דילוג לתוכן העיקרי

עבודה זרה | קיום וביעור עבודה זרה

קובץ טקסט

 

בשיעור זה נעסוק בשני עניינים אשר קיימת ביניהם זיקה הדדית: קיום עבודה זרה, וביעורה. נרצה לבחון באילו מקרים מותר לקיים עבודה זרה, ובאילו מקרים ישנה חובה לבערה, ואף לרדוף על מנת לבצע זאת.

'לא יהיה לך אלוהים אחרים'

איסור קיום עבודה זרה מקורו בדרשת המכילתא בפרשת יתרו. לאיסור קיום ע"פ דרשת המכילתא ישנם מספר אופנים:

א) קיום- אי ביעור ע"ז של אחרים:

"לא יהיה לך - יכול לא יקיים לעצמו אבל יקיים לאחרים? ת"ל 'לא יהיה'. מה ת"ל 'לא יהיה לך'? מלמד שכל המקיים ע"ז לעצמו עובר משום שתים - משום 'לא יהיה' ומשום 'לך'" (מכילתא דרשב"י כ', ג).

ב) קיום- החזקת פסלים במטרה לעבוד את הקב"ה:

"'אלהים' יכול לפי שנקראו אלהים, יכול יש בהן צורך לפני? ת"ל 'אחרים'. דבר אחר, מה תלמוד לומר 'אלהים אחרים'? שלא יעשה אדם אלוה שלכסף, ואלוה שלזהב, ויאמר לא שיקוץ אלא לאלוה לא גילול אלא לאלוה, ת"ל 'אלהים אחרים' - אע"פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה, אי אתה רשאי לקיימו"                          (שם).

בשתי הדוגמאות המבואות בתוספתא פעולת הקיום היא פעולה אקטיבית, והיא באה ללמדנו שמי שאוחז פסלים למטרות רוחניות - בין אם המדובר בעבודת ה' ובין אם המדובר בעבודת אלוהים אחרים, עובר על לאו. הפרשנים על התורה נחלקו האם ישנו איסור קיום, וכך כותב הרמב"ן בפרושו לתורה:

"כתב רש"י 'לא יהיה לך' למה נאמר? לפי שנאמר 'לא תעשה לך', אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים? ת"ל 'לא יהיה לך'. וזו באמת ברייתא היא שנוייה במכילתא (כאן).

וא"כ תהיה זו מצות לא תעשה בלבד, אזהרה למקיים ע"ג ברשותו ואין בה מיתת ב"ד, ולמה הקדים הקיום שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת ב"ד?

ולפי דעתי שאין הלכה כדברי זאת הברייתא, וכדברי יחיד היא שנויה, שכך שנינו בסיפרא (ריש קדושים) 'ואלהי מסכה לא תעשו לכם' (ויקרא יט ד), יכול יעשו לכם אחרים, ת"ל 'לא לכם'. אין לי אלא לכם, יכול הן יעשו לאחרים, ת"ל 'לא תעשו' לא לכם ולא לאחרים. מכאן אמרו העושה ע"ג לעצמו עובר משום שתי אזהרות, משום 'לא תעשו' ומשום 'לא לכם'. רבי יוסי אומר משום שלש, משום 'לא תעשו' ומשום 'לא לכם' ומשום 'לא יהיה'. הרי שר' יוסי יחיד במקום רבים הוא האומר כי לא יהיה לך אזהרה למקיים ע"ג, ולדברי תנא קמא אינו כן"                                                           (שמות כ').

רש"י אוחז בדעת המכילתא כי איסור 'לא יהיה' הוא איסור קיום, ברם הרמב"ן לאור דברי הספרא מבין כי הדבר נתון במחלוקת תנאים בין רבי יוסי לחכמים, ושיטת חכמים שהם רבים הינה כי איסור 'לא יהיה' אינו עוסק בקיום ע"ז.

להלכה איסור קיום איננו מוזכר בדברי הפוסקים, אלא איסור שהייה:

"המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה... אם הכלים מכובדים – אסורים, שוודאי נעשו לשם עבודת כוכבים. ואם הם מבוזים – מותרים, שלא נעשו אלא לנוי... וכל זה בסתם שאין אנו יודעים שנעבדו כלים הללו, אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו, שעל המכובדים נמי מותרים. (דעת הר"ן) ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי, אפילו על המבוזים אסורים, אף ע"פ שאין אנו יודעים שכלים הללו נעבדו...

הגה: והמנהג כסברא הראשונה. ובזמן הזה שאין הגוים עובדין לצורות הללו, מותרים בהנאה אם מוצאן, אבל אין להשהותן...  וצורת דרקון מותר לעשותה, אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד"        (יו"ד סי' קמ"א סעיף ג).

מאחר שאין אנו יודעים האם הכלי שלפנינו משמש לעבודת כוכבים בפועל, אין לנו לאסרו בהנאה, אולם מאידך אין לנו להשהותו.

מהי סיבת איסור השהיה? הש"ך על אתר מסביר כי האיסור נובע מחשד שמא הרבים יחשבו שכלים אלו משמשים לפולחן אלילי.

מקום בו נמצא בעקפין איזכור לאיסור קיום הינו בדברי הבית יוסף על אתר:

"ומה שכתב שע"פ הראיות האלו צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקולוניא - לא ידעתי מה הועיל בתקנתו. דהא לדברי הכל שאר פרצופין שרו במוצא וכיון דבמוצא שרו אע"ג דהוה איפשר למיחש דילמא פלחי ליה לא חיישינן להכי, ומשמע דלקיימו נמי שרי דכיון דלית ביה חשש עבודה זרה אמאי אסרינן לקיימו. ומשמע דהוא הדין בעשאו ישראל. נהי דהעושה עבד איסורא מכל מקום לקיימו מותר, ועושה איסורא דעבד בשעת עשייה עבד ושוב אין לו תקנה אע"פ שיסירום. ואפשר לומר דאע"פ כן לא רצה שיהיה זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור לפי דעתו ז"ל אבל כבר כתבתי שכל הפוסקים חלוקים עליו ומתירים לעשות כן אפילו לכתחלה ".

כלומר לדעת רבי יוסף קארו ישנו איסור קיום בצורה שיש חשש סביר של ע"ז.

 

 

 

 

 

 

מצוות ביעור עבודה זרה בארץ ישראל

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן"                                                 (דברים י"ב).

על כך כותב הרמב"ם:

"מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר: 'אבד תאבדון את כל המקומות' ונאמר: 'כי אם כה תעשו להם וגו'', ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו, אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת כוכבים שבו, שנאמר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא', בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוץ לארץ" (הל ע"ז פ"ז הלכה א).

לדעת הרמב"ם ישנה חובה מיוחדת של רדיפה אחר עבודת כוכבים וביעורה בארץ ישראל. גם במקרה בו ליהודי אין מגע עם עבודה זרה, עליו לבערה.

המקור לפרשנותו של הרמב"ם הינם דברי הספרי:

"יכול אף מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ תלמוד לומר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא', בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ" (ספרי דברים פיסקא סא).

מצוות הביעור המקומית עליה דיבר הרמב"ם נלמדת מן הפסוק השני אותו מזכיר הרמב"ם בדבריו:

"כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ"        (דברים ז', א-ה).

עיקר עיסוקה של פרשה זו הוא בהרחקה מגוי הארץ וחשש ההדבקות בו. מכאן מדייק הרמב"ם שחובת ביעור ע"ז אינה מצווה התלויה בארץ אלא מדובר במצווה כללית שיש לבער ע"ז ממקום המושב של היהודים.

לסיכום, אנו רואים כי קיימות שתי רמות של חיוב של ביעור ע"ז:

  • חובה מקומית - על היהודי לבער עבודה זרה הנמצאת סביב מקום מגוריו על מנת למנוע מכשול.
  • חובת רדיפה- שייכת בא"י בה יש מטרה של מיגור הע"ז גם אם אין קרבה של יהודים לע"ז.

 

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תש"ע

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/unsubscribe.php

 

* * * * * * * * * *

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)