פקודי | האפוד

א. מהו ההיגיון בסידור הבגדים בתורה?

האפוד והחושן

פרשות ויקהל-פקודי מתארות את עשיית המשכן, שעליו נצטוו בני ישראל ציווי מפורט בפרשות תרומה-תצווה.

בפרשת ויקהל מתוארת עשיית המשכן עצמו והכלים,

ובפרשת פקודי מתוארת עשיית בגדי הכהונה והקמת המשכן.

בגד הכהונה המוזכר ראשון בפרשת פקודי הוא האפוד:

(א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
(ב) וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד ... (שמות, ל"ט)

תוך כדי עיון בפרשת תצווה, שמנו לב שהחושן הוא אמנם הבגד הראשון שנזכר בפתיחה לצווי על עשיית הבגדים, וזאת מפני חשיבותו[1], אך בציווי המפורט על מעשה כל בגד, החושן איננו מופיע ראשון.

בציווי המפורט מופיע קודם כל האפוד, ורק אחר כך מופיע החושן.

מדוע? אם החושן הוא הכלי החשוב ביותר, היינו מצפים שהציווי על מעשהו יהיה הראשון! (כשם שהציווי המפורט על הארון הוא הראשון מבין כל צוויי המשכן!)

אבן עזרא, בפירושו הארוך, מסביר:

וטעם "האפוד", כי הוא גדול מהחושן, ולא יזח מעל החֵשֶׁב.

לדעת האבן עזרא, הקדמת הציווי על עשיית האפוד איננה בגלל שהוא יותר חשוב מן החושן, אלא בגלל שהחושן היה מחובר לאפוד, ולכן צריך לעשות קודם כל את האפוד - מקומו של החושן, ורק אח"כ לעשות את החושן וּלְחַבְּרו לאפוד. הסבר זה מתקבל על הדעת, אולם הוא מתאים יותר להסבר הסדר בפרשת פקודי, המתארת את סדר עשיית הבגדים.

בפרשת תצווה מתואר הציווי. סדר הציווי אינו חייב להיות לפי סדר העשייה. סביר יותר שהסדר יהיה לפני החשיבות, כפי שמצאנו ביחס לארון[2], ולא לפי הסדר הטכני של העשייה.

מקום נוסף בו נזכרים האפוד והחושן הוא כאשר מדברים על תרומת האבנים לעשיית המשכן:

אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן: (שמות כ"ה, ז').

אותו פסוק בדיוק נזכר גם בשמות ל"ה פסוק ט, ובפסוק כז, כאשר מסופר על הבאת התרומות למשכן. מעניין לשים לב, שגם בעניין התרומה נזכר שלוש פעמים האפוד לפני החושן.

הקדמת האפוד לחושן

גם בעשייה וגם בתרומה נזכר האפוד לפני החושן. ישנן שתי אפשרויות הבנה:

· הקדמת האפוד לחושן היא טכנית בלבד, מפני שהחושן היה על האפוד, ולכן צריך לעשותו קודם. האפוד הוא הבסיס לחושן והוא חסר חשיבות עצמית - לכן עשייתו היא שלב ראשון בעשיית החושן, ולכן כל הזכרתו היא אגבית לחושן.

· הקדמת האפוד מלמדת על חשיבותו של האפוד דווקא. האם יתכן שבמובנים מסוימים האפוד חשוב יותר מן החושן?

לסיכום, האם האפוד הוא רק בגד שאליו מחובר החושן, או שיש לו חשיבות עצמית?

ב. מהו האפוד ובמה שונה תפקידו מתפקיד החושן?

מעשה האפוד

כדי לענות על שאלת קדימות האפוד והיחס בינו לבין החושן, נעיין במעשה האפוד כפי שהוא מופיע בפרשת תצווה[3]:

(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב: (שמות כ"ח)

האפוד היה עשוי מאריג, שנארג מחמשה סוגי חוטים, אשר היו שזורים לחוט אחד[4].

התורה איננה מתארת כיצד נראה האפוד עצמו, אלא רק כיצד נראו הכתפות והחֵשֶׁב:

(ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר:
(ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה
זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:

נעיין בפרושו של רש"י המתאר את האפוד[5]:

לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים, כך מעשהו מלמטה... (רש"י על שמות כח,ד)

מכיוון שגם בתורה וגם בברייתא לא מתואר כיצד נראה האפוד, נאלץ רש"י לדמיין את מראה האפוד על פי מלבושים קיימים.

לדעתו, האפוד הוא מעין סינר ארוך הלבוש מאחור ופתוח מלפנים, והקשירה שלו הייתה מלפנים.

בתורה לא מוזכר חלק זה של האפוד, ומוזכרים רק הכתפות והחשב.

מדוע מוסיף רש"י חלק שאיננו מוזכר בתורה? מדוע הוא לא מפרש שהכתפות והחשב הם בעצמם האפוד?

רש"י מעלה שאלה זו ועונה עליה:

... ואי אפשר לומר שאין בו אלא חגורה לבדה, שהרי נאמר (ויקרא ח,ז) "ויתן עליו את האפוד", ואחר כך "ויחגור אותו בחשב האפוד"... למדנו שהחשב הוא החגור, והאפוד שֵׁם תכשיט לבדו.

ואי אפשר לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד, שהרי נאמר (פסוק כז) "שתי כתפות האפוד", למדנו שהאפוד שֵׁם לבד, והכתפות שֵׁם לבד, והחשב שֵׁם לבד.

לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו, כמו שנאמר (ויקרא ח,ז) "ויאפוד לו בו", והחשב הוא החגור שלמעלה הימנו, והכתפות קבועות בו".

התורה מתארת את הכתפות ואת החשב כמחוברים אל האפוד, ולכן אי אפשר לומר שהם בעצמם האפוד.

האפוד עצמו, אם כן, איננו מתואר בתורה[6], ולפי רש"י הוא מעין סינר ארוך הלבוש מאחור וקשור מלפנים.[7]

כתפות האפוד:

כיצד נראו הכתפות של האפוד?

 התיאור בפסוקים איננו ברור לגמרי, ולכן יש מחלוקת כיצד נראה האפוד.

 לדעת רש"י (בפרושו לפסוק ו), הכתפות היו מחוברות לאפוד מאחור, והתקפלו על כתפי הכהן כלפי מטה[8].

ה"חשב":

החשב הוא החגורה, אשר בעזרתה קושרים את האפוד.

הפסוק מדגיש "כמעשהו ממנו יהיה", ומכאן לומד רש"י "עמו יהיה ארוג, ולא יארגנו לבדו ויחברנו", כלומר: כאשר ארגו את האפוד, ארגו את החלק העליון של האפוד ארוך יותר, כך שנוצרה חגורה בה אפשר לקשור את האפוד.

אבני השוהם

(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם:
(יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד...

על כתפות האפוד שעל כתפי הכהן, היו שתי משבצות זהב; על כל כתף משבצת אחת, כאשר בתוכן היו מונחות אבני שהם, אחת בכל צד.

על אבני השהם היו חקוקים שמות שבטי ישראל, ששה שמות על כל אבן.

בעניין סדר כתיבת השמות על האבנים יש מחלוקת.

לדעת רש"י היו השמות כתובים כסדר לידתם (ראה תמונה בנספח)[9].

אבני שהם - אבני זיכרון

חציו השני של פסוק יב מתאר את תפקיד האבנים הנמצאות על כתפי הכהן:

...אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן:

תפקידן של אבני השהם שעל כתפות האפוד מזכיר את תפקיד אבני החושן:

בפסוק כ"ט נאמר על אבני החושן:

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד:

נשיאת שמות בני ישראל על ידי אהרון, לזכרון, לפני ה', הם שלושה מרכיבים שנזכרים גם בחושן וגם באפוד. לפי הדמיון בין תפקיד החושן (הנזכר בפסוק כ"ט) לבין תפקיד האפוד (הנזכר בפסוק י"ב) נראה שהאפוד והחושן הם בעלי תפקיד זהה.

ג. משהו מיותר?!

נחיצותם של האפוד ושל החושן

האם אכן אין הבדל בין האפוד לחושן? האם שניהם בעלי אותו תפקיד של נשיאת שמות בני ישראל לזכרון לפני ה'?

אם היינו מבינים שיש לשניהם אותו תפקיד, היה ניתן להסביר מדוע האפוד מופיע לפני החושן. התורה רוצה ללמדנו, שגם לאפוד עצמו (ללא החושן) יש תפקיד של נשיאת שמות בני ישראל לזיכרון לפני ה'. אולם, לפי זה, מדוע יש צורך בשני בגדים בעלי תפקיד זהה? האם אין אחד מהם מיותר?

ברור שהחושן איננו מיותר, מפני שלחושן ישנו תפקיד נוסף. החושן איננו רק לוח אבנים הנושא את שמות בני ישראל לפני ה', אלא יש בו גם את האורים והתומים, שמכוחם החושן הוא "חושן המשפט", המאפשר שאלה ב-ה'. תפקידו השני של החושן נזכר בפסוק ל', ואין באפוד מקבילה לכך. אם כן, לחושן יש תפקיד נוסף, שאיננו קיים באפוד, ולכן ברור שהחושן איננו מיותר.

אולם, לפי זה, האפוד מיותר! הרי החושן עצמו ממלא גם הוא את תפקיד נשיאת שמות בני ישראל לפני ה', אם כן - מדוע יש צורך באפוד?

אולי צריך לומר כי האפוד הוא חסר תפקיד מהותי, וכל תפקידו הוא כבסיס לחיבור החושן? אולם, לא ניתן לומר כך, שהרי התורה מדגישה שעל האפוד נמצאות אבני השהם, שיש להן תפקיד עצמאי, של נשיאת שמות בני ישראל לזכרון לפני ה'.

לאור זאת נראה שלאפוד ישנה חשיבות עצמית. חשיבות זו קיימת גם ללא החושן. אם היינו שומעים על החושן ורק אחר כך על האפוד, היינו חושבים שתפקידו של האפוד כנושא את שמות בני ישראל לפני ה' הוא רק כאשר החושן מחובר לאפוד. אולם, כאשר התורה מתארת קודם כל את האפוד ללא החושן, דבר זה מדגיש שגם ללא החושן יש לאפוד תפקיד חשוב. כלומר: ישנה חשיבות לאפוד בפני עצמו.

תפקידיהם הייחודיים של האפוד ושל החושן

פרט לכך, ניתן לדייק מן הפסוקים שלאפוד ולחושן ישנם תפקידים משמעותיים השונים זה מזה, ולכן ברור ששניהם בעלי משמעות עצמית.

בפסוקים כ"ט-ל', המתארים את תפקיד החושן, מודגש הביטוי "לפני ה' ". כך גם בספר במדבר פרק כ"ז המתאר את תפקיד החושן, גם שם מופיע הביטוי "לפני ה' ".

לעומת זאת, לגבי האפוד חוזר הביטוי "לזכרון". בפסוק יב', המתאר את תפקיד האפוד, חוזרת המילה "לזכרון" פעמיים; בתחילת תיאור התפקיד ובסופו, כך שנוצרת מסגרת המדגישה את ה"זכרון":

...אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן:

גם בפרשת פקודי (ל"ט, ז) אומרת התורה:

וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

בפרשת פקודי תפקיד האפוד מתואר בקיצור רב. כאשר מתמצתים את תפקיד האפוד, מודגש מהו העיקר: עיקרו של האפוד הוא ה"זכרון".

לעומת זאת, ביחס לחושן אומרת התורה (פסוקים כט-ל):

(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד:
(ל) וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד:

נשים לב להבדל: עיקר תפקידו של האפוד הוא כזיכרון לבני ישראל. לעומת זאת, עיקר תפקידו של החושן הוא "לפני ה'". אמנם גם החושן הוא "לזכרון", וגם באפוד נזכרת העבודה לפני ה', אך עיקרו של החושן הוא העמידה לפני ה', ועיקרו של האפוד הוא זיכרון לבני ישראל.

משמעותם של תפקידי האפוד והחושן

מה משמעות הזכרון?

בוודאי אין הכוונה שה' שוכח, וצריך להזכיר לו.

הזכרון הוא השגחת ה' על בני האדם.

האפוד מסמל את השגחת ה' המיוחדת על בני ישראל. עם ישראל צריך לזכור בלובשו את האפוד (בעבודה לפני ה') את ההשגחה המיוחדת ואת הקשר המיוחד שבין הקב"ה ועם ישראל.

החושן מדגיש את הפן של עמידת בני ישראל לפני ה'. בואו של אהרון אל הקודש, לפני ה', מייצג את עמידתם של כל ישראל לפני ה'.

שני הדברים מתקשרים זה לזה. לכן האפוד והחושן מחוברים זה לזה, ולכן גם יש הקבלה בתיאור תפקידיהם, עד כדי תחושה שהם בעלי תפקיד אחד.

אך בכל זאת, האפוד הוא בעל חשיבות ומשמעות בפני עצמו, ותיאורו לפני החושן - בנפרד מן החושן, מביא אותנו לשים לב לייחודו.

רק לאחר שהתורה מציינת את מעשה האפוד, ואת תפקידו של האפוד, היא מתארת את החיבור של החושן אל האפוד:

(יג) וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב:
(יד) וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת
וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת:

באפוד ובחושן ישנן משבצות זהב. שרשרות זהב חיברו בין משבצות הזהב של האפוד לבין משבצות הזהב של החושן[10].

אמנם, לאפוד יש משמעות וחשיבות בפני עצמו, אך בכל זאת, החושן מחובר אליו, ובוודאי שהחיבור אל החושן

מעניק לאפוד משמעות נוספת, גבוהה יותר.

ד. לאן נעלם החושן?

החושן בתנ"ך

כאשר מעיינים בסיפורי התנ"ך, המתארים את השימוש באפוד ובחושן, מוצאים תופעה מעניינת:

החושן אינו נזכר אף פעם ככלי שהשתמשו בו לשאלה ב-ה'. החושן אינו נזכר בתנ"ך כלל, פרט לפרשיות בניית המשכן!

האורים והתומים אשר תפקידם הוא שאלה ב-ה', נזכרים רק פעמיים ככלי לשאלה ב-ה':

פעם אחת במינוי יהושע:

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה': (במדבר כז,כא)

ופעם שנייה במלחמתו האחרונה של שאול, כאשר שאול מנסה לשאול ב-ה' בעזרת האורים, וה' לא עונה לו:

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בּ-ה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם: (שמואל א, כח,ו)

שאלה באורים איננה נזכרת בתנ"ך במקומות נוספים.

אמנם, אנו מוצאים פעמים רבות שלפני יציאה למלחמה (ובכמה מקרים נוספים)[11] שאלו ישראל ב-ה'. אנו מניחים שהשאלה ב-ה' הייתה בעזרת האורים והתומים, שהם הכלי המיועד לכך.

ובכל זאת, מעניינת העובדה שלא נאמר במפורש ששאלו באורים ותומים.

האפוד, לעומת זאת, נזכר פעמים רבות.

האפוד נזכר גם ככלי לשאלה ב-ה' (דבר המעורר תמיהה: לא מצאנו בתורה שתפקיד האפוד הוא שאלה ב-ה'!).

התחושה הנוצרת מכך היא שהאפוד היה כלי (או בגד) בעל משמעות רבה.

האפוד בתנ"ך

נעיין במקורות המזכירים את האפוד:

א. עשיית אפוד לפולחן

בשני סיפורים עושים "אפוד", (כלומר: בונים משהו, כנראה כדוגמת האפוד של המשכן, אך לא בגד ללבישה לכוהנים, אלא כנראה כלי עשוי מזהב), והוא משמש לפולחן:

1. וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ: (שופטים ח,כז)

2. וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן: (שופטים יז,ה)

כמובן, שבסיפורים אלה השימוש ב"אפוד" פסול, אך ניתן ללמוד מכך שהאפוד עצמו היה בעל משמעות, ולכן היה טעם לעשות כדוגמתו.

ב. אפוד בד כלבוש לכוהנים

במספר מקומות נזכר שהכוהנים היו לובשים אפוד בד:

1. וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי ה' נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד: (שמואל א, ב,יח)

2. ...וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכוהנים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד:(שמואל א, כב,יח)

3. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד: (שמואל ב, ו,יד)

בכל המקרים הללו, ברור שאין הכוונה לאפוד של משה, שעליו היה החושן.

אפוד כזה היה רק אחד, והוא בגד שלבש רק הכוהן הגדול. כדברי האבן עזרא בפירושו הארוך לפסוק ו':

...האפוד בד הוא מין ממיני הפשתן. ואפוד משה לא היה בד, רק זהב ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש עם הכל. ולא היו שואלים רק בחושן המשפט...

אולם, בכל זאת ניתן ללמוד מכאן שה"אפוד" הוא בגד שמעיד על כהונה או חשיבות.

ג. תיאור הכהן כנושא אפוד

בנבואת ה' לעלי נאמר:

וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי (שמואל א, ב,כח).

ה' בדבריו אל עלי, בוחר להזכיר דווקא את האפוד כמסמל את חשיבות הכהונה.

ד. האפוד ככלי לשאלה ב-ה'

האפוד מופיע כמה פעמים ככלי לשאלה ב-ה':

1. במלחמת שאול ויהונתן בפלשתים, בשמואל א פרק י"ד, נזכר שהכהן נושא אפוד:

(ג) וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן ה' בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד

ובהמשך הסיפור מתואר נסיון לשאלה ב-ה', ושוב לא מוזכר החושן, אלא מוזכר ארון ה':

(יח) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יט) וַיְהִי עַד דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן אֱסֹף יָדֶךָ:

בפסוקים אלה נזכרים האפוד והארון כקשורים לשאלה ב-ה', אך החושן אינו נזכר כלל[12].

2. במלחמת דוד בקעילה נזכר שדוד שואל ב-ה' ע"י האפוד:

(ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּ-ה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה...
(ו) וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ:...
(ט) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד:  (שמואל א, פרק כג)

3. במלחמת דוד בעמלק בצקלג:

(ז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן ... הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד:
(ח) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּ-ה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל: (שמואל א, ל).

מדוע נזכר בתנ"ך רק האפוד ולא החושן?

העיון בפסוקים בתנ"ך מעלה את השאלה:

לפי האמור בתורה, השאלה ב-ה' נעשתה על ידי החושן - על ידי האורים והתומים.

אם כן, מדוע החושן לא נזכר כלל, ונזכר רק האפוד?

יתכן שכוונת הפסוקים היא ששאלו בחושן, שהיה מחובר לאפוד, ולכן הכלי כולו נקרא "אפוד".

האפוד הוא בגד גדול, ועליו היה מחובר חושן, ולכן באופן כולל קראו לבגד "אפוד".

בנוסף לכך, גם התורה עצמה מדגישה שהחושן חייב להיות מחובר לאפוד, כלומר: החושן אף פעם לא היה עומד בפני עצמו.

אם כן, הבגד כולו נקרא אפוד, למרות שהשאלה ב-ה' נעשתה באמצעות החושן המחובר לאפוד.

אולם, אם החושן הוא העיקר, מדוע לא קוראים לבגד כולו "חושן", לפחות כאשר משתמשים בו לשאלה ב-ה', שנעשתה רק בעזרת החושן?

מדוע האפוד תופס מקום חשוב כל כך?

המפרשים התחבטו בשאלה זו.

שיטת האבן עזרא - יש שאלה ב-ה' ע"י האפוד

האבן עזרא מפרש בצורה מפתיעה. לדעת האבן עזרא, החושן הוא אמנם הכלי המיועד לשאלה ב-ה', אך הייתה גם אפשרות לשאול בעזרת האפוד עצמו, ללא חושן:

אבן עזרא הארוך:

...והנה אפודים רבים היו עם הכוהנים, ויש להם חשב, רק כי אין שם חושן ולא אורים. ואשר היה רגיל בדבר האורים והתומים שהיו על חושן המשפט יוכל להשיב לשואל מדמיון האפוד לבדו, רק לא בכל עת.

וכך הוא מפרש גם בפרושו הקצר (לשמות כח,ד):

וסוד האפוד והחשן סתום...

והנה עשו הכוהנים אפודים כדמות אפוד משה והתורה לא אסרה זה... והשואל באפוד הכהן, היה שואל בשתי אבנים, רק באפוד משה במשפט האורים, על כן נקרא חושן משפט, כי הוא ישפוט ויוציא לאור כל ספק.

האבן עזרא מאריך לתאר את "סוד" האפוד והחושן, ומסביר את הקשר בין צורת האפוד והחושן לבין האפשרות לשאול ב-ה' בעזרתם. לא ננסה להתעמק בסודות אלה, אך מדברי האבן עזרא ניתן להבין שהיה אפוד אחד מיוחד, שאליו היה מחובר החושן המיוחד שעשה משה, ובו הייתה אפשרות לשאול ולקבל תשובה ברורה ומוחלטת תמיד.

אבל היו אפודים נוספים, הם "אפודי הבד", ובהם לא היו החושן והאורים והתומים[13].

הייתה גם אפשרות לשאול בעזרת אפוד שאין בו אורים ותומים, אך שאלה באפוד נחותה משאלה באורים ותומים[14]: התשובה לשאלה באפוד הייתה "לא בכל עת", ובנוסף לכך הייתה פחות ברורה, ורק מי שרגיל בתשובות של החושן יכול אולי לפענח אותה. התשובה באורים ותומים הייתה הרבה יותר מוחלטת, מוציאה מכל ספק.

דברי האבן עזרא מסבירים את העובדה שתמיד מוזכר אפוד ולא חושן. לפי האבן עזרא מוזכר רק אפוד כי הייתה אפשרות לשאול באפוד ללא חושן.

האפוד עצמו שימש ככלי לשאלה ב-ה'.

לפי זה, האפוד נזכר פעמים רבות מפני שהייתה לו חשיבות, הוא לא רק "מנשא" לחושן, אלא השתמשו בו בפני עצמו לשאלה ב-ה', אולם, מצד שני, דווקא העובדה שהאפוד מוזכר פעמים רבות והחושן אינו מוזכר מעידה על כך שחושן היה רק אחד, מיוחד ומקודש, שמשה עשאו, ואילו האפוד היה בדרגה פחותה מהחושן ולכן היה נפוץ יותר[15]: היו כמה אפודים, והייתה יותר נגישות אל האפודים, הייתה אפשרות לשאול בהם גם ללא הגעה אל הכהן הגדול[16].

ה. בירור עתידות או עשיית רצון ה'?

דרגות שונות לחושן ולאפוד

התורה מתארת את החושן ככלי לשאלה ב-ה', ואילו לאפוד היא מועידה תפקיד אחר, של "זכרון" בני ישראל לפני ה'.

יתכן שהאפוד מייצג את רמת הקשר הבסיסית בין עם ישראל לקב"ה. על כתפיו נמצאות אבני השוהם עם שמות בני ישראל. החושן ובו האורים ותומים עם שם ה' המפורש, מייצג רובד עליון יותר של קשר - רובד שמקורו בשם השם ומרכזו "לפני ה' ".

האפוד מופיע ראשון, לא בגלל סדר החשיבות, אך גם לא רק מסיבה טכנית (של סדר לבישת הבגדים) אלא מסיבה מהותית: האפוד מראה על הרמה הבסיסית של חיבור עם ישראל לקב"ה, ושל מידת ההשגחה על עם ישראל.

לאחר חיבור זה, מגיע החושן: שם של מ"ב אותיות שמתוכו נובעים שמות בני ישראל. לא מדובר על קשר רגיל, אלא על קשר שמקורו ושורשו במציאות הא-לקית.

בסיס הקשר והחיבור שבין ישראל לקב"ה מאפשר לשאול ולברר את העתיד. בסיס מציאות השגחת ה' בעולם, מאפשר לברר את אשר יתרחש בעתיד.

לפי זה, ניתן להבין שישנו הבדל מהותי בין בירור העתיד לאור האפוד, ובין בירור העתיד לאור החושן.

שאלה באפוד, באה על בסיס הקשר שבין הקב"ה לכנסת ישראל.

שאלה כזו עלולה להתפרש גם כניחוש וגילוי עתידות, ככלי המסייע ביד האדם להחליט על פי הנתונים שיקבל. האפוד הופך להיות מסד נתונים, כלי המגלה עתידות, והמאפשר להחליט החלטות בצורה נבונה יותר.

לא כן השימוש בחושן. כאן, הכל נובע מעמידה לפני ה'. שֵׁם ה' הנמצא במרכז החושן, מסמל את המחויבות הטוטלית לעשות את רצון ה'. כאן, לא עומד האדם מול כלי המספק אינפורמציה, אלא כאדם העומד מול בוראו, ומבקש לדעת רצון ה' בעולם.

לא גילוי עתידות, לא שימוש בכלי המשכן ככלי לשירות עצמנו, אלא עמידה לפני ה' מתוך מחויבות ומתוך צפייה לעשות רצונו.

האפוד כסמל פולחני

יתכן, שהצורך של בני ישראל לבירור העתידות היה חזק מאוד, ולכן השתמשו באפודים נוספים לשאלה ב-ה'. לכן מוזכר האפוד פעמים רבות כל כך. דבר זה הגיע לכך שהפכו את האפוד לסמל פולחני, עד כדי עבודה זרה ממש (כמעשה גדעון ומיכה).

אולי זאת הסיבה שהושע בנבואתו אומר:

(ג) וָאֹמַר אֵלֶיהָ יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ:
(ד) כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים:
(ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם (הושע ג')

האבן עזרא מפרש, שאין הכוונה לאפוד שנעשה לשם עבודה זרה, אלא לאפוד המשמש לשאלה ב-ה'.

מה רע באפוד הנעשה לשם ה'?

כנראה שבני ישראל הפכו את השאלה ב-ה' ע"י האפוד לפולחן חיצוני, כמו ניחוש עתידות. רק לאחר שיתנתקו מגישה פולחנית זו "ימים רבים", יוכלו לשוב אל ה' בצורה נכונה.

בעיה זו, של הפיכת המקדש לפולחן חיצוני עולה בכמה מקומות בדברי הנביאים, הן לגבי הקרבנות והן לגבי הארון[17].

הנביאים מצפים מישראל להבין את התוכן הפנימי של המקדש: את משמעות המקדש לא כפולחן, בדומה לפולחן עבודה זרה, אלא את הקשר בין ישראל לה', ואת המחויבות של ישראל לעמוד לפני ה', לייצג את דרכו בעולם ולעשות רצונו.