דילוג לתוכן העיקרי

רבי שמשון בן רפאל הירש

קובץ טקסט

 

ביוגרפיה

רבי שמשון בן רפאל הירש (1808-1888) משמש כמודל חשוב ליהדות אורתודוקסית מודרנית בת-זמננו. אמונתו בערכם של לימודי החול ותמיכתו בחינוך רחב יותר לבנות משקפות ערכים שהם מרכזיים בקהילות שלנו. בעוד קיימים הבדלים חשובים בין תפישות עולמם של הרב הירש ושל אלו שרואים בו מקור השראה, הרי שבדרכים רבות הקהילה אותה הוביל בפרנקפורט מייצגת את אב-הטיפוס של יהדות אורתודוקסית אמריקנית של המאה העשרים.

רבו הראשן של הרב הירש היה חכם יצחק ברנייס. לאחר מכן למד בישיבתו של הרב יעקב אטלינגר, מחבר ה"ערוך לנר". השכלתו הפורמלית של הרב הירש כללה גם שנה באוניברסיטת בון, שם היה אברהם גייגר אחד מידידיו. על אף שלא בילה שנים רבות בישיבה או באוניברסיטה, הפך הרב הירש לידען ולהוגה רציני שהגיע להישגים גדולים בעולם הלימוד היהודי.

בגיל הצעיר של עשרים ושתיים שנים, החל הרב הירש את הקריירה הרבנית שלו באולדנברג. במהלך אחת-עשרה שנותיו שם, הוא כתב שתיים מעבודותיו החשובות ביותר, “אגרות צפון" ו"חורב". "אגרות צפון" הן הגנה מודרנית על היהדות המסורתית. ההיסטוריון-לעתיד היינריך גרץ התרשם כל כך מיצירה זו עד שהגיע לאולדנברג כדי ללמוד עם הרב הירש. “חורב" מנחה את הקורא דרך קטגוריות שונות של מצוות ומתמקד בטעמי המצוות, תחום לו תרם הרב הירש תרומה ייחודית.

לאחר פרקי זמן קצרים ברבנות בממלכת האנובר ובניקולשבורג, הגיע הרב הירש לרבנות פרנקפורט דמיין ב-1851. הוא נשאר במשרה זו עד לפטירתו ב-1888, ושמו נקשר בעיקר לקהילת פרנקפורט. שם הוא כתב פירושים על החומש, על תהילים ועל הסידור, כמו גם מאמרים רבים. המאמרים הופיעו לעיתים תכופות ב"ישורון", כתב העת אותו ייסד הרב הירש על מנת לתת במה ציבורית לתפישת העולם האורתודוקסית. שני מאמרים ראויים לציון מבקרים את "דרכי המשנה" של הרב זכריה פרנקל ו"דברי ימי ישראל" מאת גרץ.

באותה תקופה הוא הוביל את המאבק למען הפרדת הקהילות, הזכות של הקהילה האורתודוקסית להתנתק מהקהילה היהודית הרחבה, ולנהל את עסקיה עם הממשל כגוף עצמאי מבחינה פוליטית. הרב יצחק דב במברגר, רבה של וירצבורג, התווכח עם הרב הירש בסוגיה זו, ובידינו התכתבות חשובה בין השניים הדנה בנקודה זו. ראוי לשים לב לכך שלרב הירש הייתה נטיה חיובית כלפי לימודי חול יותר מאשר הרב במברגר, אולם הרב במברגר היה זה שפסק שעל הקהילה האורתודוקסית להישאר באותו גוף פוליטי יחד עם כלל הקהילה היהודית. אנו צריכים ללמוד מכך לא להניח הנחות שטחיות לגבי עמדות שחייבות ללכת תמיד יד ביד.

פרופסור מרדכי ברויאר, נינו של הרב הירש, פרסם ביוגרפיה אינפורמטיבית של אבי-סבו באסופת מאמרים שכותרתה "הרב שמשון רפאל הירש: משנתו ושיטתו" (ירושלים, 1962). לעומת מיעוט הספרות המחקרית על הרב ליפשיץ אותה ציינו, הרב הירש זכה לתשומת לב משמעותית ואנו נזכיר כמה מאמרים רלוונטיים במהלך השבועות הבאים.

 

אסתטיקה

תרבויות מערביות מוקירות את הספרות והאמנות כבעלות השפעה הומאנית . קל יותר לקבל נקודה זו בנוגע לספרות, העוסקת בעולם הרעיונות והאידיאלים. האם ניתן לומר אותו הדבר גם לגבי ציור, פיסול ומוסיקה? ראוי לציין כי כמעט כל המאמרים, שנכתבו על ידי רבנים והוגים אורתודוקסים מודרניים הטוענים בזכות השכלה רחבה, מצטטים דוגמאות מן הספרות והפילוסופיה, אך לא מן האמנות והמוסיקה.

הרב הירש, לעומת זאת, מוצא ערך דתי בלימוד האמנות. הקב"ה נתן לאדם וחווה עץ שהיה "נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" (בראשית ב, ט). הסיבה לסדר המילים בפסוק ברורה מאליה: האדם רואה את הפרי לפני אכילתו. עם זאת, הרב הירש מוצא מסר אחר בעובדה שהחומש מזכיר התבוננות לפני אכילה: הערכת היופי נמצאת גבוה יותר בסדר העדיפויות מאשר חטיף טעים. ממלכת החי כולה מעריכה את הצורך וההנאה של  חוש הטעם, אך רק האנושות נהנית מיופיה של האמנות. הערכה ליופי מעלה את האדם מעל ממלכת החי, ומקרבת אותו אל מטרותיו האתיות. לפי הרב הירש, קיימת הקבלה בין הנאה מהרמוניה אסתטית לבין הנאה מהרמוניה אתית (ראו פירושו במקום).

נושא זה חוזר ומופיע גם בפירושו על הפרשה השנייה של התורה. הרב הירש טוען כי שלשת בניו של נח מייצגים שלשה היבטים של האנושות. חם מייצג את חיי החושניות הסוערים; יפת מזוהה עם ממלכת הדמיון והיופי; ושם מייצג תבונה והכרה רוחנית. כמובן, כל אדם וכל אומה כוללים מרכיבים מכל השלושה. האטימולוגיה מעשירה ניתוח זה. "חם" מתייחס ללהט של החושניות, "יפת" מלשון "יפה", והבן השלישי הוא "שם", כיוון שנתינת שמות לדברים מעידה על הבנה. באופן אידיאלי, האנושות יכולה להשתמש בכל שלשת המרכיבים במסעה הרוחני.

האתגר של יפת הוא להיות מודרך על ידי אידאל הטוב במקום אידאל היופי. על אף שהאמנות מרימה את האנושות מעל לשפל החושניות, המוסריות נשארת הקריטריון המהותי לחיים טובים (פירוש על בראשית ו, ט). אם כן, הרב הירש מעריך את האסתטיקה, אך מדגיש כי המטרה הסופית היא מוסרית ודתית.

לאחר המבול, נח משתכר ומגלה את מערומיו בתוך אוהלו. שם ויפת נכנסים לאוהל כשפניהם אחורנית, כך שלא יראו את אביהם במצב כזה, ומכסים אותו. בניגוד לכך, הכתוב רומז שחם עשה משהו נורא לאביו השיכור. לאחר שנח מתפכח, הוא מקלל את חם ומברך את שם ויפת: "יַפְתְּ
אֱ-לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם"
(בראשית ט, כ"ז).

בפירושו על הפסוק, הרב הירש חוזר לניתוח שלו את שלשת ההיבטים של האנושות. הפן של "יפת" שבאדם יוצר את השירה, המוסיקה והאמנות. הוא מעלה את האדם מעל לחומריות גסה. אדם שמעריך יצירת אמנות יודע שההיבטים העשירים ביותר של הקיום משתרעים מעבר לארוחה טובה. אולם, אם האדם עוצר ב"יפת" ולא ממשיך הלאה ל"שם", הוא יישאר שקוע בעולם של סובייקטיביות והנאה המשרתת את העצמי. "שם" מאפשר לאדם להגיע לאידיאל המקורי של טוב אובייקטיבי שהוא מטרתו האמיתית של המין האנושי. לאסתטיקה ערך מעל לרדיפה של חומריות בלבד, אולם היא נשארת נחותה לאתיקה. צאצאיהם של שם ושל יפת תרמו שתי תרומות מרכזיות לתרבות האנושית. היהודים נושאים את המסר של שם, והיוונים תרמו את מתנותיו של יפת. העובדה שיוון הוא בנו של יפת תומכת ברעיון זה.

ההערכה הברורה של המוסר מעל לאסתטיקה עולה בחדות מפירושו של הרב הירש למשנה במסכת אבות (ג, ז). ר' שמעון אומר כי אדם המפסיק את לימודו בכדי לומר "מה נאה אילן זה", מעלה עליו הכתוב "כאילו מתחייב בנפשו". לפי ההבנה הרווחת ביותר של משנה זו, אדם כזה כאילו חייב מיתה. רבים מהקוראים תמהים מדוע פעולה כזו ראויה לעונש חמור כל כך. לפי הרב הירש, הבעיה נובעת מכך שהאדם מעריך יופי יותר מאשר עיסוק בדת ובמוסר:

אם לא תשתקף יפעה רוחנית עילאית כבבואת-זוהר בלב השונה ממשנתו, והוא מפסיק ממשנתו בהתפעלות מנוי-הטבע – הריהו כאילו מתחייב חובת-אשם בנפשו; או יותר נכון: הריהו, כאילו מתחייב בדין-מוות לנפשו. שהרי, למול הנוי הארצי לא באו לתודעתו של זה ההוד השגיב והיפעה השגיאה של נשמת האדם כשהיא מוארת באור ה' וגם מודרכת באור זה.

הרב הירש משבח את האדם הנהנה מסיור במוזיאון האמנות. אך הוא בוודאי יבקר את האדם שיזהה מוזיאון זה כמקום האמיתי של היופי, ויפספס את ההדר הבלתי-יאמן של עולמו של ה'. הפרעת לימוד התורה על מנת להתבונן בעץ חושפת פגם זה בהבנה. הביטוי "מתחייב בנפשו" אינו מתייחס לעונש אלא לתוכן של מגרעת דתית זו. אדם שהינו עיוור ליופייה של התורה חסר משהו משמעותי בנפשו.

יתכן כי גישה זו לאסתטיקה השפיעה על בתי הכנסת האורתודוקסיים בגרמניה של המאה התשע-עשרה. בתי כנסת מזרח-אירופאיים נקשרים בתפילה נלהבת, אך לא בזוהר אסתטי. היהדות האורתודוקסית בגרמניה הייתה בעלת רגישות גבוהה יותר לעניינים אסתטיים, בכללם מקהלה שהוסיפה הרמוניה מוסיקלית לתפילות השבת. יש שיסבירו תופעה זו כצעד טקטי שנועד להילחם בטענת היהדות הרפורמית כי בתי הכנסת שלהם מציגים אווירה מכובדת יותר. בהתבסס על מה שראינו בנוגע לרש"ר הירש, נוכל לטעון כי הוא ראה ערך בארכיטקטורה ומוסיקה יפה כשלעצמם.

שאיפות שוויוניות

אני משתמש במונח "שוויון" כדי להתייחס לגישה שמדגישה את החלק השווה שכל היהודים חולקים בתורה, וממעיטה במרחק שבין ההמון לבין האליטה. עם כל הכבוד שהיה לרב הירש כלפי משה רבנו, הוא כותב שהתורה חוזרת ומתעקשת על אנושיותו הבסיסית של משה.

בדיוק לפני שמשה ואהרון מבצעים את האותות לפני פרעה, התורה מונה את תולדות שבטי ראובן, שמעון ולוי (שמות ו, י"ד-כ"ז). מדוע נכתב מידע זה כאן? ומדוע מפסיקה רשימת התולדות בשבט לוי? העובדה שהרשימה מסתיימת במשה ואהרון מצביעה על כך שהמטרה האמיתית של הרשימה היא לדון בהם; הרשימה פשוט התחילה מההתחלה ועברה דרך ראובן ושמעון כדי להגיע ללוי. הרב הירש מסביר כי פרשיה זו נמצאת בדיוק לפני התחלת ההצלחה המהוללת של משה ואהרון. בדיוק ברגע זה, התורה מזכירה לנו את אנושיותם של מנהיגים גדולים אלו. יש להם דודים ובני דודים כמו לכל אחד אחר.

הרב הירש מציין כי הנצרות כשלה בסיפוק מנגנון הגנה זה מפני הוקרת יתר של מורי הדרך. מוצאו של מייסד הנצרות היה לא ברור, וחסידיו ייחסו לו לבסוף אלוהות. התורה מנעה מראש בעיה זו כבר בהתחלה. על אף שהקריירה המזהירה של משה כללה את הוצאת עם ישראל ממצרים, קבלת התורה מה' בסיני והובלת העם אל גבול ארץ ישראל, הוא מעולם לא נעשה אל.

המשנה במסכת אבות מובילה את הרב הירש לאותה מסקנה. המשנה (ה, ו) מונה את הדברים שהקב"ה ברא בערב שבת בין השמשות. הרב הירש מבין כי הרשימה מורכבת מדברים שהם חלק מהעולם הגשמי אך יש להם אותה מטרה כמו השבת. משום כך, הם באו לעולם במעבר בין ששת ימי המעשה לשבת. כמה מן הפריטים ברשימה ידגימו נקודה זו: האדמה שבלעה את קרח, באר מרים וחמורו של בלעם. תופעות אלו יסייעו כולן ללמד אמיתות דתיות חשובות, בדיוק כמו שעושה השבת. דעה אחת במשנה כוללת את קברו של משה ברשימה זו. איזה רעיון מרכזי זה מלמד? הרב הירש טוען כי אי-ידיעתנו את מקום קבורתו של משה היא זו שמעודדת אמת דתית.

לו היינו יודעים את מקום קבורתו של משה רבנו, צפויים היינו לסכנת היווצרותו של פולחן זר

באופן מעניין, בעוד הרב הירש מפרש את הפרשיה בספר שמות העוסקת במוצאם של משה ואהרון באופן הקשור ל"שוויון", הוא ממשיך ומדגיש כי כתוב זה מונע גם טעות של הקיצוניות ההפוכה. הכרזה על אנושיותם של מנהיגינו עלולה להוביל למסקנה השגויה כי אין להם ייחוד מהותי. מנקודת מבט שגויה זו, משה אינו שונה מהנגר המקומי. התורה מונה את תולדותיהם של שלושה שבטים שונים כדי להצביע על כך שדילגו על האחרים, בעוד משה נבחר. משה חולק את אנושיותו עם שאר עם ישראל, אך הוא עשה בחירות מסוימות שאפשרו לו להפוך לנביא העליון.

בכמה מקומות, הרב הירש מדגיש את חשיבות לימוד התורה לכל יהודי, לא רק למעמד הכהונה. אור המנורה מסמל את החוכמה, והכוהנים המטפלים באור צריכים ללמד את התורה. אולם שני פסוקים עוקבים העוסקים בהדלקת המנורה מזכירים את "בני ישראל" כדי להבהיר שהכל צריכים ליטול חלק בחכמה מאירה זו. ההלכה שגם זר יכול להדליק את המנורה, כיוון שזו לא נחשבת "עבודה", חוזרת גם היא על הקשר של כל יהודי לידיעת התורה. סוגיה בגמרא אומרת כי צריך להדליק את הפתיל עד "שתהא שלהבת עולה מאליה" (שבת כ"א ע"א). הרב הירש מסביר: "תפקיד מלמד-התורה הוא לעשות את עצמו מיותר! אל יעמיד ה'כהן' את ה'הדיוט' במצב של תלות תמידית ממנו" (שמות כ"ז, כ).

תגובתו של משה לנבואתם של אלדד ומידד מלמדת את אותו המסר. יהושע חושב שמאמציהם הנבואיים הם פגיעה בכבודו של משה, אך משה עונה כי הוא היה רוצה שכל עם ה' יהיו נביאים (במדבר י"א, כ"ט). הרב הירש אומר כי הופעתם של אלדד ומידד מיד לאחר מינויים של שבעים הזקנים מצביעה על כך שביהדות, מינויים רוחניים אינם יוצרים מונופול רוחני המדיר את כל האחרים. אלו שאינם בעלי משרה רשמית יכולים גם הם להגיע למצוינות רוחנית ואף לנבואה. (המעוניינים בלימוד נוסף – ראו הסברו של הרב הירש על הנבואות שחז"ל מייחסים לאלדד ומידד. הוא מקשר כל הצעה לרעיון השוויון).

 

 

 

 

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק בלאו, תשע"ג

תרגום: חנה גלזנר

עורך: ישי גלזנר

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:      http://www.vbm-torah.org/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)