דילוג לתוכן העיקרי

היבטים מעשיים ופולחניים של המלוכה

קובץ טקסט
 
א. הקדמה
 
 
בשיעורים הקודמים בחנו את מצוות מינוי מלך, והעלינו אפשרות שמצוה זו היא בעלת שני פנים:
 
א. מינוי שליט שבידיו מופקדת סמכות השלטון מתוקף היותו הזרוע המבצעת של המדינה. בחינה זו של המלוכה תקפה לגבי כל מלך של עם ישראל.
 
ב. בחירה אישית במלך כנציג השכינה וההשגחה האלוקית על פני האדמה. תכונה זו הופכת אותו לדמות דתית, בעלת מאפיינים דומים לאלה של כהן גדול. הפן הדתי ייחודי לשושלת בית דוד ואינו חל אצל מלכים אחרים.
לאחר שהתווינו את העקרון המנחה, נפרט את ההשלכות הנובעות משני פניה של המלוכה.
 
ב. מעמד מלך שאינו מבית דוד
 
ההשלכה הראשונה נוגעת למעמדו של מלך שאינו משושלת בית דוד. לפי האמור לעיל, כל סמכויות השלטון שמדינה זקוקה להן כדי לתפקד מוטלות על שליט פעיל וחוקי, אף אם הוא אינו נצר לשושלת בית דוד או לשושלת מלכים כלשהי. הבנה זו עולה בסוגיא במסכת יומא (עג ע"ב), בה אומרת הגמרא שרק מלך יכול לדרוש באורים ותומים, ומסתמכת על הפסוקים העוסקים ביהושע בן נון:
 
"ואין שואלין אלא למלך": מנא הני מילי? אמר רבי אבהו: דאמר קרא "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו'"[1] (במדבר כ"ז, כא): "הוא" – זה מלך; "וכל [בני] ישראל אתו" – זה משוח מלחמה; "וכל העדה" – זו סנהדרין.
 
דברים אלה מעוררים שאלה מתבקשת. הראיה שמביאה הגמרא לכך שרק מלך יכול לדרוש באורים ותומים מקורה בפסוק העוסק ביהושע, שלא היה מלך אלא שופט[2]. לכאורה, במקום להוכיח את טענתה, הגמרא סותרת את עצמה. אך התשובה לכך פשוטה: לו היתה הזכות לדרוש באורים ותומים נובעת מהפן הדתי שבמלוכה, שהיה מאפשר למלך לתקשר עם ה' בצורה ישירה יותר, היה ברור מדוע היא נופלת אך ורק בחלקם של מלכים משושלת בית דוד (בדומה להלכה המתירה להם לשבת בבית המקדש). אך אם הדרישה באורים ותומים אינה זכות אישית, אלא אמצעי העומד לרשות הציבור כדי לסייע לו לקבוע מדיניות ציבורית, אמור אמצעי זה לעמוד לרשות כל אדם העומד בראש הקהל ומקבל החלטות הנוגעות לבטחון הציבור. מכיוון שיהושע עמד בראש מערכת השלטון, ניתנה לו הזכות לדרוש באורים ותומים, ולצורך כך הוא נחשב כמלך, שבהקשר זה משמעו "העומד בראש מערכת השלטון". לפיכך, נוכל להסיק שיהושע ושאר המלכים שאינם נצר לבית דוד נחשבים כמלכים בכל תחומי השלטון, אך לא מבחינת המעמד האישי. בהתאם לכך, הרמב"ם (הלכות מלכים א', ג) מביא את יהושע כמקור להלכות המסדירות את בחירת המלך ועוסקות בתהליך הבחירה כמנגנון שמטרתו לבחור ראש שלטון ולא ככלי למציאת בחיר ה'.
 
עקרון זה מופיע במפורש בהתייחסותו של הרמב"ם למעמדו של מלך שאינו מבית דוד:
 
נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרכי התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד, ויהיה מבניו מלך. שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם, ואמר לו "והיה אם שמע תשמע את כל אשר אצווך... ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד עבדי..." (מלכים א', י"א, לח), ואמר לו אחיה "ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים" (שם, פסוק ל"ו).
(הלכות מלכים, פרק א', הלכה ח').
 
כפי שניתן לראות, מדובר במלך כשר למהדרין, אך הוא עדיין נופל ממלך מבית דוד מהפן השושלתי ובאופן משיחתו. כשרותו נובעת מתפקידו כשליט פעיל, ואילו העדר הפן השושלתי מבטא את העובדה שהנצחת המלוכה במשפחה אחת אינה עניין שלטוני, אלא עניין של מעמד אישי. עקרון זה, גם אם בשינוי אדרת, נאמר במילים אחרות אצל הראב"ד (עיינו הלכות מלכים א', ט), ובמיוחד אצל הרמב"ן:
 
אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה – אין מושחים אותן, שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו.  (בראשית מ"ט, י).
 
כלומר, אדם שנבחר לצרכי השלטון הפרקטיים ("צורך השעה") זוכה למעמד ברור של שליט, אך אין לו "הוד מלכות", מכיון שתכונה זו נובעת מהקדושה הטבועה במלך מתוקף היותו דמות דתית, שהיא מאפיין ייחודי למלכי בית דוד.
 
כאן המקום לציין כי מעמדו של שאול מבחינה זו אינו ברור: האם הוא נועד להיות אך ורק מנהיג בפועל, או מלך בעל קדושה כשל מלכי בית דוד? בסוגיא זו נעסוק בשיעורים הבאים בע"ה.
 
ג. מעמד מלך לשעבר מבית דוד
 
ההשלכה השניה של עקרון שתי הבחינות של המלוכה באה לידי ביטוי במקרה של מלך מבית דוד שאיבד את סמכותו בפועל. אם מדובר בעניין שלטוני – הוא אינו נחשב למלך; אך אם אנו עוסקים בהלכה הקשורה במעמדו האישי – מעמדו כמלך בחיר ה' נותר על כנו (אם לנסח את העקרון בצורה ישיבתית-בריסקאית – יש עליו חלות שם מלך בגברא, אבל הוא אינו יכול לשלוט בפועל).
 
הבחנה זו מובאת בסוגיות העוסקות בנשיא. כאשר הנשיא חוטא הוא אינו מביא קרבן חטאת רגיל, אלא קרבן מיוחד שיועד אך ורק לו (ראו ויקרא ד', כב-כו), ממש כפי שהכהן הגדול מביא קרבן ייחודי לו. המשנה בהוריות מבארת שהנשיא המופיע בפסוק הוא בעצם מלך:
 
איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר "מכל מצות ה' אלוקיו" (ויקרא ד', כב) – שאין על גביו אלא ה' אלוקיו.  (הוריות ג', ג).
 
עולה מכך שגם המלך וגם הכהן הגדול מביאים קרבנות מיוחדים. המשנה הראשונה בפרק ג' במסכת הוריות קובעת כי כהן גדול בדימוס (משוח שעבר) מביא את קרבן הכהן הגדול, ואילו מלך בדימוס (או מלך שהודח מכס המלוכה) אינו מביא את הקרבן המיוחד למלך. על פי האמור לעיל, משמעות הדבר היא שקרבן הכהן הגדול נובע מקדושתו האישית, ואינו מתוקף תפקידו כראש הכהנים. חיזוק לכך ניתן למצוא בדברי המשנה שם, האומרת כי רק כהן גדול שנמשח מביא את הקרבן המיוחד, ולא כהן גדול בפועל שטרם נמשח (מרובה בגדים). ההבדל בין שני כהנים אלו טמון ברמות הקדושה השונות שלהם, ולא בתפקידם בבית המקדש. לפיכך, אם המלך מכהן בפועל, וכל סכנות ופיתויי ניצול סמכותו לרעה משחרים לפתחו, עליו להביא קרבן חטאת המדגיש את הסכנות הכרוכות בסמכותו; ואילו מלך לשעבר, שאיבד את סמכותו, מביא קרבן יחיד רגיל. למעשה, כל מלך שנושל מסמכותו מביא קרבן חטאת רגיל, ולכן מובאת בתלמוד הירושלמי (הוריות א', א) פסקה מפורסמת לפיה אף דוד המלך בכבודו ובעצמו לא היה צריך להביא חטאת נשיא בתקופת גלותו בעת מרד אבשלום.
 
ד. ביטוי שתי הבחינות של המלוכה בהיסטוריה היהודית
 
כעת נסכם ונסקור בקצרה איך שני הפנים של המלוכה באים לידי ביטוי בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית:
 
א. יהושע היה מלך בפועל, אך ללא המעמד האישי של המלך כמשיח ה'. לפיכך, כל הלכות המלוכה שחלו עליו – חלות על כל השליטים. ההשלכות למעשה ידונו בשיעורים הבאים בע"ה.
ב. מעמדו של שאול אינו ברור: האם הוא נועד להיות שליט בלבד, או שמא היתה לו גם 'קדושת המלכות'?
ג. הפסוקים המתארים את נפילת מלכות רחבעם מקפידים להשתמש במילה "ממלכה", ופירוש הדבר שירבעם מקבל לידיו אך ורק סמכות השלטון, אך מובלעת סמלית של ירושלים וסביבותיה נותרת בידי רחבעם, כנצר לבית דוד, המייצג את פן הבחירה בבית דוד (עיינו מלכים א', פרק י"א).
ד. הרמב"ם מכיר בכשרותם של שליטים מאוחרים יותר, למרות שהם אינם מבית דוד. לפיכך, פרט להלכה המובאת לעיל בנוגע למלכים שאינם מבית דוד, הרמב"ם מציין גם את העובדה שמלכות החשמונאים היא בעלת ערך חיובי (הלכות חנוכה ג', א), והוא מתאר את ראש הגולה (ריש גלותא) כבעל סמכות מלכותית (הלכות סנהדרין ד', יג).
 
בשיעורים הבאים נראה פרטים רבים בענייני המלוכה והשלטון, המאפשרים לבחון את המערכת האידיאלית שמבקשת ההלכה לייסד, וכן את המשמעות המעשית של הלכות אלו.
 
 

[1]   הפסוק המלא הוא "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה’ על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה".
[2]   אף שפרשנות זו אומצה על ידינו ומבארת את מעמדו של יהושע כפי שהוא מופיע במקורות בתנ"ך ובחז"ל, יש לציין שיש דעה במכילתא (שמות יז, יד) הסוברת שיהושע נמשח (אך לא מצוין האם הוא נמשח בשמן המשחה או לא).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)