דילוג לתוכן העיקרי

קידושין דף פ - איסור ייחוד

הסוגיה האחרונה במסכת קידושין, ולמעשה בסדר נשים כולו, היא הסוגיה העוסקת באיסור ייחוד. שאלה חשובה בעניין איסור זה היא האם מדובר על איסור תורה או על איסור דרבנן. מן הסוגיה בסנהדרין בדף כ"א משמע בפשטות שמדובר על איסור תורה, ואולם סוגייתנו מסתפקת בהבאת "רמז" לאיסור מן התורה, ולא מביאה מקור מפורש. באנציקלופדיה התלמודית בערך ייחוד סוכמו הדעות בעניין זה של רמת האיסור ותוקפו.

את עיוננו אבקש לייחד לשאלה אחת בנוגע לאופיו ולצביונו של איסור ייחוד. הרמב"ם סיים את הלכות איסורי ביאה בדיון באיסור ייחוד, וכך כתב (הלכות איסורי ביאה, כ"ב כ'):

"לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן, ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול".

אם כן, הגורם הגדול למכשול בענייני עריות הוא הייחוד. אלא, שיש לחקור בלשון הרמב"ם חקירה הנוגעת ליסוד דין ייחוד, והיא: האם הייחוד הוא הגורם הגדול ל"ביאות האסורות", הנזכרות לעיל שם בהלכה י"ח; או שמא הייחוד הוא הגורם הגדול לפגיעה בקדושת המחשבה והדעה, שבה עוסק הרמב"ם בהלכה זו עצמה. לשון אחרת, ניתן לפרש את איסור ייחוד בשתי דרכים:

דרך א' – הייחוד במקום סגור עלול לגרום או לגרור לביאה באונס או ברצון, ועל כן הוא אסור.

דרך ב' – הייחוד מהווה מפגש אישי ואינטימי בין גבר ואישה, ומפגש כזה בעייתי מצד עצמו. לכן, אף אם משום מה אין חוששים לביאה, הרי שעצם הייחוד והאינטימיות פוגעים בקדושת המחשבה ובטהרתה. מבחינה זו, סימן כ"ב בשולחן ערוך אבן העזר, העוסק בהלכות ייחוד, מהווה המשך ישיר לסימן כ"א שנפתח בקביעה "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד". הרחקה זו אינה קשורה רק למניעה של בעילה אסורה, אלא לעצם ההפרדה המוחלטת בין המינים. 

חקירה זו משפיעה על פרטי הלכה רבים בדיני ייחוד, ונזכיר בקצרה שניים מהם:

א. המקום. בסוגיית הגמרא אין הגדרה חד משמעית למקום שבו עוברים על איסור ייחוד. הראשונים עסקנו בכך, ואלה, למשל, דברי הרדב"ז (א' קכ"ז):

"שאלת ממני אודיעך דעתי בענין היחוד אשר הזכירו חכמים בכל מקום אם צריך שיהיה פתח הבית או החדר סגור או אפילו פתוח מפני שנפל מחלוקת בין החכמים בזה. וכן ג"כ היחוד האוסר את האשה על בעלה מהו גדר זה היחוד.

תשובה כבר נשאלתי על כיוצא בזה פעם אחרת והעליתי שגדר היחוד הוא שיהו שניהם במקום אחד שאם ירצה לבעול לא יראה אותם".

 אם כן, רק מקום שמאפשר בעילה בפועל אסור משום ייחוד. אפשר, שאינטימיות והרהורי עבירה יהיו גם במקום אחר, אך לדעת הרדב"ז האפשרות לבעילה היא הקובעת.

ב. הזמן. חכמים הגדירו בהקשרים שונים את משך הזמן של בעילה. ובכן, דנו הפוסקים האם מותר להתייחד עם אישה לזמן קצר, שאין בו שיעור מספיק לביאה. דוגמה שכיחה לכך היא ייחוד במעלית (ראה שו"ת משנה הלכות, ד' קפ"ז, ו' רכ"ד): מצד אחד, המעלית היא מקום סגור ומבודד מעיני כל אדם, אך מצד שני כעבור זמן קצר ביותר, דלתות המעלית נפתחות. אם היינו חוששים לבעילה בלבד, ראוי היה להתיר זאת. ברם, הפוסקים ציינו גם צד להחמיר, מפאת עצם המפגש האינטימי במקום סגור. יש מי שכתב, שמפגש כזה הוא מעין "חצי שיעור" של ייחוד, ונראה בכוונת הדברים כנ"ל, שאכן אין חשש לביאה, ואולם המפגש האישי מצד עצמו עלול לפגוע בטהרת הדעת והמחשבה.

פרטי הדין בעניין ייחוד ולא נוכל להרחיב בהם יותר. אך לסיום מעין הפתיחה נציין, כי אפשר שלא מקרה הוא שסדר נשים מסתיים באיסור ייחוד. סדר נשים כולו מבקש להשתית את מערכת היחסים שבין האיש והאישה על אדני התורה, היראה, המצוה והמוסר. הלומד את סדר נשים יודע מהי הדרך הראויה והנאותה לבנות את ביתו ולקומם קשר עם רעייתו. עם זאת, את זה לעומת זה עשה הא-להים: כתמרור אזהרה מסתיים סדר נשים באיסור שהוא "הגורם הגדול" להחרבת התא המשפחתי. המשפחה הישראלית, המושתתת על אהבה, אחווה, שלום ורעות לא תוכל לסבול מצב שבו איש ואישה יתייחדו זה עם זו שלא מתוך מסגרת מחייבת, ושלא על פי הגדרים שקבעה תורה. אמרו חז"ל כי "חוסן" זהו סדר נשים; ובכן המבקש לשמור על חוסן משפחתו ואמונתו, יתרחק מן הייחוד שהוא הגורם הגדול, וידבק באשתו והיו לבשר אחד. 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)