מקץ | פתרון חלום פרעה

בפרשת השבוע אנו קוראים על שני חלומותיו של פרעה. חלומות אלו מסופרים ליוסף, ולמעשה הם החלום הכפול השלישי עמו נפגש יוסף בימי חייו. כל החלומות היו בעלי מבנה ודגם קבוע - חלום כפול.

1. שני חלומות יוסף - האלומות והכוכבים.

2. חלום שר המשקים וחלום שר האופים.

3. שני חלומות פרעה - שבע פרות ושבע אלומות.

חלומות פרעה שבפרשתנו מעניינות ביותר בשל הדרמה הנלווית אליהם. יוסף, כעבד עברי מובהל מהבור אל פרעה, לאחר שחרטומי מצרים לא הצליחו לפתור את חידת החלומות, וכעת מוטלת המשימה על כתפי העבד הפושע הנמצא במאסר במצרים.

חז"ל מניחים כי גם חרטומי מצרים ניסו לפתור את חלום פרעה, אך הוא לא קיבל את פתרונם. הנחה זו מתקבלת על הדעת, שהרי החרטומים באותה תקופה הינם 'אנשי מקצוע', המקבלים משכורת קבועה מאת המלך, וכל תפקידם לייעץ במקרים כגון אלו. סביר להניח שגם להם היו הצעות שונות לגבי פשר החלום, אך פרעה דחה הצעות אלו.

שעור זה מבקש להבין מדוע בסופו של דבר קבל פרעה דווקא את פתרון יוסף לחלומות, למרות, שכאמור, ישנם אנשים שזהו תפקידם הרשמי במצרים.

לפני שניגש לבעיה זו, ברצוני להוסיף בעיה נוספת הקשורה לפתרון חלומו של יוסף:

לאחר שיוסף מסביר לפרעה כי שבע הפרות השמנות מסמלות שבע שנות שבע, ושבע הפרות הדקות מבטאות שבע שנות רעב, הוא ממשיך ומדבר, ומציע הצעה פרטית כיצד ניתן להתגבר על שבע שנות הרעב: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע... והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב" (מ"א, לג-לו).

הצעה זו טובה מאד בפני עצמה, אך תמוהה ביותר בהקשר המדובר. יוסף מציע תחילה את פירושו לחלום, ולפני שפרעה מגיב ואומר האם פתרון יוסף מוצא חן בעיניו, ממשיך יוסף וכבר מציע את הפתרון לבעיה העומדת להתרגש על מצרים, על פי הפתרון שלו לחלום. מהיכן הוודאות של יוסף שפרעה יקבל את הצעת הפתרון שלו? אולי פרעה ידחה את הצעתו כשם שדחה את הצעות קודמיו?

יתירה מזאת, יוסף נמצא בתחתית המדרגה במצרים: לא רק שהוא זר במצרים (הוא מזוהה כעברי, שהרי כך מכנה אותו אשת פוטיפר: "איש עברי") הוא גם נמכר כעבד. ולא די בזה שהוא עבד זר במצרים, הוא נחשד כי נסה לפתות את אשת אדונו שסמך עליו והשאיר אותו לבדו בבית. זהו חטא חמור שיש בו מן העריות, ואולי אף חמור מכך בתודעת המצרים - יש בו מן כפיות הטובה כלפי האדון. קשה לסלוח על מעשה מעין זה (ובמצרים כולם מאמינים כמובן לאשת פוטיפר ולא לעבד הבזוי), ואכן יוסף מושלח לבור. כעת, נלקח פושע זה, שהוא עבד אשר הגיע מארץ זרה, בן לעם זר, ומתבקש להציע פתרון לחלום שחלם מלך מצרים. פרעה ראה עצמו כבן אלים (ראה ביחזקאל כ"ט, ג: "הנני עליך פרעה מלך מצרים... אשר אמר לי יארי ואני עשיתני"), ובחלום המדובר ישנו דגש על היאור - שהיה מסמליה המובהקים של כלכלת מצרים העשירה, וככל הנראה גם אספקט דתי נקשר בו:

"ופרעה חלם והנה עמד על היאר.
והנה מן היאר עלת שבע פרות...
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר...
ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר".

הדגשה כה ברורה על עובדת התרחשות המאורעות על שפת היאר, מקשרת מיד חלום זה לעוצמתה של מצרים, כך שלפנינו צירוף המביע את פסגת תרבות מצרים ואמונתה - פרעה שהוא חצי אל חולם על היאור שהוא עצמו אל. במפגש יוסף ופרעה בהקשר זה, מעלה הכתוב מתח שכמעט בלתי אפשרי: יוסף, הנמצא בתחתית המדרגה יותר מכל אדם אחר במצרים (עבד זר שפשע) נפגש עם פרעה שחלם חלום הקשור ביאור.

במפגש כזה ברור מהם תחושותיו המפוחדות של העבד מזה, ומהם התחושות המזלזלות של פרעה וחרטומיו מזה. והנה, בתוך פער זה מעיז העבד הנקלה להציע הצעה מדינית למלך, הצעה הקשורה בסדרי חברה ושלטון, הצעה שלא התבקש לתת ושחורגת מתחום פתרון החלום! זהו דבר שכמעט קשה להעלותו על הדעת, וכולנו מצפים שעבדי המלך האחראים על שלומו יקחו מיד עבד זה בחזרה לתאו שבבית האסורים, ורק ירעו את תנאיו בכלא. אך לא כך קורה - למרות חוצפתו של העבד מקבל המלך את דבריו ואף מרעיף עליו שבחים.

זאת ועוד, שבחי פרעה הינם בעיה בפני עצמה: גם אם פתר יוסף נכונה את החלום, על שום מה יוצא פרעה מגדרו, ורואה בו אדם הנמצא בקשר עם אלהים - "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בקרבו". סביר להניח שלעתים קבל פרעה את פתרון חרטומיו, אך האם פתרון זה הפך אותם לאנשים אשר רוח א-להים בקרבם והם נהפכו להיות משנה למלך? הנה כעת הם עצמם אינם מצליחים בפתרון החלום. במה נבדל אפוא פתרונו של יוסף מכל פתרון חלום רגיל?

שתי הבעיות שהצגנו - שכנוע פרעה בפתרון יוסף והצעתו המוזרה של יוסף (ויציאת פרעה מגדרו עם שמע פתרון יוסף) - קשורות זו בזו. אם פרעה סרב לקבל את הצעותיהם של החרטומים, עובדה היא כי סימן סודי היה לו מיהו הפותר נכונה. חלום זה הפעים את פרעה והוא הרגיש כי רמז רומזים לו, אך הוא לא ידע לפענח את משמעות הרמז. בחלום כה משמעותי, לא רצה פרעה להשאיר את הפתרון בידי כל פותר חלומות יצירתי מספיק, הוא רצה להיות בטוח בפתרון האמיתי. ראוי לזכור, כי חלק מתפקיד החרטומים היה פתרון חלומות, ומן הסתם נפגש כבר המלך בחייו בפתרונות שלא התממשו בסופו של דבר. כעת, בחלום חריג זה הוא בקש בטחון בידיעת הפתרון הנכון.

כיצד פרעה עשה זאת? הכתוב עצמו אומר לנו מהי הדרך הטובה ביותר, שבה השתמש פרעה. משום מה, חוזר הכתוב על החלום כמעט מלה במלה כשפרעה מספרו ליוסף. מדוע לא לקצר בתיאור ולכתוב: "ויספר לו את חלומותיו אשר חלם"? בכל עת שהכתוב מאריך בתיאור חוזר וכפול של מאורע מסוים, יש לבחון היטב כפילות זו מפני שלעצם החזרה תפקיד חשוב בהתפתחות הספור(הדוגמא המובהקת לכך היא חזרת התורה על ספור עבד אברהם בבאר, בשעה שהוא מספר זאת לבני משפחת רבקה). אצלנו הכתוב חוזר על החלום מפני שזוהי בדיוק הדרך בה בודק פרעה את חרטומיו ואת נותני הפתרונות השונים.

אם נשווה את תיאור החלום העובדתי, כפי שאכן חלם פרעה, לתיאור החלום על ידי פרעה ליוסף נגלה שההשוואה רבה ביותר. החלום כפי שמסופר על יד פרעה, הינו (כמעט) ציטוט מדויק של החלום העובדתי, אך דווקא משום כך בולטים לעין שני הבדלים משמעותיים:

בתיאור החלום קראנו:

"והנה מן היאר עלות שבע פרות...
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן
ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר"

בספור החלום על ידי פרעה נשמט החלק האחרון:

"והנה מן היאר עלות שבע פרות...

והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן".

פרעה משמיט את הצלע האחרון, המתואר בכתוב כתמונה בפני עצמה (בתאור החלום העובדתי) - עמידת הפרות הרעות בצד הפרות הטובות! ייתכן, לצורך המחשת הענין כי הן עמדו אלו בצד אלו זמן רב, ולפתע הפרות הרזות אכלו את השמנות. פרט זה יכול להיות משמעותי ביותר בעת פתירת החלום.

פרעה השמיט כאן פרט חשוב זה, אך הוסיף מעצמו פרט אחר בהמשך:

בתיאור החלום כתוב:

"ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר
את שבע הפרות יפת המראה והבריאות.
ויקץ פרעה".

אולם כשפרעה ספר את חלומו הוא אמר:

"ותאכלנה הפרות הרקות והרעות
את שבע הפרות הראשונות הבריאות
ותבאנה אל קרבנה,
ולא נודע כי באו אל קרבנה
ומראיהן רע כאשר בתחילה
ואיקץ".

קשה שלא לשים לב לתוספת המשמעותית בדברי פרעה. הכתוב חוזר על כך פעמיים בכדי להדגיש זאת בפנינו - "ולא נודע כי באו אל קרבנה / ומראיהן רע כאשר בתחילה".

שני שינויים אלו הינם שינויים סודיים של פרעה, על מנת לראות מי מחרטומיו פותר נכונה, ומי נשבה בפרט זה שאיננו נכון. ברצוני להדגיש, שפרעה הבין ככל הנראה כי לא מדובר בחלום רגיל אלא בחלום "א-לוהי" שגרםל-"ותפעם רוחו". ממילא פותר חלום מיוחד כזה, ידע להבדיל בין עיקר לטפל, בין גוף החלום ותוספות אישיות של פרעה, בין מה שסופר ומה שנסתר.

ככל הנראה, חרטומי פרעה נפלו בפח שטמן להם המלך, והסתמכו בפתרון החלום על אי השתנות הפרות הרזות בעקבות אכילתן, או התעלמו מתמונת עמידת הפרות אלו בצד אלו, וכך ידע המלך לפסול את פתרונותיהם.

דוגמא יפה לפתרונות מעין אלו של החרטומים מעלה בפנינו רש"י במקום (בעקבות מדרש בראשית רבה, פר' פט): "שהיו אומרים: שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר". פתרון כזה אינו מכיל בקרבו את עמידת הפרות הטובות בצד הרעות, שהרי עם מיתת הבנות, נגמרה לגמרי תקופת חייהם, ושוב אין כאן עמידה מקבילה של שבע מול שבע.

כשמגיע יוסף לפתור את החלום, מספר לו אותו פרעה עם התוספת הנזכרת - "ומראיהן רע כאשר בתחילה", ומשמיט את עמידת שני סוגי הפרות במקביל. יוסף מתחיל לפתור את החלום, והנה נראה כי גם יוסף 'עלה על המוקש' שטמן לו פרעה: "וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ. ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן, כיכבד הוא מאד". גם יוסף בפתרונו מתייחס לפרט השגוי, וממילא אין פתרונו נכון, אולם רגע לפני שפרעה מסמן לעבדיו להוציא עבד זה החוצה ולהשיבו למאסרו, ממשיך יוסף בדבריו ולתדהמת הסובבים מציע הצעה, הנוגעת לסדרי השלטון, כיצד להתמודד עם שנות הרעב!

למעשה, כל כולה של הצעה זו אומרת, כי שבע שנות הרעב אינן מכלות את שבע שנות השבע! או במילים של החלום, גם לאחר שיבואו שנות הרעב ויאכלו את שנות השבע, יוודע כי באו אל קרבנה. ניתן לשנות את מראה 'שבע הפרות הרזות', כלומר את מראה שנות הרעב: "והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים, ולא תכרת הארץ ברעב". במלים אחרות- שנות השבע יכולות להציל את מצרים משנות הרעב - בניגוד גמור לאותו פרט שגוי שפרעה הוסיף בחלומו.

מהיכן לו ליוסף התעוזה לומר דבר זה? מהחלום עצמו, אולם מהפרט הנסתר לעין שרק פרעה ויוסף (המעיד כי לא הוא פותר החלום אלא "אלהים יענה את שלום פרעה") מכירים אותו. זהו משמעותה של העמידה המשותפת, של שני סוגי הפרות, על שפת היאור. ישנו שלב, אומר יוסף לפרעה, בו ניתן להעמיד את שנות השבע במקביל לשנות הרעב - לפני ששנות הרעב אוכלות ומכלות את שנות השבע. ממילא, יש לאגור את האוכל בשנות השבע, ולהעמידו לצד שנות הרעב!

ההצעה החוצפנית של יוסף איננה תוספת אישית משל יוסף על פתרון החלום, כפי שהצגנו זאת בתחילה, אלא היא המשך ישיר של הפתרון, של אותו פרט שפרעה "שכח" להזכיר בשעה שספר את חלומו. הצעה זו - הרמוזה בחלום האמיתי - מפילה את הפרט השגוי שפרעה הוסיף מדעתו, וכך לא נותר לפרעה אלא לומר בהתפעלות - "ויאמר פרעה אל עבדיו: הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו"!