ראש השנה | דף ב | מלך בן מלך

הרמב"ם פסק בהלכות מלכים (א, ז):

"ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל'... ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה, אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל...".

אם על המלך להיות ראוי לתפקידו, ואין למנות מלך שמעשיו אינם הולמים את מעמדו, מהי משמעותה של ירושת המלכות?

בפשטות אפשר להשיב שבן המלך אכן היה אמור לקבל את המלכות בירושה, אלא שבשל משמעותה הדתית של המלכות בעם ישראל, המתבטאת בתפקידו של המלך במעמד הקהל, בחובתו לכתוב לו שני ספרי תורה ועוד, חידשה התורה שיש למנוע מינוי של מלך שאינו ראוי לכך, על אף שמעיקר הדין המלכות הייתה ראויה לו מכוח הירושה.

אולם הבנה שונה עולה מדבריו של החתם סופר (בשו"ת אורח חיים סימן י"ב), שהקשה על דברי הרמב"ם מסוגייתנו. בסוגייתנו מבואר שכאשר המלך מת, והשרים נמנו וגמרו למנות את בנו תחתיו, אין מונים את שנות מלכותו של המלך אלא משעה שמלך בפועל. לאור זאת הסביר החתם סופר:

"וי"ל דלאו ירושה ממש כמלכי אומות העולם, שהארץ להם ומורישים לבניהם, יהי' חכם או טפש, ובמלכי ישראל אינו כן, שהנחלה אינו שלו רק הכסא יגדיל... וע"כ בעי מינוי למלך בן מלך והקמתו על כסא ממלכתו... ומ"מ אי ממלא מקום אבותיו לא הוה כפנים חדשות ממש אלא כירושה".

על פי הסבר זה המלך אכן זקוק למינוי, וכל עוד לא מונה – הוא אינו מלך. אולם משעה שבן המלך מונה לתפקידו – הוא נחשב כאילו קיבל אותו בירושה, ולכן אינו זקוק למשיחה מחודשת בשמן.

אפשר שעל פי הבנה זו ירושת המלכות אינה רק זכות של בן המלך לרשת את אביו, אלא 'זכות' של המלכות עצמה: חלק מהגדרתה ומחשיבותה של המלכות הוא ההמשכיות שלה (וראו את דברי בעבודה זרה י ע"א, המציינת את ההימנעות מהעמדת מלך בן מלך כגנאי למלכות רומי), ולכן ראוי לה שתעבור לבנו של המלך. אפשר שכך יש להבין את קביעתו של הרמב"ם ש"מאחר שמושחין המלך, הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם" – אין כאן העברה של המלכות מאב לבן, אלא שמשעת המלכת המלך הראשון – זכה הוא לכל בניו העתידים להיוולד. זוהי המלכה של שושלת, ובני הדורות הבאים זוכים במלכות מכוח היותם בנים לשושלת זו. עם זאת, שיוכו של כל אחד מהמלכים לשושלת המלכים הראויים לתפקידם אכן דורש מינוי, וכל מלך שלא זכה לכך – עדיין אינו מלך.