שקלים | דף יא | קדושת הקטורת
אגב דיון בדרך הטיפול במוֹתר הקטורת מביא הירושלמי (יא ע"ב) מחלוקת בנוגע לאופן עשיית הקטורת:
"פיטמה בחולין – ר' יוסי בי רבי חנינה אמר פסולה, רבי יהושע בן לוי אמר כשירה. מה טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה? קודש היא שתהא הווייתה בקודש. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי? קודש היא שתהא באה מתרומת הלשכה...
ודרבי יוסי בי ר' חנינה כשמואל, דאמר רב הונא בשם שמואל: מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש".
רבי יוסי ב"ר חנינה לומד מן המילים "קודש היא" שהקטורת צריכה להיעשות בכלי שרת, והגמרא מחזקת את דבריו בעזרת דברי שמואל ש"מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש". גם בדעת רבי יהושע בן לוי אפשר להבין שלכתחילה מקדשים את הקטורת בכלי שרת ורק בדיעבד היא כשרה גם כשפיטמה בחולין (אף שמן הקישור בין דברי שמואל לדעת רבי יוסי ב"ר חנינה לא משמע כן).
הכנת הקטורת בכלי שרת אמורה להחיל עליה קדושת הגוף, ולקדושה זו שלוש תוצאות עיקריות: איסור פדיון, פסול במגע טבול יום ופסול לינה. הקטורת אכן נפסלת בטבול יום, כפי שמבואר במשנה במסכת מעילה (ב, ט). גם איסור הפדיון קיים בקטורת באופן עקרוני, ובהמשך הסוגיה נידון היחס שבין איסור זה לפדיון מותר הקטורת המתואר במשנתנו (יא ע"א). אולם אם ניישם גם את פסול לינה ביחס לקטורת תיווצר בעיה חמורה, שהרי הקטורת הייתה נעשית במכתשת בתחילת השנה, ולילות רבים היו עוברים בין הקדשתה להקטרתה. סוגייתנו לא דנה בשאלה זו, אך הגמרא בשבועות (יא ע"א) התייחסה לכך וענתה:
"שאני קטורת, הואיל וצורתה בכל השנה כולה".
מהי משמעותה של תשובת הגמרא? רש"י על אתר (ד"ה הואיל) פירש שפסול לינה נובע מכך שהחפץ מאבד את טריותו ואת צורתו המקורית, וסברה זו שייכת רק בבשר, דם וכדומה, ולא בקטורת, השומרת על צורתה וטריותה לאורך השנה כולה. התוספות (שם) פירשו באופן אחר, והסבירו שמצוותה של הקטורת להיעשות בתחילת השנה עבור כל השנה, ולכן אין בה פסול לינה.
אמנם, מדברי הריטב"א (שם ד"ה שאני) עולה חילוק מהותי יותר בין קדושת הקטורת לקדושת הגוף של קורבנות אחרים:
"לכך נתנוה במכתשת להתקיים בצורתה כל השנה הלכך אינה נפסלת שם בלינה, אבל במחתה אין נותנין אותה אלא להקטיר ולכך מיפסלא בלינה".
בעוד רש"י והתוספות מניחים שקדושת הקטורת היא קדושה רגילה, הריטב"א מסביר שמדובר בקדושה בעלת אופי שונה, שפסול לינה אינו שייך בה. כדי לבאר את דברי הריטב"א איעזר בדבריו של מו"ר הרב דני וולף (שנאמרו בעניין זה אך לא בהקשר של דברי הריטב"א). אפשר להציע שני דינים ביחס לקידוש בכלי שרת:
א. כלי השרת מגבש ומעצב את זהות הקורבן.
ב. הנתינה בכלי שרת מהווה תחילת עבודה.
בכלי שרת רגיל קיימים שני הדינים, ומהם נובעות שלוש התוצאות הנ"ל. אך המכתשת, כפי שביאר הריטב"א, איננה כלי המשמש למעשה ההקטרה, ולכן היא רק מגדירה את הקטורת כקורבן, אך אין כאן תחילת 'עבודה'. בניגוד לשני הדינים האחרים, פסול הלינה אינו נוצר בשל רמת הקדושה של החפץ אלא משום שהלינה מהווה הפסק בתהליך העבודה שכבר התחיל. משום כך פסול זה אינו שייך בקדושת המכתשת, וייתכן שזוהי כוונת לשון הירושלמי "עשאוה ככלי שרת לקדש", היינו שאין היא מתפקדת ככלי שרת גמור, המתחיל את תהליך העבודה, אלא רק יוצרת רמה גבוהה של קדושה לעניין איסור פדיון ופסול טבול יום.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)