ערכין | דף ח | שני נדרי ערך בבת אחת

באופן עקרוני, בנדרי ערכין, התורה הגדירה סכום מסוים בהתאם לגיל ולמין של האדם הנערך. כלומר, בתורה נקבעו שמונה ערכים לבני אדם בהתאם למין הנערך ולקבוצת הגיל אליו הוא משתייך; הסכומים הם (ויקרא כז , א – ז):

"וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל: וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים: וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף: וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים".

הסכומים הנ"ל אמורים כאשר הנודר הוא אדם עשיר שביכולתו לשלם את הערך. ברם, אם הוא עני ואינו יכול לשלם סכום זה, התורה מצוה שהכהן יעריך לו סכום הנמוך מזה האמור בתורה (שם פסוק ח):

"וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן".

כלומר, אם הנודר הוא עני, הכהן מעריך את נכסיו ועל פי היכולת של הנודר הכהן קובע את הסכום אותו צריך העני לשלם.

בסוגייתנו אנו עוסקים באדם שקיבל על עצמו שני נדרי ערך בבת אחת. הגמרא מנסה לברר האם שני הנדרים נתפסים יחד כנדר אחד, ולכן כאשר הכהן שם כמה משגת יד הנודר, הוא מחלק את הסכום בשניים והנודר נותן חצי עבור כל אחד מן הנדרים. מאידך, מעלה הגמרא אפשרות ששני הנדרים חלוקים לגמרי, כלומר שכל הסכום שייך לאחד מן הנדרים ולאחר התשלום עדיין יהיה על הנודר חוב של הנדר השני.

לפי הדעה הראשונה בגמרא, במידה והעני יעשיר לא יהיה חייב תשלום נוסף על מה שכבר שילם, מאידך, לדעה השניה בגמרא עני שהעשיר ישלם על הנדר השני שטרם שילם.

התוספות (ד"ה כיון) כתבו שאם הכהן קבע שעל העני לשלם סכום מסויים ויתן העני חצי מהסכום עבור כל אחד מהנדרים, יוצא שהעני לא יצא ידי חובת אף נדר, שכן, למעשה הוא נתן פחות ממה שהכהן קבע. דברי התוספות מתאימים לשיטתם לעיל (דף ז עמוד ב ד"ה בעידנא דיהיב לראשון לית ליה), שם כתבו שאם הכהן העריך את העני ואח"כ העני נהיה עני יותר ממה שהיה לפני כן, על העני לשלם כפי מה שהעריך אותו הכהן (קודם שנהיה עני יותר):

"היה עשיר בשעת הנדר והעני כשבא לפרוע לכהן או עני כשנדר ולא נתן כלום והעשיר נותן ערך עשיר ואומר רבינו דהך דלקמן דוקא שהעריכו הכהן בעודו עשיר ולכך כשהעני שוב נותן ערך עשיר אבל אם נדר כשהוא עשיר ולא הוערך והעני נותן ערך עני".

לכן, אם הכהן קבע לעני לשלם חמשה סלעים עבור כל אחד מן הנדרים, אם ישלם פחות מחמשה סלעים עבור כל אחד, לא יצא ידי חובת הנדר.

אמנם הגמרא נשארת בספק בנוגע לדין זה, אבל נראה לומר שהספק קיים רק במצב בו האדם קיבל על עצמו שני נדרי ערך בבת אחת והכהן מעריך אותו על כל נדר בנפרד. אולם אם נדר נדר ערך שמכיל שני ערכים שונים, כגון "ערך מאה אנשים עלי" שהוא בסה"כ נדר אחד ולא כמה נדרים נפרדים (בשונה מערכי מאה אנשים עלי), הכהן מעריך אותו רק פעם אחת כאמור בדף ד עמוד א:

"נפשות - אין לי אלא אחד שהעריך אחד, אחד שהעריך מאה מנין? ת"ל: נפשות".

לאמור, העני ישלם כפי יכולתו (כפי שהעריך אותו הכהן) ויצא ידי חובת הנדר – אף אם יש בידו רק סלע אחד (פחות מסלע לא חשוב כערך).