין כלל חשש למלאכה מדאורייתא. על כן, יש להקל בזה כבכל גרם כיבוי, במקרה של צורך גדול בשבת או בשביל החולה שיישן.

לגבי איחור הכיבוי, כתב הגרשז"א:

"אולם להזיז את המחוג כדי לאחר את הכבוי נראה לכאורה דאין בזה שום חשש איסור כלל וכלל כיון שבפעולתו הוא רק מונע את הכבוי ומניעת הכבוי לאו מלאכה היא כלל ואין זה שייך כלל למוסיף שמן בנר. והרי זה דומה לדוחף את הרוח הבא לכבות את הנר כדי לאחר בכך את הכבוי בכל מאי דאפשר"    (מנחת שלמה א', י"ג)

לשיטתו אין מדובר בשמן חדש הנוסף לנר, כיוון שהאש יכולה לדלוק בלא גבולות. על כן, רק המתג יוצר את הנתק, ולכן נחשב כפעולה נגד הכוח המכבה שהיא כעין הרוח.

כאמור, האגרות משה סבר שיש איסור מוקצה של הבורג[4] או הזיזים, משום שהם, לכאורה, מיועדים למלאכת איסור של הדלקה או כיבוי. על כך כתב הרב אויערבך, שכיוון שיכול לשנות את זמן ההדלקה והכיבוי במקום צורך, וזוהי מלאכת היתר, השעון שבת מוגדר ככלי שמלאכתו להיתר ולאיסור:

"הדבר דכלי העומד למלאכת איסור דרבנן גם כן חשיב מוקצה ואסור לטלטלו מחמה לצל, אבל בנידון דידן שהבורג עומד לגרם הדלקה שיש בו משום צורך שבת או לגרם כבוי דשייך בו הטעם של הפסד נמצא שעומד לדבר המותר כמו לדבר האסור כלומר כגון בכה"ג דלא הוי כל כך לצורך"    (מנחת שלמה ב', סימן כ"ז)

 

לסיום, נביא את תמצית הדינים כפי שהובאו למעשה בשמירת שבת כהלכתה:

"היה השעון מכוון מבעוד יום להפסיק את זרם החשמל בשעה מסוימת, מותר לעשות בשבת את הדרוש כדי שיפסיק בשעה מאוחרת יותר אבל אסור להביא לידי כך שיפסיק את זרם החשמל בשעה מוקדמת יותר.

וכן אם היה השעון מכוון לחבר את זרם החשמל בשעה מסויימת, מותר לעשות כדי שיחבר את הזרם מאוחר יותר אך לא כדי שיחבר מוקדם יותר.

במה דברים אמורים – בשעון שבת כזה שבשעה שמשנה את זמן הכיבוי או ההדלקה אינו מבטל את פעולתו של השעון לכיבוי או להדלקה[5]... אבל בשעון שבת שהוא מתוכנן בצורה כזאת שמעשה שינוי שעת הכיבוי או ההדלקה מביא עמו הפסקה זמנית של פעולת השעון, כגון שיש צורך לפתוח את הבורג על מנת להזיז את המחוג ושוב להדקו מותר רק במקום צורך גדול, כי עם פתיחת הבורג נפסקת פעולת השעון והיא מתחדשת רק על ידי ההידוק"[6]

                             (שמירת שבת כהלכתה י"ג, כ"ה)

בהערות שם (צ"א ו-צ"ג) מוסיף, שמותר גם להקדים כיבוי או הדלקה, אם עושה זאת לצורך חולה (אף שאין בו סכנה), או לצורך מצווה.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ה עורך: אורי יעקב בירן