דילוג לתוכן העיקרי

שמואל ב, יא-יב | פרשת דוד ובת שבע

פרשת דוד ובת שבע היא ללא ספק אחת הפרשיות הקשות והמורכבות שבתנ"ך. כל הקורא פרשה זו עומד במבוכה: היאך אירע דבר זה לדוד המלך, שהיה איש חסיד וצדיק כפי שעולה מסיפורי המקרא עליו, הן לפני חטא זה והן לאחריו, וכפי שעולה ממזמורי תהילים.

קולמוסים רבים נשברו על ביאור פרשייה זו, ובעיקר עסקו בשתי שאלות: שאלת אחת מציאותית - מה בדיוק אירע שם, ושאלה שנייה מוסרית - איך יכול להיות שכך עשה דוד המלך.

במסגרת זו לא נאריך בביאור הפרשה כולה, אלא ננסה להעיר נקודה אחת חשובה על היחס שבין משלו של נתן ובין מה שבאמת אירע.

מלכי אומות העולם נחשבו תמיד כאנשים שמעל החוק. לו חפץ המלך באישה כזו, היה לוקחה ללא שום התבלטות ואולי אף הורג את בעלה. כל המעיין בפרשתנו רואה שבכל מקרה, אין זו דרכו של דוד המלך. דוד מעולם לא זמם לקחת את בת שבע לאישה ולכן הרג את אוריה. הסיפור מתאר את דוד שנפל במעשה חד-פעמי, ולאחר מעשה ניסה להסוותו ולתקן אותו בצורה מסוימת. המחשבה על מותו של אוריה באה לדוד רק לאחר שהלה סירב לעלות לביתו, ובכך נכשלה תוכניתו של דוד. גם לקיחת בת שבע לאישה הוא מעשה שנבע מכשלון תוכניתו של דוד, וניתן לפרשו כניסיון הסוואה נוסף או כתוצאה של מחשבה אצילה - לדאוג לאישה ולוולד שבבטנה.

תגובת ה' למאורע מופיעה רק לאחר שדוד לקח את בת שבע לאישה ובנם המשותף נולד. ממשלו של נתן ("כבשת הרש") נראה כאילו דוד הרג את אוריה כדי לקחת את אשתו לאישה; אך לכאורה, זה כלל לא היה המקרה!

מכאן נראה שחומרת מעשהו של דוד בעיני ה' לא הייתה דווקא בכוונתו של דוד, אלא בתוצאה של מעשהו. אמנם הוא לא תכנן מראש לגנוב אישה ולהרוג את בעלה, אך בסופו של דבר זה מה שאירע וכך זה הצטייר. הקב"ה אינו מקבל נסיבות מקלות.

אפשר שזהו גם המפתח להבנת המחילה של ה' על מעשיו של דוד. יכול היה דוד להתחיל להסביר שהוא כלל לא התכוון למה שאירע, אך הוא העדיף להיכנע ולהודות בחטאו. בשל כניעה מוחלטת זו, הקב"ה מחל. אמנם - כפי שנראה בשבועות הבאים, מחילה זו איננה ויתור, ועל אף שמלכות דוד נמשכה, הקב"ה העניש את דוד על מעשיו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)