חטאות ירבעם | 1

ב. ערי הבירה של ירבעם

י"ב, כה     וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ

וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל.

בנבואת המינוי של ירבעם מפי אחיה השילוני נאמר לו:

           י"א, לז   וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ

וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

על כך שואל מלבי"ם: "הלא אם יאווה למלוך גם על שבט יהודה, לא ימלוך כפי מאוויי נפשו!" ועל שאלתו ענינו, כי פסוק זה מתייחס לעיר שבה יכונן ירבעם את בירתו: ירבעם הורשה כאן לקבוע לממלכתו עיר בירה חדשה, ולוותר בכך על ירושלים כעיר בירה מדינית של כל ישראל.[11] כך אכן נהג ירבעם, כשקבע את בירתו בשכם, עיר ותיקה ומרכזית בנחלת שבט אפרים. לעיר זו זימנו שבטי ישראל את רחבעם לשם ניהול משא ומתן עמו על המלכתו בה, ואף שהדבר לא נאמר במפורש, ברור שכאשר קראו כל ישראל לירבעם להמליכו עליהם, נעשה הדבר גם כן בשכם. לא ייפלא אפוא, כי לאחר שהפך למלך ישראל, 'בנה' ירבעם עיר זו, היינו ביצר אותה כראוי לעיר בירה, בנה בה את בית מלכותו 'וַיֵּשֶׁב בָּהּ'.

תמוה הדבר, שמִשְכֶם 'יוצא' ירבעם אל פנואל, ובונה אותה, כנראה כעיר בירה חדשה במקומה של שכם. פנואל נמצאת במרכז עבר הירדן המזרחי, על הגדה הדרומית של נהר יבוק,[12] בנחלת שבט גד. מה ראה ירבעם לעזוב את עבר הירדן המערבי, שבו מצויים רוב שבטי ישראל שעליהם הוא מולך, ואת העיר שכם המצויה בנחלת שבטו, ולקבוע מושבו בעיר בירה חדשה המצויה במזרחה של הממלכה, הרחק ממרכזה?

ואכן נראה כי לא ארכו הימים שבהם ישב ירבעם בפנואל: בפרק י"ד מתברר כי מקום מושבו של ירבעם כבר בתרצה, עיר בנחלת שבט אפרים צפונית מזרחית לשכם. כך נאמר שם:

           י"ד, יז    וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה

הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת – וְהַנַּעַר מֵת.

משמע כי שם ביתו של ירבעם ומשם שלח את אשתו אל הנביא אחיה היושב בשילה.

מכאן ואילך תרצה היא מקום מושבם של מלכי ישראל הבאים,[13] עד שעמרי יבנה בירה חדשה לממלכת ישראל – היא שומרון.[14]

ובכן, מה פשר יציאתו של ירבעם לפנואל, ובנייתו אותה כעיר בירה?

תופעה דומה כבר מצאנו במקרא: שאול מלך על ישראל מעירו גבעת בנימין, המצויה על גב ההר, במרכז עבר הירדן המערבי. לעומת זאת, בנו יורש כסאו, איש בושת, מלך על ישראל (למעט שבט יהודה שעליו מלך דוד בחברון) מעיר בירה שבעבר הירדן המזרחי – מחניים הסמוכה לפנואל.[15] הסברו של הדבר הזה נרמז בשמואל ב ב', ח-ט:

                           וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם.

וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד...וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה.

העברת איש בושת למחניים אירעה מיד אחר מפלת שאול וישראל במלחמה עם פלשתים בגלבוע. בעקבות נצחונם הסוחף, השתלטו הפלשתים על עבר הירדן המערבי כולו (לפחות עד בית שאן). אבנר, החפץ להמשיך את שלטון שושלת בית שאול על ישראל, מבריח את הבן היחיד שנותר לשאול בחיים וראוי למלוכה, אל עבר הירדן המזרחי, מקום שאליו לא הגיע שלטונם של הפלישתים. ממחניים – עיר הבירה החדשה, הוא ממליך את איש בושת, תחילה אל הגלעד (שבו נמצאת מחניים), ולבסוף על כל ישראל.[16]

אף דוד, כאשר ברח מירושלים מפני אבשלום בנו שמרד בו, קובע את שבתו באופן זמני בעיר מחניים (שמואל ב י"ז, כד ואילך), וממנה הוא שב לירושלים לאחר מפלת אבשלום ביער מחניים.

נמצאנו למדים, כי מעברו של מלך מעיר בירה בעבר הירדן המערבי לעיר בירה (זמנית) בעבר הירדן המזרחי נעשה כמנוסה מאויב המאיים על שלטונו או על חייו. עבר הירדן המזרחי היה אזור ספר, והכובשים למיניהם התרכזו בדרך כלל בעבר הירדן המערבי (אלא אם כן ביקשו להילחם במלך הבורח מפניהם, כשם שהיה במרד אבשלום).

מסתבר אפוא, שגם ירבעם עזב את שכם לפנואל מתגרת ידו של כובש, שאיים על שלטונו בעבר הירדן המערבי. מי היה כובש זה?[17]

בהמשך ספרנו, בפרק י"ד, פסוקים כה-כח, מסופר על עליית שישק מלך מצרים על ירושלים בשנה החמישית לרחבעם (שהיא גם השנה החמישית לירבעם). על פי המסופר שם, שישק לא כבש את ירושלים, אלא לקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך. מסתבר שרחבעם הוא שנתן לו אוצרות אלו, ובכך הציל את ירושלים מכיבוש.[18]

מסע שישק לארץ ישראל הוא "המאורע ההיסטורי הקדום ביותר המתואר במקרא והנזכר באופן מפורש גם במקור חוץ מקראי".[19] כאשר חזר שישק לארצו, חקק כתובת זיכרון גדולה על אחד הקירות במקדש אמון בעיר כרנך. כתובת זו כוללת רשימת שמות של עשרות יישובים שנכבשו במהלך מסעו בארץ ישראל.

התמונה הגיאוגרפית העולה מרשימה זו היא כי "מסע שישק כוּון בראש ובראשונה אל ממלכת ישראל (הצפונית)".[20] ירושלים אינה נזכרת בכתובת של שישק, וכמעט ואין נזכרות בה ערים מיהודה.

האם כתובת זו עומדת בסתירה עם התיאור המקראי של מסע שישק? לאו דווקא.

העובדה שירושלים אינה נזכרת בכתובת דווקא תואמת את המסופר במקרא: בכתובת כלולים שמות היישובים שנכבשו בידי שישק, וירושלים אכן לא נמנית עמם. היישוב הקרוב ביותר לירושלים המוזכר בכתובת הוא גבעון שמצפון לירושלים.[21] הנה מסקנתו של נדב נאמן מהעיון בכתובת שישק ובתיאור המקראי:

הכתוב המקראי (– בספר מלכים) מאיר היבט של המסע שאין לו ביטוי מפורש בכתובות המצריות. בעת ניתוח הכתובת הטופוגרפית עמדתי על כך, שהחדירה לחבל ההר באיזור שמצפון לירושלים הייתה חריג בולט במהלך המסע, ובמקומות אחרים נמנע הצבא המצרי מצעד מסוכן זה.[22] דומה שקבלת מס הכניעה מן השליט שישב בירושלים מסבירה היטב סטייה חריגה זו. בעקבות קבלת המס ממלך יהודה נמנע שישק מלפשוט על ערי יהודה. ואכן פרט לגבעון וליישובים קטנים בשולי בקעת באר שבע אין נזכרות ערים מיהודה ברשימה הטופוגרפית. לעומת זאת פגע המסע המצרי ביישובים רבים מישראל, ובכלל זה בערים ששכנו בחבל ההר בגבולה הדרומי של הממלכה (בית חורון, צמרים, [ח]לץ). אין זאת, אלא שמלך ישראל נמנע מלהיכנע ולא שילם את מס הכניעה, ואת המחיר על כך שילמו יישובי ממלכתו.[23]

על דבריו האחרונים יש להוסיף: לירבעם לא היו בשנה החמישית למלכותו אוצרות כסף וזהב שאותם יכול היה לשלם כפדיון כיבוש ערי ממלכתו. האוצרות שהיו בידי רחבעם בבית ה' ובבית המלך נאספו שם בדורות הקודמים כשלל מלחמותיו של דוד וכרווחים ממסחרו של שלמה. אולם ירבעם היה 'מלך אביון'.

לעומת זאת, קשה להסביר את התעלמות המקרא ממסעו של שישק לאורך ממלכת ישראל תוך כיבושן הזמני של ערים רבות בה. חוקרים אחדים תמהו על כך: הרי מסע זה ברחבי ממלכת ירבעם יכול היה להתפרש בספר מלכים כעונש על חטאות ירבעם, כשם שריקון אוצרות בית ה' בירושלים התפרש בספר דברי הימים כעונש על חטאי רחבעם.[24]

האם אכן התעלם המקרא לחלוטין ממסע שישק בממלכת ישראל, ומהו ההסבר להתעלמות זאת?[25]

רמז למסעו של שישק בארץ ישראל אולי ניתן לנו בכל זאת בספר מלכים: יציאתו של ירבעם משכם אל פנואל רומזת על מנוסה מפני הכובש המצרי השוטף את ממלכת ישראל. יציאה זו נעשתה בעת שצבאו של שישק החל להתקדם צפונה, והרי היא כמנוסת אבנר ואיש בושת אל מחניים מפני הצבא הפלישתי וכמנוסת דוד לאותה עיר מפני צבא אבשלום.

ועדיין נשאלת השאלה מדוע לא מספר המקרא על מסע שישק בממלכת ישראל ועל תוצאותיו.

יציאתו של ירבעם לפנואל יכולה אולי לשפוך אור על מטרות שישק במסעו. החוקרים דנו בשאלה מה היו מטרות אלו, והעלו השערות אחדות. נאמן במאמרו סוקר את הדעות השונות, שולל את רובן, ומאמץ לבסוף את השקפתם של נות ושל רדפורד "שהמסע נערך לשם הפגנת כוח ולשם השגת שלל".[26]

אחת הדעות שנאמרו בעניין זה היא דעתו של בנימין מזר, במאמרו 'מסע שישק לארץ ישראל':

כנראה שמגמתו העיקרית של המסע היו חבלי הארץ העשירים של ממלכת ישראל, ונוסף על כך, אפשר שהתכוון שישק גם ללמד לקח את ממלכת ישראל, אולי מפני שסירב ירבעם, עם ביסוס השלטון בממלכת הצפון, לקבל את מרותו של פרעה, בניגוד למה שקיבל על עצמו בעת שהותו במצרים ובשעת המרד (– שמרד בשלמה).[27]

אמנם לא נאמר במקרא דבר מפורש על קבלות שקיבל ירבעם על עצמו בשהותו במצרים, אך מזר עומד על נקודה חשובה: ירבעם הרי קיבל אצל שישק מקלט מדיני מפני שלמה (י"א, מ), ומסתבר שהפך לבן חסותו. כיצד אפשר להסביר את המסע המלחמתי שעורך שישק כנגד בן חסותו לשעבר? מכאן כנראה הסיק מזר את מה שהסיק.[28]

לתפיסת מסע שישק כמסע עונשין נגד ירבעם ניתן אולי להביא ראיות משתי תעודות מצריות שכתב שישק. כך כותב נאמן, (אף שאינו מקבל את מסקנתו של מזר):[29]

במצבה שבורה שהציב שישק במקדש אמון בכרנך (– אותו מקדש שבו נמצאת הכתובת הנידונה) יש אזכור של "הדברים הרעים שנעשו" ובעקבותיהם נערך מסע צבאי. אבל אין ודאות שמדובר במסע לארץ ישראל... בתפילת שישק שנכתבה לאל אמון במקדשו בכרנך, וששרדה רק בחלקה, הוא מזכיר...תשלומים ששולמו "כאשר עשיתי זאת בתור המס שלך (– של אמון) מארץ חורו, אשר פנתה ממך". חורו הוא כינוי ארכאי לארץ כנען. [30]

לשתי התעודות הללו ולראיה הנסיבתית שעליה הסתמך מזר (– שהותו של ירבעם במצרים כבן חסותו של שישק) יש להוסיף את העובדה שירבעם יוצא משכם לפנואל. אם אכן יציאה זו היא מנוסה מפני התקרבותו של שישק לממלכת ישראל, יש בכך ראיה מסוימת לכך ששישק מחפש את ראשו של ירבעם. נראה כי מסע שכל מטרתו היא השגת שלל אינו מחייב את בריחתו של המלך מעיר בירתו. אף איש בושת ודוד ברחו למחניים מפני סכנה לראשם.

ולכך נוסיף עוד שיקול: הנקודות המזרחיות הרחוקות ביותר המוזכרות בכתובת שישק, אלו הערים פנואל ומחניים שעל נהר יבוק![31] מדוע חצה שישק את הירדן, ומה חיפש בפנואל? אפשר כי חיפש את ירבעם, אך כנראה שלא מצאו, שכן הלה המשיך למלוך עוד שנים רבות לאחר אותו מסע.

אם צודק מזר בהשערתו כי מסע שישק היה בין השאר מסע עונשין נגד ירבעם על כך שהעדיף את חובתו לעמו על פני נאמנותו לנותן חסותו המצרי לשעבר,[32] אפשר שכאן טמון ההסבר לשתיקתו של המקרא ביחס למסע שישק בארץ ישראל: התנהלותו של ירבעם שהביאה עליו את מסע שישק כעונש נגדו הייתה התנהלות ראויה, מתוך נאמנות לעמו, ועל כן אין המקרא חפץ להבליט מסע זה, ובוודאי שלא להציגו כעונש לירבעם על חטאותיו.[33]