דילוג לתוכן העיקרי

נח | הקשר בין המבול לסכנת החורבן שלאחר העגל

קובץ טקסט

בשבוע שעבר עסקנו בקשר שקיים בין פרשת המבול לפרשת מחיית סדום. באמצעותה הסברנו את דברי רש"י: "ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".

ברצוני כעת להסב את תשומת ליבנו לקיומו של קשר נוסף. כזכור, מודלים של חורבן עולמי לא קיימים יותר בתנ"ך, אמנם בפנים זעירות עולות אפשרויות שונות במהלך הדורות לקיים מעין 'סוף העולם', אחד מהם שעליו דיברנו כבר הוא חורבן סדום. השני שהזכרנו אותו בדרך אגב היא אפשרות ההשמדה של עם ישראל לאחר חטא העגל ובניית שושלת חדשה מזרעו של משה רבינו:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. (שמות לב פס' ט-י)

ההקשר אינו רק תכני כי אם גם לשוני: עי' למשל בבראשית פרק ו פס' ז:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם  כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.

והשוה לשמות לב פס' יב:

לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. 

בספר יונה, שקיים בו מודל נוסף של חורבן, באות שתי הפרשות הללו לידי ביטוי (הדמיון לפרשת המבול מסומן בהדגש והדמיון לחטא העגל בקו תחתי) :

ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם[1] וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת.  ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם.  ו וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר.  ז וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר  הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן[2] אַל-יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל-יִרְעוּ[3] וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ.  ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן-הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם[4].  ט מִי-יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים[5] וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ[6] וְלֹא נֹאבֵד.  י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם וְלֹא עָשָׂה[7]. ד א וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ.  ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי עַד-הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה  כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וְנִחָם עַל-הָרָעָה[8]ג וְעַתָּה יְהוָה קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי  כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי[9].  {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ.  ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר[10].

ההצלה משתי הפורענויות שונה: נח נכנס לתיבה והיא משמשת כסוג של תיקון עולם והיוולדות מחדש. מהו התיקון לחטא העגל?

מפורסמת היא המחלוקת בין המפרשים האם פרשיות חטא העגל והמשכן מונחות כסדרן [שיטת הרמב"ן בפירושו לשמות כ"ה, אוכך גם האבן עזרא.], או שמא אינו כסדרן [שיטת רש"י בפירושו לשמות ל"א, י"ח וכך גם החזקוני], ומעשה העגל קדם לציווי המשכן.  לכאורה לפי שיטת הרמב"ן, רעיון המשכן הוא לכתחילה (מעין המשך למעמד הר סיני), ולשיטת רש"י הצורך במשכן הוא בדיעבד ונצטוו בו בגלל חטא העגל.  

ברצוננו לטעון שהפס' עצמם מושכים לכיוונו של רש"י על פיהם נראה שהמשכן בא לתקן את חטא העגל. נבסס את דברינו: סיפור עשיית העגל דומה במבנהו לסיפור עשיית המשכן. הוא פותח במצוות העם לאהרן לעשות להם אלוהים (לד א). הדרישה הזאת מקבילה באופן אירוני למצוות ה' למשה לעשות משכן (כה-לא). לאחר מכן, הבונה הנבחר עושה הכנות למפעל שנצטווה לעשות. אהרן אוסף זהב מהעם (לב ב-ד) ואילו משה מקבל את תרומת העם (שמות לה ד-לו ז). החפץ הנדרש נעשה (לב ד, לז-לט) ולבסוף חונכים אותו בחגיגה גדולה (לב ו; וי' ח-ט; במ' ז).

 

דמיון בין הסיפורים איננו מוגבל למבנה בלבד, יחד עם המבנה הדומה קיים גם שיתוף לשוני מאלף:

פקודת העם לאהרן והתיאור של ביצועה כוללים את המלים 'עשה', 'ויעשהו' (לב א, ד). המלים האלה מזכירות את המלים 'ועשו', 'ועשית', 'עשה' המופיעות תכופות בפרקי הצו לבנות את המשכן ואת המלים 'ויעשו', 'ויעש' המופיעות במקביל להן בפרקי הביצוע.

בגביית הזהב לעשיית העגל מצווה אהרן 'פרקו נזמי הזהב... והביאו אלי' (לב ב). על העם נאמר אחר כך 'ויבאו אל אהרן' (ג). בפרשה המקבילה בסיפור המשכן משה מצווה 'כל נדיב לבו יביאה...' (לה ה) ולאחר מכן נאמר על העדה 'וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו' (לה כא וראה גם פסוקים כב, כג, כד, כה, כז, כט, נט; לו ג, ג, ה, ו(

התרומה לעשיית העגל מובאת על ידי 'כל העם' (לב ג). בדומה, ניתנת תרומת המשכן על ידי 'כל נדיב לבו' (לה ה, כב) 'כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו' (כא), 'כל איש' (כב, כג), 'כל מרים' (כד), 'כל אשר נמצא אתו' (כד) וכן הלאה.

אהרן לוקח את הזהב מיד העם ('ויקח', לב ד) ואילו בצלאל ואהליאב לוקחים את התרומה מלפני משה ('ויקחו', לו ג(

שני הסיפורים מזכירים נזמי זהב (לב לב; לה כב)

בסיום המלאכה, רואה אהרן את העגל ('וירא', לב ה) ועל משה נאמר בתום עשיית המשכן 'וירא' משה את כל המלאכה' (לט מג(

העגל נחנך בחגיגה שמחה וקולנית (לב ו, והשווה גם יז-יח ובמיוחד 'ברעה') וכך היא גם חנוכת המשכן (וי' ט כד, 'וירנו(

העם מכריז על העגל שהוא האלוהים אשר העלום מארץ מצרים (לב ד), ואילו המשכן נועד להיות סימן שה' הוציא את העם מארץ מצרים (שמ' כט מו(.

לבסוף יש להצביע על המלים המופיעות בתחילת סיפור העגל: 'ויקהל העם על אהרן' (לב א). אפשר שהמלים האלה נועדות להזכיר את הפתיחה לתיאור של עשיית המשכן 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל' (לה א).

אם אכן נלך בדרכו של רש"י שאכן ציווי המשכן בא כתיקון לחטא העגל אזי תיווצר אצלנו זהות בין התיבה למשכן. האם תוכל לבסס זהות זאת באמצעים תכניים ולשוניים בין פרשת בניית התיבה לבין פרשת בניית המשכן?

 

 

עי' בראשית ו פס' כב: וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹקים--כֵּן עָשָׂה.

והשוה לאמור בשמות מ, פס' טז: וַיַּעַשׂ, מֹשֶׁה:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֹתוֹ--כֵּן עָשָׂה. (שמות מ,טז).

 

נקודה נוספת שיש לשים אליה לב היא שעם לידתו של נח קיימת תחושה שזה עשוי לתקן את חטאי האדם הראשונים:

בבראשית פרק ה פס' כח: וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן.  וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה. 

אין ספק שלמך רומז לקללת האדמה מפני חטאיו של האדם הראשון:

וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

בניית התיבה והעמדת שושלת מנח מתקנת לא רק את חטאי דורו כי גם את חטאי האדם הראשון בעץ הדעת.

המשכן אם כן בא לתקן את חטא העגל ובניית התיבה והצלתו של נח באה לתקן את חטא גן העדן.

הדברים מקבלים אישוש גם מהקבלה תכנית ולשונית שקיימת בין חטא העגל לחטא גן העדן:

חטא גן עדן

חטא העגל

 

בראשית ב, כה:

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.

תיאור ההקדמה לחטא

שמות לב, א:

וירא משה כי בשש משה לרדת מן ההר.

אף ששרש ב.ש.ש נזכר בסיפור גן עדן במובן של הבושה שבעירום ואילו בהר סיני בהקשר איחורו של משה, הרי שיש לשים לב ששורש זה מופיע רק בשני מקומות אלו.

בראשית ג, יג:

ויאמר ה' אלהים לאשה מה זאת עשית.


חקירת ה' את החוטאת.

שמות לב, כא:

ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה.

חקירת משה, שלא חטא, את המסייע לחטא.

בראשית ג, כד:

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים

האדם מומת בחטאו והחרב שומרת על עץ החיים מפני האדם החוטא.

שמות לב, כז:

ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו.

עם ישראל מתקן את חטאו בהמתת החוטאים באמצעות החרב.

בראשית ג, כג-כד:

וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם. ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

האדם משולח ומגורש מגן עדן ומקירבת ה' ואינו יכול ללכת בדרך החיים.

שמות לג, ב-ג:

ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי. אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך.

הקב"ה מוריד את דרגת הקשר עם העם, וכעת לא ה' הוא שמוליכם אלא מלאך ישלח ויגרש את עמי כנען, פן ה' יכלה את ישראל ההולכים בדרך.

למעשה בניית המשכן היא איזשהו שיחזור למציאות שהיתה בגן העדן:

על הקשר הזה עמד כבר רש"י:

ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם.

(ויקרא כו יא-יב(

'והתהלכתי בתוככם' – אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני.

(רש"י, שם(

והדברים מקבלים את תקפם גם כן מהקבלה תכנית ולשונית שבין פרשת המשכן לפרשת גן העדן:

גן עדן

המשכן

 

בראשית ב, יא

שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם.


מדוע נזכרו כאן דווקא זהב ואבן שהם מבין כל היסודות והחומרים הקיימים? במה תורם מידע זה להבנת פרשת גן עדן? נראה שהדבר רומז לזהב המשכן ולאבני השוהם שבבגדי הכהן הגדול.

המשכן וכליו צופו בזהב.

שמות כה, ז:

אבני שהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן.

 

בראשית ב, טו-יז:

ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.








 

בראשית ג, ח כד:

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום.



 


ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

 


האדם חוטא והכרובים משוכנים בגן כדי למנוע ממנו את הקירבה למקום בו היה קרוב לה' ושומע את קולו.

במדבר ג, ו-י:

הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו. ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן...
ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהנתם והזר הקרב יומת.

במדבר ח, כה-כו:

ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד. ושרת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה תעשה ללוים במשמרתם.



שמואל ב פרק ז פס' ו:

כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי, בְּבַיִת, לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶהְיֶה, מִתְהַלֵּךְ, בְּאֹהֶל, וּבְמִשְׁכָּן. 

 


ועשית שני כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת. (שמות כה, יח)

ויבא את הארן אל המשכן. (שם מ, כא)

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו. (במדבר ז, פט)

המשכן עצמו מהווה מציאות של קירבת האדם לה' ודווקא הכרובים מייצגים את שיא הקירבה – האדם בונה "כסא" לשכינה ומבין שני הכרובים האדם מגיע לשיא הקירבה בשומעו את קול ה'.

 

בראשית ג, ז כא:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם

לאחר החטא האדם עושה לעצמו חגורות והקב"ה עושה לו כתונת ומלביש בה את האדם.

ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. (שמות כח, לט)

ויעשו את הכתנת שש מעשה ארג לאהרן ולבניו. (שם לט, כז)

ואת בניו תקריב והלבשת אתם כתנת. (שמות מ, יז)

ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו. (ויקרא ח, ז)

במציאות של המשכן הבגדים מפארים ומכבדים את האדם המתקרב ומתקשר לקב"ה. החגורה והכתונת שנולדו מחטא אדם הראשון הינם חלק ממערכת בגדים מפוארת זו.

מהו אם כן הקשר שבין גן העדן למשכן, כיצד פגעו בכך בני האדם ומהו התיקון המשותף לתיבה ולמשכן? על כך נדון בפעם הבאה

 


[1] אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה

[2] אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ 

  וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם

[3] גַּם-הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל-יִרְעוּ אֶל-מוּל הָהָר הַהוּא

[4] וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.

[5] וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם  כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.

[6] לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. 

[7] וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.

[8] וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד  

   וֶאֱמֶת

[9] וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.

[10] וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ אֶל-הַתֵּבָה  מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)