דילוג לתוכן העיקרי

קדושים | קדושים תהיו

קובץ טקסט

"דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אלהם: קדֹשים תהיו, כי קדוש אני ה' א-להיכם" (ויקרא י"ט, ב').

"'דבר אל כל עדת בני ישראל' - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה" (רש"י).

לאור מילות הפתיחה של הפרשה, "קדושים תהיו", ובעקבות דבריו של רש"י, שמדובר בפרשה שרוב גופי תורה תלויים בה, היינו מצפים למצוא בהמשך הפרשה מצוות הקשורות לחוויה ולדבקות בקב"ה, מצוות המביאות את האדם לקדושה והתעלות. תחת זאת, מופיעות בהמשך הפרשה מצוות אחרות לגמרי:

"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתֹתי תשמרו, אני ה' א-להיכם. אל תפנו אל האלילים, ואלהי מסכה לא תעשו לכם, אני ה' א-להיכם" (ויקרא י"ט, ג'-ד').

למורא אב ואם ולאיסור עשיית מלאכה בשבת אין לכאורה דבר עם חוויה ודבקות, והאיסור לעבוד עבודה זרה רחוק מכך עוד יותר: האם אדם הופך להיות קדוש בכך שאינו עובד עבודה זרה?

גם בהמשך הפרשה קשה למצוא מצוות המתקשרות לחוויה והתעלות, ובמקומן מופיעות מצוות רבות שבין אדם לחברו, כמו מתנות עניים, אהבת הרֵע, איסור רכילות וגנֵבה, ועוד.

נראה שהתורה רצתה להעביר כאן מסר חשוב: קודם שהאדם רוצה להתקדש ולהידבק בקב"ה, עליו לקיים קודם כל מצוות בסיסיות, ולהתנהג כראוי אל הסובבים אותו.

הרמב"ם בהקדמה לספר המצוות מסביר מדוע אין למנות את הפסוק "קדושים תהיו" במניין המצוות:

"כי אמרו 'קדושים תהיו', 'והתקדשתם והייתם קדושים', הם צוויין לקיים כל התורה, כאילו יאמר: היה קדוש בהיותך עושה כל מה שצויתיך בו, ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו" (שורש ד').

אדם הופך להיות קדוש בעצם העובדה שהוא מקיים את כל המצוות ונשמר מכל האיסורים. אין צורך לרוץ ולחפש חוויות רוחניות במקומות אחרים. מי שיפרוש מענייני העולם הזה כדי לחפש חוויות, לא יוכל לכבד את הוריו. אדם יהיה קדוש דווקא עי"ז שיעסוק בענייני העולם הזה, ויתייחס כראוי אל הסובבים אותו.

הגמרא בשבת קמט. דורשת את הפסוק "אל תפנו אל האלילים", כאילו נאמר בו "אל תפנו אל מדעתכם". הגמרא לומדת מכך שאסור להסתכל בדיוקן של בן אדם (הרמב"ם הביא זאת בספר המצוות, לא תעשה י').

דרשת הגמרא קשה להבנה. הרמב"ם במורה נבוכים (פרק נ"א) הבין, כנראה, שכוונת הגמרא לומר "אל תְּפָנוּ א-ל מדעתכם", כלומר אל תוציאו את הקב"ה ממחשבותיכם. הרמב"ם מסביר, שבשעה שאדם מפסיק לעסוק בדברים הקשורים לקב"ה, ועוסק למשל באכילה או בשינה, מתרופף במידת מה הקשר בינו לקב"ה, ולכן יש לצמצם ככל האפשר את הזמן שבו האדם כביכול מפָנה את הקב"ה ממנו.

ברם, לדעת רש"י הגמרא אומרת "תִּפְנוּ" ולא "תְּפָנוּ", ולפי זה קשה להבין מהו בדיוק האיסור "לִפְנות אל מדעתכם". אפשר אולי להסביר, שכוונת הגמרא למי שמרכז את כל מחשבתו בעבודה זרה, עושה פעולות כמו מדיטציה, ומשקיע זמן רב בחיפוש חוויות הקשורות לע"ז.

לפי פירוש זה, יכול האיסור להתקשר אל המסר של התורה שבו עסקנו לעיל. התורה מזהירה מפני הפיתוי לחשוב, שניתן להשיג משהו באמצעות חיפוש תמידי של חוויות רוחניות. כתות שונות בהסטוריה הלכו בדרך זו, ואף אחת מהן לא פתרה שום בעיה סוציאלית ולא שיפרה את ה'עולם הזה' שלה. אדם צריך קודם כל לחיות בתוך העולם, לקיים מצוות בסיסיות ולהתנהג כראוי עם הסובבים אותו, ורק אחר כך לחפש התעלות וחוויות רוחניות.

הרמב"ן מוצא רעיון אחר בציווי התורה "קדושים תהיו". לדבריו התורה באה לומר, שאדם צריך לחפש את המסר של מצוות התורה, ולא להיצמד רק להנחיות הפורמליות המופיעות בה. אם ישנם איסורים רבים כל כך הנוגעים לאכילה, כנראה שהתורה אינה חפצה שאדם יפריז באכילה ויראה בה דבר מרכזי בחייו. אם יש כל כך הרבה איסורי ביאה, כנראה שהתורה אינה רוצה שאדם יפריז בביאה. מסקנות אלו אינן מופיעות בתורה בפירוש, אולם הן בוקעות ועולות מדבריה. אדם צריך להקשיב למסרים העולים מדברי התורה, ולקיים גם את ההנחיות הלא כתובות שיש בה. 


השיחה הועברה בליל שבת פרשת קדושים תשנ"ז, וסוכמה ע"י מתן גלידאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)