שמואל ב, יח | הקרב ביער אפרים ומותו של אבשלום
בסוף פרק י"ז, לאחר סיפור עצות חושי ואחיתופל, נאמר שדוד ואנשיו חצו את הירדן והגיעו למחניים. ר' יהודה קיל מעיר שמחניים הייתה בירתו של איש בושת, בנו של שאול, שנהרג ע"י אנשי העיר לאחר שמרד בדוד. מסתבר, אפוא, שאנשי העיר נשארו נאמנים לדוד, ולכן דוד הגיע דווקא לשם. ואכן, מהמשך הסיפור עולה שאנשי עבר הירדן המזרחי נותרו נאמנים לדוד. ייתכן להוסיף לשיקול זה גם שיקול אסטרטגי: מחניים מצויה במרכז הגלעד, וכנראה שהיא מוגנת מבחינה טופוגרפית (ולכן אולי גם אבנר בחר להמליך שם את איש בושת). דוד התקבל במחניים בסבר פנים יפות, חלק מאנשי עבר הירדן הצטרפו לצבאו והוא מינה שרי אלפים, וכך הוא החל להכין עצמו לקרב.
במקביל להגעת דוד למחניים, אבשלום חצה את הירדן, הגיע אף הוא לארץ הגלעד וחנה באחד היערות הגדולים שליד הירדן.
למעשה, דוד הוא שקבע שהקרב הגורלי ייערך ביער אפרים שבארץ הגלעד. ואכן, מלחמה ביער סבוך היא יתרון לדוד ואנשיו. לצבא גדול קשה להתנהל בצורה טובה ביער, ודווקא לצבא קטן הדבר מקנה יתרון. כך ניתן להבין את הנזק הגדול שארע לצבאו של אבשלום: "ותהי שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף". הכתוב מוסר לנו שהיער הסבוך כשלעצמו פגע באנשי אבשלום יותר מאשר חרבם של אנשי דוד.
לפני היציאה לקרב, דוד ביקש מראשי הצבא שלו: "לאט לי עם הנער אבשלום". עצם הביטוי "נער" מורה על החיבה שרחש דוד לאבשלום, למרות כל מה שהוא עשה לו. אולם יואב, שמצא את אבשלום "תלוי באלה", לא יכול היה להתאפק והרג את אבשלום. כשדוד שמע על כך, הוא החל בוכה ומתאבל על אבשלום, והמקרא מספר שמצב הרוח הגבוה שהיה במחנה דוד באותו יום, בעקבות הניצחון במלחמה, התחלף בעצב גדול בעקבות אבלו של דוד.
יואב מוכיח את דוד על צערו: הן מהפן המוסרי - מדוע הוא מתאבל על אויביו, ולא על אלו שמסרו נפשם למענו; והן מפני שהבין שאבלו של דוד עלול להרוס את תוצאות המלחמה ואת חזרת דוד לירושלים. לבסוף דוד אכן עומד ניצב בשער העיר, המרד מסתיים "וישראל נס איש לאוהליו".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)