דילוג לתוכן העיקרי

קבוע ופריש

קבוע ופריש

כזכור, ע"פ דין 'קבוע', אם יש בעיר מסויימת עשר חנויות בשר, תשע כשרות ואחת טרפה, וקנה מישהו בשר באחת מהן ואינו זוכר היכן קנה - הואיל והספק נולד בתוך החנות, במקום קביעותו של הבשר, אין הולכים אחר הרוב, אלא רואים את הספק כאילו הוא שקול והבשר אסור. רק במצב של 'פריש', היינו שהבשר פרש מן החנויות ונמצא ברחוב ואין יודעים מניין הגיע, ניתן ללכת אחר הרוב ולהתירו.

 

הצענו שני הסברים לחילוק זה. לפי ההסבר הראשון, כאשר הספק נולד בתוך החנות, השאלה המתעוררת היא האם חנות זו כשרה או טרפה, והואיל וישנן רק שתי אפשרויות, אנו מתייחסים אל הספק כשקול. ואילו כשהבשר נמצא ברחוב, השאלה המתעוררת היא מאיזה חנות הגיע. לשאלה זו עשר תשובות אפשריות, ולכן ניתן לסמוך על הרוב ולהתיר.

 

לפי ההסבר השני, כאשר הבשר נמצא מחוץ לחנויות, אנו יכולים להסתכל על החנויות מרחוק כמערכת אחת, ולקבוע שהיא רשת חנויות כשרה בהתאם לרוב החנויות שבה, כך שהבשר שהגיע ממערכת זו הוא כשר. אולם כאשר אנו נמצאים בתוך חנות אחת ומסתפקים לגביה, איננו יכולים לתפוס את החנויות כמכלול.

 

כעת נראה נפקא-מינות אפשריות בין שני ההסברים. הפתחי תשובה (ק"י, ב) מביא מחלוקת במקרה שבחנות הטרפה מוכרים יותר בשר מאשר בכל החנויות הכשרות יחד - האם הולכים אחר רוב הבשר או רוב החנויות. לכאורה, לפי ההסבר הראשון דלעיל, המתמקד במספר האפשרויות שלפנינו, כל חנות היא 'אפשרות' ויש ללכת אחרי רוב החנויות. ואילו לפי ההסבר השני, הליכה אחר הרוב מבוססת על ראיית החנויות כתערובת שיש לה מעמד אחיד, ולכן סביר שיש ללכת אחר רוב הבשר, בלי קשר לאופן פיזורו.

 

הראשונים נחלקו במקרה המכונה 'קבוע למפרע': אדם קנה באחת החנויות ואינו זוכר היכן, ורק לאחר מכן נודע שהבשר באחת החנויות היה טרף. לדעת הרא"ה (בדק הבית כט ע"ב) זהו מקרה של 'קבוע', כיוון שהספק נולד למעשה בעת הקנייה בחנות, אלא שדבר קיומו נודע מאוחר יותר. הר"ן (חולין צה ע"א), לעומתו, סובר שזהו מקרה של 'פריש', כיוון שהדיון התחיל לאחר שהבשר פרש מן החנות.

 

יש מקום לומר שלפי ההסבר הראשון, המתמקד בנוסח השאלה המתעוררת, יש לנסח את השאלה בהתאם לאירוע שמעורר את הספק, גם אם בפועל הספק התעורר מאוחר יותר. במקרה האמור הספק נוגע לטיבה של החנות שבה נקנה הבשר, כך שיש כאן שתי אפשרויות, והדבר מוגדר כקבוע. לפי ההסבר השני, נוסח השאלה אינו חשוב, אלא רק יכולתנו להתנתק מן החנויות ולראות את כולן כמכלול אחד. לפי זה, ייתכן שהולכים אחרי שעת הדיון בפועל, והואיל ובשעה זו הבשר נמצא מחוץ לחנויות, אנו יכולים להתייחס אליהן כאל תערובת.

 

נפקא מינה דומה תיתכן במקרה של 'פרש לפנינו'. לדברי הגמרא בפסחים ט ע"ב, אם ישנן תשע ערמות של מצה וערמה אחת של חמץ, ובא עכבר לפנינו ולקח מאחת הערמות ונכנס לבית בדוק מחמץ, ואיננו יודעים מהיכן לקח - ניתן ליישם דין 'קבוע' ולחייב את הבית בבדיקה. לדעת תוס' שם, זהו מקרה של 'קבוע' מן התורה, כיוון שהספק נולד כאשר העכבר לקח לפנינו את החפץ, ובשעה זו היה החפץ במקום קביעותו. ואילו הר"ן (חולין צה ע"א) כתב שאין מחמירים כאן אלא מדרבנן, אבל מן התורה זהו מקרה של 'פריש', שסוף סוף החפץ פרש ממקום קביעותו, ואין זה משנה שהדבר נעשה לנגד עינינו.

 

גם כאן ניתן לומר, שלפי ההסבר הראשון, השאלה נוגעת לטיב הערמה שממנה לקח העכבר, כך שיש כאן ספק שקול, ואילו לפי ההסבר השני, הואיל והדיון התחיל בפועל לאחר שהחמץ ניתק מן הערמות ונכנס אל הבית (לפני כן לא היה טעם לדיון), שוב אין בעיה להשקיף מרחוק על הערמות כאל מכלול אחד שרובו מצה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)