שקלים | דף יט | רוב וקרוב

המשנה (יט ע"א) דנה במעות שאין אנו יודעים את זהותן ההלכתית:

"מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה, קרוב לשקלים – יפלו לשקלים, לנדבה – יפלו לנדבה, מחצה למחצה – יפלו לנדבה".

המשנה פותחת בכך שאם המעות קרובות לשופר מסוים אנו משייכים אותן אליו. קרבן העדה על אתר הביא על כך את דברי הגמרא בבבא בתרא (כג ע"ב), הלומדת מדין עגלה ערופה שיש ללכת אחר ה"קרוב". אמנם, הראשונים והאחרונים הקשו על כך: להלכה קיימא לן שרוב עדיף מקרוב, וממילא יש לבחון מהו השופר שמכיל את כמות המעות הגדולה ביותר ולשייך אליו את המעות המסופקות!

רבים מן המפרשים (ראו לדוגמה את פירוש הברטנורא) קיבלו את הקושיה באופן מוחלט, והסבירו שהמשנה עוסקת במקרה שבו יש כמות שווה של מעות בשני השופרות, ומשום כך אין כאן "רוב" ויש ללכת אחר הקרוב. אמנם, מלבד הדוחק בלשון המשנה, פירוש זה צריך להתמודד גם עם העובדה שהיו שישה שופרות של נדבה לעומת שופר אחד של שקלים, ולדעת רוב הפוסקים יש ללכת אחר רוב השופרות ולא אחר רוב המעות (עיין נודע ביהודה תניינא אורח חיים סימן ע"א, ובית אפרים יורה דעה סימן מ').

דרך אחרת שהלכו בה המפרשים היא לומר שכמות המעות שבשופרות משתנה לאורך היום, וממילא אי אפשר לדעת באיזה שופר היו רוב מעות בשעת הנפילה, אף אם בשלב המציאה יש רוב באחד השופרות (תפארת ישראל). גם פירוש זה צריך להתמודד עם בעיית המספר העודף של שופרות הנדבה ועם קשיים נוספים (עיין חתם סופר בבא בתרא כג ע"ב).

אמנם, מסברה נראה שאפשר להבין את המשנה באופן אחר לחלוטין. הנחת המוצא של כל המפרשים הנ"ל הייתה שהמעות נפלו מתוך השופרות, וממילא יש משמעות לכמות המעות שיש בתוך השופרות. אך אפשר גם להבין שהמעות נפלו מכיסו של התורם עוד לפני שהגיעו לשופר עצמו. אם נבין כך, ברור יהיה מדוע יש להתחשב רק בקרבה אל השופר ולא בכמות המעות שבתוכו. הקִרבה של המעות לשופר מסוים מלמדת על כך שהן נפלו מאדם שניסה להגיע לשופר זה, ואין זה משנה כלל מהי כמות המעות שכבר ישנן בתוך השופר.

מקור לדין מעין זה אפשר למצוא במשנה בבבא מציעא (כו ע"ב):

"מצא בחנות – הרי אלו שלו, בין התיבה ולחנוני – של חנוני. לפני שולחני – הרי אלו שלו, בין הכסא ולשולחני – הרי אלו של שולחני".

מהמשנה נראה בבירור שאין משמעות לכמות המעות הנמצאות אצל החנווני ביחס לכמות המעות הנמצאות אצל הלקוחות. רק המיקום מסייע להכרעת הספק אם המעות נפלו מכיסו של החנווני או מכיסם של לקוחותיו, וכלל אין מקום לדון כאן בדיני רוב וקרוב.