שיחה לפרשת פינחס - זכייה בכתר

  • הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל

הרב אהרן ליכטשנטיין זצ"ל

שיחה לפרשת פנחס

זכייה בכתר*

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי."                                    

(במדבר כ"ה, י-יא)

מדוע היה צורך לציין את שושלת היוחסין של פנחס עד סבו? רש"י נדרש לשאלה זו, והביא את דברי הגמרא בסנהדרין:  

"לפי שהיו השבטים מבזים אותו: הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל! לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".

(בבלי סנהדרין פב ע"ב)

ניתן לנמק את הצורך בהבאת שושלת היוחסין של פנחס גם באופן אחר, לאור אופיה המיוחד של כהונת פנחס. התורה מתארת את הברית של הקב"ה עם פנחס כ"ברית כהֻנַּת עולם" (פסוק יג), אולם תוכנה של ברית זו אינו ברור. לדברי הספרי (קל"א), הקב"ה הבטיח לפנחס כי צאצאים רבים שלו ישמשו ככהנים גדולים. רש"י, לעומת זאת, מבאר שעצם כהונתו של פנחס אינה מובנת מאליה, ולכן היה צורך להבטיח לו שיהיה כהן:

"שאע"פ שכבר נִתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נִתנה אלא לאהרן, ולבניו שנמשחו עמו, ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס, שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (קא:): לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי".

למעשה, בגמרא בזבחים שם נחלקו אמוראים, האם פנחס זכה בכהונה כאשר הרג את זמרי, או כאשר שם שלום בין השבטים, אולם כולם מסכימים לרעיון המרכזי, שפנחס לא שימש בכהונה מצד ייחוסו, אלא היה צריך לפעול כדי לזכות בכהונה.

כיוון שפנחס נעשה כהן באופן חריג ושונה משאר הכהנים, אפשר היה לחשוב שגם תפקידו ומעמדו ככהן יהיו שונים מאחרים. כך ניתן להבין מדוע נזקקה התורה לפרט את ייחוסו של פנחס עד סבו: התורה ראתה צורך להשוות את פנחס לאלעזר ואהרן כדי להדגיש שחרף הנסיבות המיוחדות של מינוי פנחס לכהן, בסופו של דבר מעמדו ככהן היה זהה לזה של אבותיו. הפסוק "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" מלמדנו, א"כ, כי פינחס הכהן מקביל לאהרן הכהן.

לדברים אלו, הנוגעים לכתר כהונה, יכולה להיות משמעות גם בנוגע לכתר אחר, כתר תורה. הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה כותב:

"בשלשה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻנת עולם'. כתר מלכות זכה בו דוד, שנאמר 'זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי'. כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', כל מי שירצה יבא ויטול".

(רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג', א)

התורה, כמו כהונתו של פינחס, אינה עוברת בירושה. מצד אחד היא נתונה לכל מי שרוצה, ומצד שני יש לעמול כדי לקנותה. ברם, ביכולתו המבורכת של כל יהודי לזכות בתורה טמונה גם סכנה. אדם עלול לחשוב, בדומה למה שניתן היה לחשוב על פינחס, שכשם שהוא יכול לזכות בכתר תורה, כך הוא יכול לשלוט על תכניו של כתר זה, שהתורה שבידיו שונה מן התורה שהיתה בידי אבותיו.

החידוש בלימוד התורה הוא חשוב ורצוי. מעיינות התורה אינם אמורים להיות מים עומדים, כי אם זורמים ומלאי חיים. שאלת מקום החידוש בלימוד התורה שנויה במחלוקת מתמשכת, אך כולם מודים כי החידוש תופס מקום כלשהו בעולם התורה. עם כל זאת, הלימוד צריך להתאפיין ברצון לדבוק במסורת ובתורה שנמסרה לנו בהר סיני, ולא במגמה ליצור תורה חדשה.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל

עורך: אלישע אורון, תשע"ז

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 

 

 

*  השיחה הועברה בסעודה השלישית של שבת פרשת פנחס תשנ"ז, סוכמה ע"י ארי מרמלשטיין ונערכה ע"י אלישע אורון.