פרקי אלישע - אפילוג | 4

ג. הסתלקותו של אלישע לעומת הסתלקותו של אליהו*

מאז החל אלישע לעסוק בבעיות הלאומיות של ישראל בהקשר למלחמות בין ישראל וארם (החל בפרק ה'), הפסקנו לדון בעיונינו בהשוואה בין מעשי אלישע למעשי אליהו רבו כפי שעשינו עד אז. הטעם לכך הוא שאליהו, בניגוד חריף לאלישע, לא היה מעורב כנביא בבעיות המדיניות-צבאיות של דורו.[1]

ובכל זאת, כעת באפילוג של פרקי אלישע, הכולל את שני הסיפורים הסובבים סביב הסתלקותו של הנביא, נשוב לאותן ההשוואות השיטתיות שערכנו בין אלישע לבין אליהו, ונסיימן בהשוואת תיאורי הסתלקותם של שני הנביאים הללו מן העולם.

אף שהשוואה זו היא דבר מתבקש מעצמו, ישנם שני שיקולים המכוונים את המעיין אליה:

• תיאור קורותיהם של השופטים והמלכים במקרא כולל כמעט תמיד את ציון מותם וקבורתם. בניגוד גמור לכך, אין המקרא רגיל לציין את מותם וקבורתם של נביאים.[2] יוצאי דופן הם משה[3] ושמואל (שמ"א כ"ה, א), אלא ששניהם, מלבד היותם נביאי דורם, היו גם מנהיגי ישראל באותו הדור.[4]

שני הנביאים היחידים, שפעלו כנביאים בלבד, והמקרא מתאר את הסתלקותם מן העולם, הם אליהו ואלישע. דבר זה וודאי אינו מקרי. נראה שהטעם לכך הוא שהסתלקותם של הללו הייתה שונה מן הרגיל, והייתה קשורה באופי פעולתם הנבואית בחייהם. לשון אחר: גם הסתלקותם מן העולם הייתה חלק מפעילותם הנבואית.

• שני הנביאים, אליהו ואלישע, זכו שיקראו עליהם בעת הסתלקותם את קריאת הצער "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו". קריאה זו, או דומה לה, אינה מופיעה עוד במקרא, והיא מקשרת בגלוי ובמפורש בין שני תיאורי ההסתלקות של נביאים אלו, ומזמינה את המעיין להשוות ביניהם.

1. עלייה בסערה השמים לעומת מוות וקבורה

ההבדל העקרוני הגדול בין שני תיאורי ההסתלקות של שני הנביאים הוא בכך שאליהו לא מת, אלא עלה חי בסערה השמיימה,[5] ואילו אלישע מת ונקבר ככל אדם. דבר זה בולט בהשוואת הפסוקים הבאים:

                           אליהו                                                                                              אלישע

(ב', א)       וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם.            (י"ג, יד)  וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ

 

 (יא)       ... וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ...

      וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם.                                          (כ)     וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ

בתוך הבדל גדול זה כלולים כמה הבדלים פרטיים:

• אליהו עלה השמיימה באמצע פעילותו הנבואית, כשהוא במלוא כוחו "לא כהתה עינו ולא נס לחו".[6] אלישע לעומתו, מת כשהוא זקן ושבע ימים מ"חליו אשר ימות בו".

• מקומו של אליהו אחר עלייתו בסערה לא נודע.[7]  אלישע, לעומת זאת, נקבר בקבר ידוע (אף שהכתוב לא ציין את מקום קברו).
• עלייתו של אליהו בסערה היא עצמה בגדר נס החורג ממנהגו של עולם, והייתה כרוכה בנס נוסף – חציית הירדן בחרבה. מותו של אלישע היה מוות טבעי, ולא היה כרוך בנס.[8]

מה משמעותו של הבדל גדול זה בין שני תיאורי ההסתלקות של שני הנביאים?

 

בספרנו פרקי אליהו, בסדרת העיונים 'סערה', הוסבר באריכות כי הסתלקותו של אליהו מן העולם כשהוא חי, באמצע פעילותו הנבואית, נועדה לאפשר את שובו לעולם כדי לתקן את מה שהיה פגום בפעילותו הנבואית המתוארת בספר מלכים. פרשת חייו של אליהו נקטעה אפוא באמצעה, והיא נועדה להיות נשלמת רק בדורות רחוקים שיבואו.[9]

דבר זה אין לאמרו על תקופת נבואתו של אלישע: הלה השלים את תפקידו הנבואי במהלכם של כשני דורות, בדרך שאינה זוקקת כל תיקון והשלמה. על כן מת אלישע כשהוא שבע ימים ושבע מעשים כבני אדם רבים אחרים לרבות נביאים שבהן.

נמצא כי תיאור הסתלקותו של כל נביא מן השניים מתאים לאופי פעולתו הנבואית של כל אחד מהם במהלך חייו. על ההבדלים הרבים והעמוקים באופי פעולתם של שני הנביאים הללו, הרב ותלמידו, עמדנו בהרחבה בעיונים רבים בפרקי אלישע. והנה מתברר עתה שהבדלים אלו נחתמים לבסוף בדרך שבה מסתלק כל נביא מן העולם.

2. "צדיקים במיתתן נקראו חיים"

על אף הבדל הגדול והיסודי שעליו הצבענו בדברינו בסעיף הקודם, נראה כי קיימת מגמה "לפצות" את אלישע על מותו ככל האדם, ולדמות את מותו במידת מה להסתלקותו של אליהו: כשם שהסתלקותו של אליהו אינה מבטאת את הפסקת פעילותו, אלא את ההפך מכך – את האפשרות לחזרתו לעולם כדי לפעול בו פעולות מתקנות,[10] כך גם מותו של אלישע אינו סוף פעילותו הנבואית. מעשיו של הנביא בחייו, ואף עצמותיו בקברו, ממשיכים להשפיע אף לאחר מותו. זו המשמעות של שני הסיפורים הקצרים הכלולים באפילוג.

בסיפור הראשון פועל אלישע ביחד עם מלך ישראל פעולה שתוצאותיה הצבאיות והפוליטיות יתממשו רק לאחר מותו של הנביא; בסיפור השני גורם מגעו של מת בעצמותיו של אלישע לתחייתו של המת ועמידתו על רגליו.

כך נוצר בלבנו יחס דיאלקטי למותו של אלישע: מצד אחד, אלישע, בניגוד לאליהו, מת ככל האדם, ובזאת מסתיימת פעולתו כנביא. מצד שני, מותו אינו סוף פסוק, ואף לאחר מותו וקבורתו נמשכת השפעתו הנבואית, ומעשי מופת שונים נעשים בזכותו לאחר מותו.

דיאלקטיקה זו מתבטאת בדברי חז"ל על הצדיקים כולם (ברכות יח ע"א ובכמה מקבילות): "צדיקים במיתתן נקראו חיים", ובאפילוג של פרקי אלישע היא נרמזת במסגרת:

יד         וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ...

כ           וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ...

כא        ... וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו.

3. נסיבות הסתלקותם של שני הנביאים

לשם השלמת ההשוואה שאנו עורכים בעיון זה, עלינו לדון בנסיבות שבהן התרחשה הסתלקותו של כל אחד משני הנביאים:

• היכן זו התרחשה
• מי נכח בחברת הנביא בטרם הסתלקותו
• באיזה תוכן עסקו הנביא והאישיות האחרת שנכחה שם
• מה התרחש לאחר הסתלקותו של כל נביא

וכן בעניינים נוספים הקשורים בנסיבות הסתלקותו של כל נביא.

 

א.      בולט לעין ההבדל במקום הסתלקותם של שני הנביאים: אליהו פרש מארץ ישראל (המערבית) ומעם ישראל, חצה את הירדן, ועלה בסערה השמים. בכך יצא אליהו מן ההקשר ההיסטורי שבו פעל בקרב עם ישראל היושב בארצו.

אלישע, לעומת זאת, אף שלא נאמר היכן חלה את חליו אשר ימות בו, מסתבר ששכב על מיטתו בביתו (בגלגל אשר בהר אפרים?) בלב הממלכה, במרחק לא רב משומרון, כך שמלך ישראל יכול היה לבוא לבקרו בחוליו.

הבדל זה מסמל את ההבדל בין דרכיהם של שני הנביאים לאורך כל פעילותם: אליהו אשר "בסופה ובשערה דרכו", המבקר החריף של בית המלוכה ושל בני דורו, פרש מכל אלו ביום עלייתו השמים. כביכול, לא רק עצם עלייתו השמים מהווה הפסקת פעילותו הנבואית, אלא אף מה שקדם לעלייתו – הליכתו אל מזרח לירדן – מכין את הניתוק הזה של הנביא מדורו ומארצו.[11]

אלישע, הנביא הפועל בנחת עם הבריות והדואג לטובתן, אף הסתלקותו נעשית בתוך בני עמו ובתוך ארצו. מן המקום שבו פעל כנביא כל חייו – משם הסתלק הנביא לבית עולמו.

ב.       פרֵדתו של אליהו מדורו החלה במסע פרֵדה מבני הנביאים, ונמשכה בפרֵדתו מעל אלישע תלמידו ומשרתו. אלישע היה זה שנכח בעת הסתלקותו של רבו.

אלישע, בעת היותו חולה בחליו אשר ימות בו, מצוי בחברתו של מלך ישראל – נציג העם ומנהיגו - שבא להיפרד ממנו.

ג.       בהתאמה לאישים שמהם נפרדו שני הנביאים, כך גם תוכן הדברים שנידונו בין כל נביא לאישיות שכנגדו: אליהו ואלישע דנו קודם לעליית אליהו בשאלת ירושת תפקידו הנבואי של הרב בידי תלמידו – "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי". ניכר כי הנושא העיקרי המעסיק את אליהו בעת עלייתו (וגם את אלישע ואת בני הנביאים) הוא המשכה של הנבואה בישראל.

אלישע ויואש מלך ישראל, לעומת זאת, עסקו בשאלה הלאומית הקשה – חולשתה של ממלכת ישראל אל מול ארם באותו הדור, והשינוי שיש לחולל בתחום הזה.

הנביא שהקדיש עצמו בכל מעשיו באופן טוטאלי לתפקידו הנבואי כתובע החמור של דורו – עסק בשאלת המשך הנבואה בישראל לאחר עלייתו; הנביא שעיקר עיסוקו היה בטובתם של ישראל, ולהם הקדיש את רוב פעולותיו הנבואיות, עסק גם סמוך למותו בטובתם של ישראל לאחר מיתתו.

צוואתו של אליהו היא אפוא המשך הפעילות הנבואית בישראל על ידי תלמידו אלישע; צוואתו של אלישע היא ניצחון צבאי של ישראל על ארם בהנהגת מלך ישראל.

ד.       שני האישים שהיו בחברת הנביאים בעת הסתלקותם קראו על הנביאים קריאת צער אחת: "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו". אולם שונים הקוראים זה מזה, ושונה כוונתם בקריאתם.

על אליהו קורא קריאה זו אלישע תלמידו, ובדבריו הוא מביע השקפה שרק נאמני הנבואה ויודעי סודה יכלו לעמוד על אמיתותה. אליהו הנביא, המבקר הגדול של דורו ושל בית המלוכה שלו, המונע עצמו מכל מעורבות בבעיותיה המדיניות והצבאיות של ממלכת ישראל – הוא באמת "רכב ישראל ופרשיו", ובזכותו עומדים ישראל לפני אויביהם ומנצחים אותם.[12]

על אלישע קורא קריאה זו מלך ישראל – נציג העם ומנהיגו, ובכך הוא מביע השקפה שרבים בישראל ודאי היו שותפים לה: זכותו של אלישע היא שנתנה בישראל כוח לעמוד לפני אויביהם, ואלישע היה לדורו 'רכב ופרשים'. הכרה זו באלישע אינה מבוססת על ראייה נבואית עמוקה של המציאות, אלא על מעשיו הגלויים והמפורסמים של אלישע לאורך כל דרכו הנבואית לסייע בידם של ישראל ולהגן עליהם מפני אויביהם.

ה.      להבדלים שעליהם עמדנו בסעיף זה (ב-ד) ישנה משמעות נוספת שאין להתעלם ממנה: אליהו סלל דרך בישראל, ודרך זו אינה נפסקת עם הסתלקותו. יש יורש לתפקידו כנביא בישראל, ויש מי שימשיך את פעילותו הנבואית, אף אם בשינוי תוכן וסגנון.

לאלישע אין יורש. אף שאלישע הרבה לשהות בחברתם של בני הנביאים, ואף שהיה מלווה תדיר בנערו (שמסתבר שהיה אחד מבני הנביאים), אין הוא מעמיד נביא שימשיך את פעולתו בישראל.

עם מותו של אלישע מסתיים פרק בתולדות הנבואה בישראל. מעתה לא יעמוד עוד בישראל נביא מחולל מופתים, המשתמש במופתיו כמכשיר עבודה נבואי לשם שינוי המציאות בישראל. לדרך זו של אליהו ואלישע – אין המשך.

תוך דורות אחדים יעמדו בישראל נביאים, שסגנון נבואתם יהא שונה לגמרי מזה של אליהו ואלישע – אלו ארבעה נביאים שעמדו באותו הפרק, הושע, עמוס, ישעיהו ומיכה.  נביאים אלו עיקר פעלם יהיה בדבריהם – בנאומים הנבואיים שבפיהם. עשיית מופתים נבואיים תתמעט מאד, וכמעט תתבטל, בפעלם של ארבעה נביאים אלו והבאים אחריהם במשך דורות רבים.

מותו של אלישע חותם אפוא פרק קצר ומיוחד זה בתולדות הנבואה בישראל.

ו.       מן ההבדלים הקודמים שנידונו כאן מתברר גם ההבדל בין תיאור ההתרחשות לאחר הסתלקותו של אליהו לזה שלאחר הסתלקות אלישע.

האירועים הראשונים המתוארים במקרא לאחר הסתלקות אליהו קשורים בחבלי ההסתגלות למצב החדש שנוצר בתחום המשך הנבואה. מתוארים צעדיו הראשונים של אלישע לזכות בהכרת בני דורו,[13] ומתוארת התלבטותם של בני הנביאים אם להשלים עם הסתלקות הנביא הגדול ולקבל את מנהיגות יורשו.[14]

האירועים הראשונים לאחר הסתלקותו של אלישע ואלו הקשורים בה הם בעיקר בתחום הלאומי: צוואתו של אלישע בעת מחלתו מתממשת במציאות, כאשר מכה יואש מלך ישראל את ארם שלוש פעמים ובכך משנה את יחסי הכוחות בין שני העמים; מת שהושלך בביזיון לקבר שאינו קברו מחמת פשיטת גדוד מואבי בארץ, נוגע בעצמות אלישע וקם על רגליו.

 

למדנו אפוא עד כמה מתאים אופי הסתלקותו של כל נביא לאופי פעולתו הנבואית במהלך חייו ולאופיו האישי, כפי שהללו מתוארים לאורך פרקים רבים בספר מלכים.

4. החתימה

דמותו של אלישע לא נחרתה בתודעת האומה במהלך הדורות הבאים כפי שנחרתה דמותו של אליהו. דבר זה קשור אף הוא בדרך הסתלקותו של כל אחד מהם: אליהו נותר חי בתודעה הלאומית, שכן מעולם לא מת. עלייתו השמיימה נועדה להביא בדיוק לכך שימשיך להיות גורם פעיל בתולדות ישראל.

אלישע, שמת ונקבר ככל נביא אחר וככל האדם, סיים את פרשת חייו שלא על מנת לשוב, ורק תיאור פעולותיו נותר צרור בדפי המקרא לזיכרון, ללימוד ולהפקת לקח הנצרך לדורות.

 

מסתבר שלהבדל זה בין קיום זכרונו של אליהו בתודעת הדורות לבין זה של אלישע יש סיבה נוספת: עצמת אישיותו של אליהו ועצמת פעולותיו כפי שהללו מתוארות במקרא אינן עשויות להימחות מן הזיכרון האישי והקיבוצי. אולם אישיותו הנינוחה של אלישע ואופי פעולותיו לטובת עמו ולטובת יחידים בו אינם מציתים את הדמיון ואינם נוחים להיחרת בזיכרון.

הבדל זה בין שני הנביאים אינו צריך אפוא להטעות: יש בו כדי ללמד דווקא על יתרון אישיותו של אלישע ועל החיוב שבפעולותיו כנביא.

ובכל זאת, אלישע זכה במתת הנבואה ובאפשרות לפעול את פעולותיו המיוחדות לו כנביא רק מכח זאת שיצק מים על ידי אליהו. מכח היותו משרתו של אליהו וממשיך דרכו, זכה אלישע בדרכו שלו לתקן את דרך רבו.

 

 

*        *             *

ביום יט בסיון תשס"ו זכיתי בעזר ה' לסיים את ביאורם של פרקי אלישע, עבודה שנמשכה כשנתיים. אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה על שזיכני להגיע לכך.

הרבה מסייעים עמדו לי בעבודתי, ואזכיר שלושה מהם בתודה: גברת שרה סיקוראל הקלידה עיונים אלו בדייקנות; גברת עתירה ביק ערכה אותם בסבלנות; וגברת דבורה ברקוביץ שלחה אותם לקוראים בנאמנות.

תודה גם לקוראים העלומים ממני והידועים לי שקראו עיונים אלו, ותודה מיוחדת לאלו שטרחו להעיר לי את הערותיהם בכתב או בעל פה.