ברכות | דף ח | שני פתחים

בסוגייתנו הגמרא עוסקת בדברי רב חסדא בנוגע לאופן שבו האדם צריך להיכנס לבית הכנסת:

"אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת. שני פתחים סלקא דעתך? - אלא, אימא: שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל".

על פניו לא מובן מה ההקשר או הסיבה בגינה מובאת מימרא זו של רב חסדא. אולם, מדברי הרא"ש וראשונים רבים נוספים משמע שהייתה בידיהם גרסה אחרת של הגמרא ושם היה כתוב:

"אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת. שני פתחים סלקא דעתך? - אלא, אימא: שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל שנאמר לשמר מזוזות פתחי".

מתוספת זו ניתן להבין שדבריו של רב חסדא הובאו כדרש נוסף לפסוק שהובא לפני כן בגמרא. מכל מקום, בגמרא מבינים שדבריו של רב חסדא לא יכולים להתקבל כפשוטם ממש – שיש להכנס דרך שני פתחים, וכוונתו היא שכאשר נכנסים לבית הכנסת יש להיכנס שיעור מסוים של שני פתחים (לדעה אחת שמונה טפחים - כ77 ס"מ, ולדעה אחרת שמונה אמות כ4.5 מטר*) ורק אחר כך להתפלל.

רש"י מבין שהסיבה לכך היא משום מראית עין. אדם שעומד ליד הדלת נראה כאילו הוא מתייחס לשהות בבית הכנסת כעול, וכי כל רצונו לצאת במהרה מהמקום. מהסבר זה יוצא, שאין בעיה בקביעת מקום קבוע ליד הכניסה משום שבמקרה זה אין בעיה של מראית עין. ברם, המהר"ם מרוטנברג מבין שהסיבה היא משום כוונה בתפילה. דעתו של אדם היושב בכניסה עשויה להיות מוסחת יותר מאשר אדם היושב במקום שאינו פונה לרשות הרבים. לפי דברי המהר"ם יוצא שעדיף לא לקבוע מקום קבוע ליד הכניסה לבית הכנסת, משום שבמקום זה הדעת עשויה להיות מוסחת.

השלכה הפוכה למחלוקת רש"י והמהר"ם היא במקרה שבו אדם מתפלל בכניסה שאינה פונה לרשות הרבים. לדברי המהר"ם במקרה זה לא תהיה כל בעיה, ודווקא לדברי רש"י עולה שאין להתפלל במקום זה.

הסבר נוסף שניתן להציע לדברי רב חסדא הוא שמדובר בשיעור זמן של כניסה של שני פתחים. כלומר, אדם צריך להיכנס לבית הכנסת כשיעור זמן מסויים קודם תחילת התפילה על מנת שתתישב דעתו ויוכל להתפלל בכוונה הראויה.

____________________________________

*לדעת החזון איש טפח=9.6 ס"מ; לדעת הגר"ח נאה טפח=8 ס"מ.