דילוג לתוכן העיקרי

בחירת מלכה למלך

קובץ טקסט


פרק ב' פותח בהתפכחות המלך:

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אַחֲשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ" (ב', א).

לא במקרה מדגישה המגילה את היזכרות המלך ב"ושתי ואת אשר עשתה" ובמקביל גם את "אשר נגזר עליה", שהרי, כפי שנידון בשיעור הקודם, ישנו פער מטריד בין מה שעשתה ושתי (ריב אישי בין בני הזוג) ובין מה שנגזר בעקבות הדבר (חוק כללי בממלכה). מדרש אבא גוריון הטיב לבטא זאת:

"כשהפך מיינו ביקש אותה. אמרו לו: אתה הרגת אותה. אמר להם: למה? אמרו לו: שאמרת שתבא לפניך עירומה ולא באה. אמר להם: לא יפה עשיתי, ומי נתן לי עצה להורגה? אמרו לו: שבעת שרי פרס ומדי. מיד הרגן, ולפיכך לא הזכירן עוד".

נערי המלך הם אלו שמציעים את בחירת המלכה החדשה, וכפי שכבר הוער בשיעור הקודם, כשם שסילוק ושתי מהארמון נעשה בעצת יועצי המלך, כך גם הכנסת מלכה חדשה לארמון נעשית בעצת הנערים, והמלך אינו אלא עונה אמן. ביקורת המגילה על אופן בחירת המלכה החדשה רמוזה, כבפעמים רבות נוספות בסיפור המגילה, בעזרת ארמז (מלשון רמז) לסיפור אחר של בחירת מלכה. כשקוראים את פסוקי הצעת הנערים למלכם קשה שלא להיזכר בעצה דומה שנתנו משרתי דוד המלך לעת זקנת מלכם:

"ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך" (מל"א א', ב).

גם שם הנערים מציעים לבחור "נערה בתולה" שתבוא אל המלך; גם שם המלך מתרצה ושליחיו עוברים "בכל גבול ישראל" בחפשם אחר "נערה יפה" (שם, ג).

אולם, אין צורך לומר שזיקה זו אך מעודדת את הקורא לשים לב לפער העמוק שקיים בין שתי התמונות. מאחר שאחשורוש מעוניין בנערה הרי שפקידי המלך מקבצים "כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים" (ב', ג), ומתוכן יבחר לו המלך את אשר טובה בעיניו (לאחר שיבחן כל אחת במשך לילה אחד). בניגוד לכך, הצעת נערי דוד היא, ששליחי המלך יבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל, ואותה אחת שתראה להם מתאימה תילקח אל בית המלך. הבדל זה אינו הבדל של מה בכך. מהו גורלן של כל אותן נערות שנלקחו אל המלך ולבסוף הוחלט שהן אינן מתאימות? הן אינן זוכות לשוב אל משפחתן או להינשא לאשר טוב בעיניהן. לאחר שכל אותן נערות שהו במחיצת המלך, הן שבות "אל בית הנשים" (ב', יד) ושם הן גרות כפילגשות המלך. הטרגדיה האישית של כל בת כזו מובן מאליו, ואין לה אלא לצפות שמא ייזכר בה המלך יום אחד והיא תיקרא אליו בשנית, לעוד לילה אקראי ("לא תבוא עוד אל המלך כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם" - ב', יד).

היזכרות הקורא באלטרנטיבה - מציאת אישה לדוד - מעוררת ביקורת ברורה על המלך ועל יחסו לנשים, שהרי ניתן לעשות טוב אחרת, כפי שעולה מסיפור דוד.[1]

ביקורת זו פורצת לתמונה זו גם באמצעות אזכור מרומז של סיפור נוסף. מערכת ההשוואה בין סיפור המגילה ובין סיפור יוסף כה רחבה, עד כי יש לתת את הדעת למשמעות הזיקה שבין הסיפורים באופן כללי.[2] עם זאת, יש גם ערך מקומי לכל השוואה ספציפית. כך, בנושא הנידון, נדמה כי מחבר המגילה ביקש להזכיר את הצעת יוסף לפרעה מבעד להצעת הנערים לאחשורוש:

הצעת יוסף
(בראשית מ"א לד-לז)

הצעת נערי אחשורוש
(אסתר ב', ב-ד)

יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ

ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו

ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאות האלה

ויקבצו אל כל נערה בתולה טובת מראה

תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו

אל יד הגא סריס המלך שמר הנשים

וייטב הדבר בעיני פרעה

וייטב הדבר בעיני המלך

זיקה כזו אינה יכולה להיות מקרית, וסביר שהמגילה מבקשת מהקורא להיזכר באיסוף התבואה על ידי המצרים עת הוא קורא על איסוף הנשים על ידי הפרסים. מה משמעות זיקה זו?

ברור כי מובלעת כאן ביקורת על המלך ועל מנגנון שלטונו. המלך מתייחס אל נשים כאל תבואה שיש לאגור. 'קיבוץ' הנשים מכל מקום ואתר אל הארמון, שם הן 'נשמרות' תחת יד הגא, אכן מעורר תחושה של איסוף חפצים, או של איסוף מזון לעת הצורך. וכשם שמטרת איסוף האוכל הוא שיהיה "פיקדון לארץ" (בר' מ"א, לו), כך הקורא חש שגם המלך אוסף נשים רבות שיהיו כ"פיקדון" לעת הצורך.[3]

אולם בכך לא מסתפקת המגילה, וארמז נוסף המשובץ תוך תיאור איסוף הנערות, מביא את הביקורת לשיאה. לפני עצם העלאת הארמז לדיון, ברצוני לציין שגם עצם העלילה המבוטאת בביטוי בו מיד נדון מעוררת חוסר נוחות ברורה. אותן נערות שנאספו אל ההרמון המלכותי התבקשו להתכונן לכניסתן אל המלך במשך שנה שלימה (!):

"ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (ב', יב).

בשל שטף הקריאה נתון מפתיע זה יכול לאבד מעוצמתו המזעזעת. ייזכרו נא הקוראים היכן הם היו לפני שנה בדיוק (חנוכה תשס"ה): מה עשו, מה היו התלבטויותיהם, במה עסקו וכד'. וכעת הבה נדמיין שמאותה תקופה ועד היום היה עלינו לשבת בתוך אמבטיית בשמים ולסוך את גופנו. ליתר דיוק: לאחר חצי שנה ישנה הפסקה קלה, בה עברה המעומדת מאמבטיית "שמן המור" לאמבטיית "בשמים ותמרוקי נשים". תיאור זמן זה מעורר ביקורת המהולה בחיוך. לשם כניסה אל המלך ומפגש לילי עמו, נאלצות בתולות פרס לבזבז שנה מחייהן במריחת תמרוקים ובהתבשמות.

ייתכן שיש בדבר זה בכדי להעיד על המגלומניות של אחשורוש ועל תפיסת המלכות בפרס,[4] אך בכל מקרה יש בדבר זה בכדי להעיד על יחסו המעוות לנשים.

בהכנות המופרזת של בנות פרס מצוי הרמז הנוסף אליו נשואות עינינו. הביטוי:

"ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן" (ב', יב)

- לקוח גם הוא מסיפורי יוסף, מתיאור התורה את טיפול רופאי מצרים בגופת יעקב:

"ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל. וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום" (בראשית נ', ב-ג).

הביטוי "כי כן ימלאו ימי" לא מופיע עוד בתנ"ך וברור כי לפנינו ארמז מכוון, שהרי גם ההקשר דומה: סיום תקופה מסוימת ('שנים עשר חדש' - 'ארבעים יום') שזמנה נקבע על פי נוהג קבוע.

אני מעריך שאין צורך להכביר מלים בנוגע למשמעות זיקה זו. עצם ההשוואה בין נערות שושן ובין גופות שחונטים אותן רומזת לביקורת הנוקבת של מחבר המגילה על מנהגי אחשורוש בנשותיו. יושם לב, שזיקה זו אינה רק מילולית ויש בה גם צד תוכני דומה, שהרי בשני המקרים לוקחים גוף וטובלים אותו זמן רב בשמן. בהשוואה זו רומזת המגילה כי אחשורוש מתייחס אל נערותיו כאל גופות ותו לא.

למעשה, עיצוב הפרק כולו מורה על האבסורד שקיים בתמונה זו. נדמה, כי ליחידת חיפוש מלכה חדשה למלך מבנה ספרותי אחדותי, שדרכו מתלבנים כמה מנושאי היסוד של הפרק. מסגרת הסיפור ברורה לגמרי: בתחילה מציעים עבדי המלך למצוא מחליפה לושתי, ואומנם בסיומה של התמונה מסכם הכתוב: "וימליכה תחת ושתי". אולם, מסגרת זו אינה אלא מעטפת למבנה שלם ומשוכלל. נחלק את הפרק לשני חלקים ונעמידם סביב הציר המרכזי של הפרק (הקבלה קונצנטרית: א-ב-ג-ד-ה-ו-ה-ד-ג-ב-א):

א. חיפוש תחליף לושתי:

"והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי".

[א2. ה-ח: פסוקי מצג: חדירת תמונה מן העבר הרחוק - הצגת מרדכי ואסתר:

"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת"].[5]

ב. לקיחת אסתר לבית המלך:

"ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שמר הנשים".

ג. אסתר נושאת חן בעיני הגי:

"ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו".

ד. פאסיביות אסתר בשל מרדכי:

"לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה... מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים".

ה. אופן כניסת כל נערה ונערה אל המלך:

"ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש... את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה".

ו. הכניסה אל המלך:

"בערב היא באה ובבקר היא שבה".

ה1. אופן כניסת אסתר אל המלך:

"ובהגיע תר אסתר".

ד1. פאסיביות אסתר בהקשר מרדכי:

"בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר".

ג1. אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה:

"ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה".

ב1. לקיחת אסתר לאחשורוש:

"ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו".

א1. מציאת התחליף לושתי:

"ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים... וימליכה תחת ושתי".

הביטויים הדומים הפזורים בין שני חלקי התמונה מורים על הזיקה שביניהם (כדוגמת: "תמלך תחת ושתי" - וימליכה תחת ושתי" [א-א1]; ""ותלקח אסתר אל" [ב-ב1]; "ובהגיע תר" [ה-ה1] ועוד). המבנה כולו ערוך סביב אותה כניסה חד-פעמית אל המלך ("בערב היא באה ובבקר היא שבה"), אליה התכוננו כאמור הבנות במשך שנה תמימה.

המבנה הספרותי של התמונה רומז לכמה מסרים החבויים תחת המעטה הפורמאלי של הסיפור. ראשית, יש לציין כמובן את הניגוד העמוק בין אסתר ובין שאר עלמות החן המועמדות למלכות. המגילה מאריכה מאד באפשרויות ההתייפות שעמדו לרשות הבנות. התיאור המפורט המתמקד בכמה חודשים מרחו הבנות על גופן בשמים כאלו ואחרים, זר מאוד לסגנון המקראי, וברור, כי מחבר המגילה מבקש להכניס את קוראיו לאווירה הפרסית.

בתרבות זו, כמות הפודרה שכל בת שמה על פניה, וזמן סיכת הבשר בשמן המור הם מאושיות השלטון. לשון אחר, בעצם התמקדות המספר בפרספקטיבה זו של מעצמת העל הפרסית, הוא כבר שפט אותה תחת שבט הביקורת, ותחת ארשת הגיחוך. בכל אופן, בעוד הבנות ניצלו את האפשרויות הרחבות שעמדו לרשותן, הרי שלגבי אסתר נאמר שהיא לא ביקשה דבר. העימות בין "ובהגיע תר נערה ונערה" לבין "ובהגיע תר אסתר" (ה-ה1) הוא עימות עקרוני הנוגע לעולמן של הדמויות ולערכיהן.[6]

כניגוד לפאסיביות של אסתר פורצת הצלחתה המסחררת. גם תיאור הצלחתה מקבל נופך מיוחד לאור המבנה, וברצוני להדגיש בעיקר שתי התפתחויות. ראשית, בתחילה אסתר נשאה חן בעיניו של הגי (פס' ח), ולבסוף - בצלע המקבילה - חלה התפתחות והתקדמות ומעתה אסתר נשאה חן בעיני כל רואיה (פס' טו). שנית, במסגרת התמונה ישנה התפתחות מעניינית: בתחילה הציעו העבדים ש"הנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי" (פס' ד). אין זה מקרה שהנערים הציבו את ההכרעה תוך שימוש בלשון "עיני המלך", שהרי, כפי שניכר מהמשך הסיפור, אכן יופייה של האישה הוא הגורם המכריע בהחלטת המלך.

אולם, בסגירה הספרותית של התמונה משתלב פועל חדש, מפתיע בהקשר שושן: "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים" (פס' יז). לאור כל מה שראינו יש להודות שמפתיע הדבר שאחשורוש 'התאהב' לפתע באחת הנערות, ודומני כי הדבר נדרש לזכותה של אסתר. בצניעותה ובאי הגזמתה באיפור ובתמרוקים (פס' טו) הסבה אסתר את תשומת לבו של המלך אל אישיותה ולא רק אל יופייה החיצוני. אסתר, כך מסתבר, מסוגלת לגרום אפילו למלך הפרסי השיכור ורודף הנשים, לבחון את עולמו הרגשי ולהתאהב. בל נטעה: אסתר עצמה יפה הייתה כפי שמעידה המגילה בפירוש ("והנערה יפת תאר וטובת מראה" - פס' ז), אולם לא זהו הכוח שהביאה למקום הראשון בתחרות על לבו של המלך.

מבנה היחידה מורה גם על הטרגדיה האישית של אסתר שחבויה בין המלים של הפרק. המגילה מזכירה את מרדכי פעמיים, לצד הלקיחה הכפולה של אסתר אל בית המלך. בתחילה, עת נלקחה אסתר אל הארמון:

"ובמות אביה ואמה לקחה מדרכי לו לבת. ויהי בהשמע דבר ודתו... ותלקח אסתר אל בית המלך" (ז-ח)

ולבסוף, עת הגיע תור אסתר להיכנס אל המלך:

"ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך... ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש" (טו-טז).

אזכור מרדכי בפעם הראשונה אינו מעורר תשומת לב מיוחדת, שהרי מדובר בפתיחת התמונה. בהצגתו, לצד אסתר, יש בכדי הצגת הדמויות החשובות שייטלו תפקיד בהמשך הסיפור. אולם, הזכרתו הנוספת מפתיעה ביותר. מה ראה הכתוב לשוב על ההיגד 'דוד מרדכי אשר לקח לו לבת'? כיצד נתון זה משתלב בתמונת כניסת אסתר אל אחשורוש? פשר הדבר רמוז בשימוש הכפול בפועל לק"ח בו מתאר הכתוב הן את יחסי אסתר ומרדכי ("לקחה מרדכי לו לבת"; "אשר לקח לו לבת") והן את יחסי אסתר ואחשורוש ("ותלקח אסתר אל בית המלך"; "ותלקח אסתר אל המלך").[7]

השימוש באותו הפועל מסב את תשומת לב הקורא למתח הרמוז בין שתי הלקיחות הללו, ולטרגדיה האישית אותה עוברת אסתר בלקיחתה לבית המלך. הפועל לק"ח כשלעצמו הוא פועל רב משמעי בלשון המקרא. לעתים הוא מבטא, כהגדרתו של בן-יהודה:

'אחיזת דבר בידו; הסרתו בידו מהמקום שהיה מונח שם והניחו ברשותו לזמן מה'.[8]

אולם, במקרים אחרים הוראתו היא 'נשא אישה, ייחד אותה שתהיה אשתו'.[9] במקרה שלנו, שתי ההוראות מתאימות להקשר הכללי: אחשורוש לוקח את אסתר לארמונו, וכידוע לקיחה זו עצמה תוביל אותו ללקיחתה לאישה. מול 'ליקוחין' אלו מציב הכתוב את ליקוחיה המוקדמים של אסתר על ידי מרדכי.

חז"ל פענחו גם לשון 'לקח' זה כרומז ללקיחה של נישואין, תוך פענוח סיום הפסוק - "לבת" - כרומז ל'בית':

"תנא משום רבי מאיר: אל תקרי 'לבת' אלא 'לבית'".[10]

עם זאת, בהקשר פשט המגילה קשה מאוד לפרש כך שהרי אוספים אל המלך רק 'נערות בתולות' (ב', ג). אולם, בהחלט ייתכן והכיוון שהתוו חז"ל יש לו על מה שיסמוך מצד נוהגי התקופה. בעולם הקדום מקובל היה שאם אדם מבוגר מאמץ בת קטנה, הרי שבבוא הזמן הם נישאים. כך למשל נחור אימץ את אחייניתו היתומה בלהה, על ידי נישואיה (ובמקביל על פי חז"ל, אימץ אברהם את שרה שאינה אלא יסכה אחייניתו היתומה), וכך עולה ממשל הנערה האסופית ביחזקאל ט"ז, שם, לאחר שגידל המאמץ את הנערה שננטשה בשדה, הוא נשא אותה לאישה.[11] מאחר וכך, ייתכן ולשון הכתוב 'אשר לקח לו לבת' אכן מורה שמרדכי ואסתר עתידים היו להינשא בבוא העת.

בין אם כך ובין אם כך, הקרע הנפשי והתרבותי של אסתר עת היא נלקחת מבית מרדכי לבית המלך בולט בעזרת השימוש בפועל הזהה, ומורה על מתח נפשי בו שרויה הייתה אסתר במעברה בין שני העולמות.

על רקע דברים אלו יש ללבן כמה סוגיות מקומיות העולות בתמונת בחירת אסתר, כדוגמת רצונה או אי רצונה של אסתר להיבחר וסירוב אסתר לגלות את מוצאה, וכדוגמת אפיונם של אסתר ומרדכי במצג. על כך, בעז"ה, בשיעור הבא.

 

 


[1] הבדל נוסף בין שתי התמונות הוא, שגם לאחר שנמצאה האישה המתאימה, נאמר על דוד: "והמלך לא ידעה" (מל"א א', ד).

[2] בסיום לימודנו נקדיש לכך שיעור בפני עצמו. לעת עתה מוזמן הקורא לעיין במאמרו של מ' גן, "מגילת אסתר באספקלריית קורות יוסף במצרים", תרביץ לא (תשכ"ב), עמ' 144­-149; ובמבוא לפירוש המגילה שבסדרת דעת מקרא, שכתב ג"ח כהן (ירושלים תשל"ד), עמ' 12-14.

[3] ראו על כך, ועל לעג המגילה למלכות אחשורוש אצל: ד' הנשקה, "מגילת אסתר - תחפושת ספרותית", בתוך: הדסה היא אסתר, אלון שבות תשנ"ז, עמ' 93­-106.

[4] לשם השוואה ניתן להיזכר בדוד, שעל מנת להיפגש עמו נהגו באופן אחר לגמרי: "התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת" (שמ"ב י"ד, ב). על זיקה זו ראו אצל הרב א' בזק, "'וכאשר אבדתי אבדתי' - בין בת שבע לאסתר", בתוך: הדסה היא אסתר, אלון שבות תשנ"ז, עמ' 42­-46.

[5] פסוקי מצג אלו אינם חלק מרצף העלילה ועל כן ניתן לראותם כחורגים מהמבנה הסגור. אי"ה בשיעור הבא נדון בפסוקים אלו.

[6] דבר זה קשור בטבורו בשאלה האם אסתר הייתה מעונינת להיבחר על ידי המלך או שמא דווקא בסתר לבה העדיפה להידחות. בדבר זה נאריך אי"ה בשיעור הבא עת נדון בסירוב אסתר לגלות את עמה ואת מולדתה.

[7] כפי שקורה לעתים קרובות, יש מן התרגומים שאיבדו משחק מלים זה. כך למשל בתרגומה של מור:

"Mordecai adopted her… Esther was also taken to the palace" (C. A. Moore, Esther, The Anchor Bible, New York 1971, p. 16).

במהופך יש תרגומים בהם דווקא הפועל הראשון נשמר אולם חל שינוי בפועל השני, כמו בתרגום הקלאסי במהד' King James:

"whom Mordecai, when her father and mother were dead, took for his own daughter… that Esther was brought also unto the king's house".

[8] א' בן-יהודה, מלון הלשון העברית, כרך ה, ירושלים-תל אביב, ל"א להצהרת בלפור (!), עמ' 2729.

[9] בן-יהודה שם, עמ' 2730.

[10] בבלי מגילה דף י"ג ע"א. קריאה זו משתקפת גם בתרגום השבעים שם נאמר: 'אשר לקחה לו לאשה' (והיה מי שהציע שאומנם מול השבעים עמד הנוסח 'לבית', כהצעת חז"ל, ועל כן תורגם הביטוי כרומז לאישה (P. Haupt, Critical Notes on Esther, AJSLL 24 (1907-1908), p. 116).

[11] להרחבה בעניין זה ראו: מ' מלול, "אסופים ואימוצם במקרא ובתעודות מסופוטמיות: עיון במספר מטאפורות משפטיות ביחזקאל טז א-ז", תרביץ נז (תשמ"ח), עמ' 461­-482. ברור שלא כל אימוץ הסתיים בנישואין, אולם עצם קיום תופעה זו מאפשר את קריאת חז"ל שאסתר הייתה מיועדת למרדכי (עדיין, קשה יהיה לומר שהם כבר היו נשואים כפי שעולה במדרש ובתלמוד).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)