דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף יג | שחיטת עובד כוכבים

הרב ירון בן צבי
11.08.2014

 

הסוגיה בגמרא דנה במשנה בה נאמר שאם עובד כוכבים שחט בהמה, חיה או עוף אין זו שחיטה כשרה והיא נבילה כדין כל שחיטה שלא נעשתה כהלכה:

"שחיטת עובד כוכבים נבלה, ומטמאה במשא."


בתחילת המשנה, ביחס לחרש, שוטה וקטן נאמר כי אם השחיטה נעשתה כשאחרים צופים בהם, היא כשרה בדיעבד. מהשוני בלשון המשנה נראה שהיא באה לחלק בין שחיטת חש"ו לשחיטת עובד כוכבים – בניגוד לשחיטה חש"ו שבדיעבד, אם אחרים רואים אותו היא כשרה, שחיטת עובד כוכבים פסולה תמיד. כך ניתן להבין גם מפירושו של רש"י:

"שחיטת עובד כוכבים - אפילו כהלכתה ואחרים רואין אותו."


ניתן להסביר את השוני בין שחיטת עובד כוכבים לשחיטת חש"ו בכך שעובד כוכבים אינו נכלל בחיוב שחיטה ולכן אם שחט אין למעשה שלו חלות של שחיטה והבהמה נעשית נבלה. כך למדים התוספות לעיל (חולין ג: ד"ה קסבר):

"קסבר כותים גרי אריות הן - ושחיטתן פסולה כמו של עובדי כוכבים מוזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שהוא בר זביחה"


כלומר, מהכתוב בתורה אנו למדים שניתן לאכול רק מה שנשחט על ידי אדם המצווה על השחיטה, ולכן כל מי שאינו מחוייב בשחיטה, שחיטתו אינה חשובה כשחיטה. כאן יש להעיר שאומנם לשון הגמרא היא "שחיטת עובד כוכבים" אולם נראה לפי הסבר זה שיש לגרוס שחיטת גוי או נוכרי משום שהפסול הוא לא מעצם היותו עובד עבודה זרה אלא משום שהוא אינו מצווה על השחיטה. המאירי בפירושו השתמש במונח נוכרי, כך גם הרמב"ם ביד החזקה, השיטה מקובצת השלם ועוד ראשונים, ויתכן להסביר שהמונח עובד כוכבים מקורו משינויי הצנזורה.

בשונה מההסבר הקודם, נראה שהרמב"ם בפירוש המשניות (חולין א,א) סבור שהאיסור הוא דווקא משום החשש שהשחיטה נעשית לשם עבודה זרה:

"ודע כי שחיטת הנכרי נבלה, ואפילו היה יודע ואפילו היה ישראל עומד על גביו, לפי שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה"


ואם כן, יתכן שלפי דבריו שחיטת גוי שאינו עובד עבודה זרה תהיה כשרה. אולם, מדברי הרמב"ם ביד החזקה (הלכות שחיטה ד, יא), הוא למד את מקור האיסור מפסוק אחר, ונראה שהפסול הוא אצל כל גוי ולאו דווקא מחמת עבודה זרה:

"נוכרי ששחט אע"פ ששחט בפני ישראל בסכין יפה ואפילו היה קטן שחיטתו נבלה ולוקה על אכילתה מן התורה, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו, מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה."


כלומר, יתכן שכוונתו היא שהאזהרה בתורה היא משום שאין שייכות לגוי בשחיטה ולכן זהו בשר נבלה ולאו דווקא משום עבודה זרה. יתרה מזאת, בהמשך הרמב"ם כתב זאת בפירוש(שם יב):

"וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו גוי שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבלה"


יתכן ליישב את הסתירה בכתבי הרמב"ם בכך ששחיטת גוי מותרת מהתורה, וחכמים אסרו אותה מהחשש ששחיטתו היא לשם עבודה זרה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)