דילוג לתוכן העיקרי

פסחים | דף ב | פתיחה למסכת פסחים

קובץ טקסט

 

פתיחת המסכת

 

סוגיית הפתיחה למסכת פסחים עוסקת בפירוש דברי המשנה הראשונה הקובעת כי 'אור לי"ד בודקין את החמץ'. השאלה בה עוסקת הגמרא היא מה משמעות המילה 'אור', והיא מביאה לכך שני פירושים- "רב הונא אמר: נגהי, ורב יהודה אמר: לילי" – כלומר, האם הכוונה לערב (לילה) או ליום. בעקבות כך הגמרא מביאה למעלה מדף ראיות לכאן ולכאן, אך בסיומם אנו מוצאים שאין כלל שאלה:

 

"תא שמע, דתני דבי שמואל: לילי ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, אלמא: אור אורתא הוא! - אלא: בין רב הונא ובין רב יהודה, דכולי עלמא: אור אורתא הוא. ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה. באתריה דרב הונא קרו נגהי, ובאתריה דרב יהודה קרו לילי"                                                                 (ג.).

כלומר, למסקנה לדעת כולם בודקין את החמץ בערב יום י"ד ויש הבדל בלשון ובדרך הדיבור בין מקומות שונים. בעקבות כך עולה השאלה מדוע הגמרא הביאה ראיות שונות לאורך למעלה מדף כאשר אין כלל שאלה והתשובה ידועה מראש?

על מנת להסביר סוגיה זו, יש להזכיר את העקרון שכבר הובא במסגרת שיעורים אלו בנוגע לסוגיות פתיחה באופן כללי[1]. פעמים רבות, סוגיית הפתיחה מהווה הקדמה למסכת ומטרתה להביע רעיון נוסף על גבי המישור ההלכתי. פעמים רבות סוגיית הפתיחה היא אגדתית ומביאה בקצרה עקרונות הלכתיים עליהם יורחב הדיון בהמשך המסכת, ועקרונות אגדתיים בנוגע לנושא המסכת. בדרך זו יש ללמוד את הסוגיה הראשונה למסכת פסחים ולשים לב לעקרונות המחשבתיים וההלכתיים שעולים בה ולאו דווקא למסקנת הדברים. מומלץ לקרוא את סוגיית הפתיחה במלואה (דף וחצי בתחילה המסכת) לפני קריאת המשך השיעור.

אם נרצה לסקור את סוגיית הפתיחה למסכת פסחים, ניתן לראות כי יש לה מבנה ברור שנוגע למקור הראיות השונות בשאלה האם פירוש המילה אור הוא לילה או יום. הגמרא מביאה 14 ראיות שונות, כאשר שבע הראיות הראשונות מהמקרא ולאחר מכן שבע ראיות ממקורות תנאים. בטבלה הבאה מרוכזים תמצית הראיות שהובאו בגמרא:

 

מהתורה

מדברי חז"ל

1)

מיתיבי: (בראשית מד) 'הבקר אור והאנשים שלחו', אלמא: אור יממא הוא!... וכדרב יהודה  אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.

מיתיבי, רבי יהודה אומר: בודקין אור ארבעה עשר, ובארבעה עשר שחרית, ובשעת הביעור. מדקאמר רבי יהודה בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית אלמא אור אורתא הוא! שמע מינה.

2)

מיתיבי (שמואל ב כג) 'וכאור בקר יזרח שמש' אלמא אור יממא הוא! - מי כתיב אור בקר? וכאור בקר כתיב. והכי קאמר: וכאור בקר בעולם הזה - כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא.

מיתיבי: מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה? רבי אליעזר בן יעקב אומר: משעת האור. רבי יהודה אומר:  משעת   הנץ החמה... מדקאמר רבי  יהודה משעת הנץ החמה, אלמא: אור דקאמר רבי אליעזר בן יעקב - אורתא הוא!...

3)

מיתיבי: (בראשית א) 'ויקרא  א-להים לאור יום' אלמא אור יממא הוא!...

מיתיבי: אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו, ואימתי משיאין משואות - לאור עבורו. אלמא: אור אורתא  הוא! שמע מינה.

4)

מיתיבי: (תהלים קמח) 'הללוהו כל כוכבי אור' אלמא אור אורתא הוא!...

מיתיבי: היה עומד כל הלילה ומקריב על המזבח, לאורה טעון קידוש ידים ורגלים, דברי רבי! - אורה שאני.

5)

מיתיבי: (איוב כד) 'לאור  יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב' הא מדקאמר ובלילה יהי כגנב - אלמא אור יממא הוא!...

מיתיבי מר זוטרא-  המפלת אור לשמונים ואחד, בית שמאי פוטרין מקרבן, ובית הלל מחייבים. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מאי שנא אור  שמנים ואחד מיום שמנים ואחד? אם שיוה לו לטומאה - לא ישוה לו לקרבן? מדקאמר בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד שמע מינה אור אורתא הוא! שמע מינה.

6)

מיתיבי (איוב ג) 'יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין, ואל יראה בעפעפי שחר'. מדקאמר יקו לאור ואין - אלמא אור יממא הוא!

מיתיבי: יכול יהא נאכל אור לשלישי; ודין הוא: זבחים נאכלים ליום אחד, ושלמים נאכלים לשני ימים.  מה להלן לילה אחר היום - אף כאן לילה אחר היום, תלמוד לומר:... מדקאמר יהא נאכל אור לשלישי אלמא: אור אורתא הוא! שמע מינה.

7)

מיתיבי: (תהלים קלט) 'ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני' אלמא אור יממא הוא! - התם הכי קאמר דוד: אני אמרתי אך  חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו - העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדני. 

תא שמע: אור של יום הכפורים מתפלל שבע  ומתודה, שחרית מתפלל שבע ומתודה, במוסף מתפלל שבע ומתודה, במנחה מתפלל שבע ומתודה, בערבית מתפלל מעין שמונה עשר... אלמא: אור אורתא הוא! שמע מינה.

שש משבע הראיות הראשונות שהובאו מהמקרא מוכיחות כי כוונת המילה אור הוא יום. הראיה האמצעית (הרביעית) היא הפוכה ומוכיחה כי כוונת המילה 'אור' הינה לילה. כמו כן וודאי שחלק מהראיות לא עומדות בפני הביקורת הואיל והם אינן קשורות ללשון המשנה ונאמרו בהקשר שונה. לאחר מכן הגמרא מביאה שבע ראיות תלמודיות, כאשר שש מתוכן מוכיחות שכוונת המילה אור היא לילה, ושוב הראיה האמצעית (הרביעית) מנסה להוכיח שכוונת המילה אור הוא יום. ניתן לשים לב שהיה ניתן להסתפק בראיה הראשונה מדברי חז"ל שעוסקת ישירות בנושא של המשנה ובה עולה בצורה חד משמעית שכוונת המילה אור היא לילה. הגמרא מעוניינת להביא את כל הראיות למרות שלכאורה חלקן לא שייכות והיה ניתן להסתפק בחלק קטן מהם.

השאלה המתבקשת היא מה משמעות הסוגיה ומה הגמרא מלמדת אותנו? קשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה זו ונראה שעצם הצגת הסוגיה בדרך זו חשובה, וכעת ניתן להעלות מספר אפשרויות במשמעות עריכה זו.

לילה כיום תאיר

"קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה

שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה

תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה".

כאשר אנו מתבוננים בפסוקים המתארים את יציאת מצרים וכן בהלכות הקשורות לקרבן פסח, מצרים ודורות אנו מוצאים בלבול גדול בין היום והלילה.

  • כאשר עם ישראל מקבל את הפקודה לעזוב את מצרים, פתאום חצות הלילה הופך להיות אמצע היום.
  • כל הקרבנות נאכלים ביום, חוץ מקרבן הפסח שאוכלים אותו דווקא בלילה עד שיאיר השחר[2].
  • כל הקרבנות קרבים בין קורבן תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים חוץ מקרבן פסח שעבורו מקדימים את תמיד של בין הערביים והפסח קרב לאחריו.

ביום יד בניסן המושגים של יום ולילה מטשטשים. כאשר אנו הופכים את המציאות וכעת אנחנו עומדים בפני יום שהוא לא בדיוק יום ולא בדיוק לילה. יתכן ודבר זה בא להגדיל את התלות בקב"ה בהליך הגאולה וכן בצורך שלנו שהקב"ה יעמיד שומרים על עירנו בין ביום ובין בלילה, ושאיפתנו שגם לילה כאור יאיר.

את עיקרי הדברים, בהקשר אחר, כתב הרב יואל בן נון[3]:

"יום הפסח בארבעה עשר לחודש ניסן בחצות הליל הוא מתחיל, אך הוא נמשך והולך אל תוך הלילה עד הבוקר ועד חצות היום. יום שאיננו יום ולא לילה, סדרי זמניו הפוכים: 'לילו' באור וחושך; 'יומו' בחושך ואור, ובחושך שנעשה לאור – מגלות לגאולה... בלילה הזה, ההופך בחצות הלילה ליום הזה, עם בוקר של גאולה, שוברת סדרי טבע וחוק, כבלי חברה ומשטר, לחרות עולם. יציאת מצרים בלילה התחילה - וביום התחילה- כי הבוקר היה להם בחצי הלילה ואורו אור השכינה הוא. סדרי הזמן מתהפכים ויוצאים מטבעם, כי אין בטבע שום זמן אשר מתחיל בחצות היום. 'לילה', שחציו אור וחציו חושך, ו'יום', שחציו חשך מואר באור ה', וחציו אור רגיל, הם הביטוי התורני-רעיוני וההלכתי-מעשי לנס יציאת מצרים, אשר ניתץ לראשונה את כבלי העבדות לאדם ולעם, לתרבות ולמשטר, ופתח את הדרך להר סיני ולמתן תורה, לחירות הנצחית שבעבודת ה'... גאולת העתיד מעין גאולת מצרים. סדרי הזמן נהפכים, אור וחושך מתערבבים, אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה כאור שבעת הימים".

יתכן וסוגיית הפתיחה למסכת רומזת לעקרונות אלו. הסוגיה מבלבלת בכוונה בין המושגים, ומעלה על הפרק את השאלה האם מדובר ביום או בלילה למרות שלכולם ברור שהמשנה מדברת על לילה. לאור כך שווה לחזור ולקרוא את הפסוקים שהגמרא מביאה וכן את המשפטים שמובאים כהסבר לפסוקים כגון- "וכאור בקר בעולם הזה - כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא".

גם בדברי הנביאים אנו מוצאים שיום הגאולה הוא לא יום רגיל. כך מופיע בדברי ישעיהו:

"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַחה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה"     (ס', א).

וכך נאמר גם בספר זכריה:

"וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר"          (י"ד, ז).

הנביאים מעידים שיום הגאולה יהיה יום שאינו יום רגיל אלא יש בו גם יום וגם לילה, או לחילופין שאינו לא יום ולא לילה. הגאולה העתידית דומה ליציאת מצרים ששם חצות הלילה נהפכו לאמצע היום והתקיים מאמר השיר- לילה כיום האיר.

בדיקת חמץ פנימית או חיצונית

"בכל שנה בזה הי"ד מתעורר בחי' ראשית הנ"ל. ובכח זה יכולין להשבית החמץ. וז"ש אור לי"ד בודקין לאור הנר. הוא בחי' נר מצוה. ע"י שבו נעשה מצוה ראשונה מכל בני ישראל. וכן נעשה למעלה שמתעורר עתה עת גאולה ורחמים על בנ"י. כמ"ש ואעבור עליך כו'. שראה שאין בידם זכות ונתן להם דם פסח כו'. כמו כן בכל שנה בימים אלו מחפשין זכותן של בנ"י. ועי"ז מבערין החמץ כפי בדיקת התחתונים. כמ"ש בחור שבודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל בלבו ונגמר הביעור בכח שלמעלה. ובודקין לאור הנר כמ"ש בגמ' למדנו חיפוש מנר כו'. הענין שבודקין למעלה לאור הנרות ונשמות של בנ"י שלמטה כמ"ש נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. פי' הקב"ה מחפש כל החדרים בכח הנשמות. ואיתא חור שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת כו'. פי' שיש חורים שאין א' בלבד יכול לבדקו. וכמו כן בכללות ישראל כשהיו מתאספין ביחד בי"ד לשחיטת הפסח ודאי היו משביתין כל החמץ. אבל עתה נתפזרנו ויש חורים שאי אפשר לבודקן רק בכללות כל בני ישראל"

                                         (שפת אמת ויקרא לשבת הגדול תרמג).

בספרי החסידות אנו מוצאים הרחבה של פעולת בדיקת החמץ מתחום השבתת השאור והחיטה אל עולמו הפנימי של האדם. החיפוש בחורין וסדקין אינו מצטמצם בין הבלטות שבבית, אלא בתוך נפשו של האדם. נראה שבעניין זה יש יסוד לדבריהם כבר בסוגיית הגמרא ובדברי התוספתא:

"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. אין בודקין לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא לאור הנר, לפי שבדיקת הנר יפה מרובה. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: 'והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות' ואומר 'נר אלוהי-ם נשמת אדם'"         (א,א).

התוספתא מסבירה שבודקים את החמץ לאור הנר כי אורו יפה יותר לבדיקה. כמקור לכך הגמרא מביאה פסוקים שמדברים על חיפוש בנרות בנוגע לנקיות מחטאים. כאשר בעניינים אלו הנר מבטא את נשמת האדם ופנימיותו והחיפוש נעשה בצורה פנימית ולא חיצונית. הגמרא מרחיבה בכיוון זה:

"מנא הני מילי? אמר רב חסדא: למדנו מציאה ממציאה, ומציאה מחיפוש, וחיפוש מחיפוש, וחיפוש מנרות, ונרות מנר. מציאה ממציאה -  כתיב הכא 'שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם' וכתיב התם (בראשית מד) 'ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא'. ומציאה מחיפוש דידיה, וחיפוש מנרות - דכתיב (צפניה א) 'בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות', ונרות מנר, דכתיב (משלי כ) 'נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי  בטן'.

תנא דבי רבי ישמעאל: לילי ארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר, אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר 'שבעת ימים שאר לא ימצא', ואומר 'ויחפש בגדול החל ובקטן כלה', ואומר 'בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות', ואומר 'נר ה' נשמת אדם חפש'. מאי ואומר? וכי תימא: האי  בעת ההיא קולא הוא, דקאמר רחמנא: לא בדיקנא לה בירושלים בנהורא דאבוקה, דנפיש נהורא טובא, אלא בנהורא דשרגא, דזוטר נהורא טפי, דעון רבה משתכח ועון זוטר לא משתכח - תא שמע: נר ה' נשמת אדם"   (ז:)

מדרשי חז"ל רבים מקשרים בין התחומים השונים ויוצרים גזירה שווה בין תחומים שלכאורה אינם קשורים. ניתן לשים לב שהפסוקים שמובאים במדרשי חז"ל שובצו בחלקם גם בסוגיית הפתיחה למסכת. החיפוש בכלי בנימין שבודק את מעשיו והאם הייתה גניבה, ופסוקים שמדברים על פעולת הגנב בלילה והארת האור על מעשי האדם נכנסים כחלק מבדיקת החמץ בפסח. יתכן והגמרא רוזמת כי גאולת ישראל תלויה בקיום המצוות החיצוניות והפנימיות ולכן חלק מהכנה לפסח כולל גם הכנה פנימית ועיון בכליו של האדם פנימה.

משמעות יום יד

יום יד בניסן הוא יום חג היות ובו הוקרב קרבן הפסח, ויש לכך השלכות הלכתיות לגבי עשיית מלאכה ועוד. קביעת המשנה שביום יד בניסן בודקין את החמץ מעלה שאלה האם יש משמעות עקרונית לתאריך, או שאין משמעות מיוחדת אלא חכמים תקנו לבדוק במועד הקרוב ביותר לפסח מסיבה פרקטית[4].

בצורה פשוטה מסתברת ההבנה שמדובר על תאריך פרקטי שהמטרה היא שביום טו לא יהיה חמץ בבית. כך משמע בדברי המכילתא דרשב"י (יב,יז) הדורשת את הפסוק 'ושמרתם את היום הזה', שיש לשמרהו מלפניו ולכן בודקים את החמץ בערב יום יד. משמע שמדובר על הרחקה מהאיסור ולא על תאריך עקרוני. הגמרא (ה.) גם דורשת שיש צורך לבער את החמץ לפני הקרבת קרבן פסח, וגם מדרשה זו משמע שמדובר על הרחקה הכרחית אך אינה מהותית.

ברם, ישנם מספר דרשות מהם משמע שיש ליום יד חשיבות בפני עצמו, ויש משמעות שמועד בדיקת חמץ יחול בו. כך למשל, הגמרא מביאה את דרשת ר' ישמעאל ורב נחמן שלומדים שיום יד נקרא ראשון ודווקא בו יש לבדוק חמץ (ד:).

ר' מנא דורש בירושלמי:

"רבי מנא לא אמר כן ושמרתם את היום הזה לדרתיכם לחוקת עולם - עשה שיהו היום והלילה משומרין ויתחיל בשלשה עשר ויהא היום והלילה משומרין"

                                                                            (פ"א ה"א).

בניגוד למכילתא דרשב"י שהבינה שהפסוק משמר את יום יד מסיבות טכניות, מדברי רבי מנא משמע שיש חשיבות שכל יום יד יהיה משומר כבר מלפניו. לא מדובר על הרחקה מפני יום טו אלא על חשיבות עצמית.

אפשר להעלות הבנות שונות ונפק"מ הלכתיות לחקירה זו. בהקשר לשיערונו נזכיר את דברינו לגבי משמעות יום יד כיום מיוחד שבו חל חג הפסח (הקרבת קרבן פסח בניגוד לחג המצות). יום יד הוא חלק מתאריך מיוחד זה, יום שהוא לא יום ולא לילה, ויתכן ויש חשיבות מיוחדת שיום זה יהיה המשומר כולו מחמץ.

 

 

.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"א

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

 

 

 

 

[1]   ראה בשיעור הפתיחה למסכת עבודה זרה ובשיעור הפתיחה לפרק שמיני במסכת יומא. וראה בעניין זה במאמרו של הרב יהודה ברנדס בתוך הספר- 'על דרך האבות' (קובץ מאמרים של מכון הרצוג)..

[2]   תלוי במחלוקת התנאים עד מתי מותר לאכול. וראה השלכה הלכתית לדיוננו לגבי הקרבת קרבן פסח לפני זמנו בדבריו של ר' אביהוד שוורץ באתר ה vbm דף יומיומי מסכת זבחים דף יא.

[4]   בעניין זה ראה בהרחבה במאמרו של אליהו שי- 'מועד בדיקת החמץ ואופיו של יום י"ד בניסן'.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)