דילוג לתוכן העיקרי

וישב | דמותו של יוסף

קובץ טקסט

א. הקדמה

(א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה... (בראשית פרק ל"ז).

סיפור "תולדות יעקב" פותח ב"יוסף", וסיפור יוסף המתחיל כאן מתמשך על פני שלוש הפרשות הבאות. מעמדו של יוסף חשוב ביותר, וסיפורו מסופר באריכות בדומה לסיפורי האבות. אולם, ההבדל המהותי בין האבות ליוסף הוא שהאבות היו יחידים, כלומר אצל האבות יש סיפור של בחירה של האחד תוך דחייה של אחיו; יוסף, לעומת זאת, איננו יחיד, אלא הוא אחד מתוך שנים עשר אחים, שכולם ממשיכים את בית יעקב. למרות זאת, התורה בוחרת לעסוק בהרחבה ובהבלטה בסיפור יוסף. נקודה זו וכן פרטים נוספים לגבי יוסף מעוררים שאלות רבות: מדוע יוסף תופס מקום מרכזי כל כך ב"תולדות יעקב"? האם בזכות היותו בן רחל ובזכות אהבת אביו אליו, או שמא תכונותיו הקנו לו מעמד מיוחד בין אחיו? מהם המאפיינים העיקריים של דמותו? האם מעמדו חיובי או שלילי? מהם חלומותיו ומה פשרם? האם הם התגשמו?

אנו ננסה להשיב על שאלות אלה תוך עיון בדמותו של יוסף.

יחודו של יוסף

הציפייה ללידתו של יוסף

ייחודו של יוסף מתבלט כבר מראשיתו, עוד לפני לידתו. יוסף איננו הבכור, אך לידתם של כל האחים מלווה בצפייה ללידתו: רחל היא האישה האהובה על יעקב (עיינו פרק כ"ט פסוקים י"ח וְל"א) והאישה שהייתה מיועדת לו מלכתחילה[1], ולכן מעמדה בבית יעקב ברור: אין ספק שרחל היא האם אשר ראויה לבנות את הבית ביחד עם יעקב. כך אומר גם המדרש:

"ורחל עקרה". א"ר יצחק: רחל הייתה עיקרו של בית, כמה שנאמר "ורחל עקרה" - עיקרה רחל. (בראשית רבה [וילנא] פרשה ע"א, סימן ב').

אולם, במשך זמן רב רחל הייתה עקרה[2].

לאה, לעומת זאת, נישאה ליעקב מתוך תרמית של לבן. אמנם מסתבר שנישואי יעקב עם לאה היו רצון ה' ולכן ה' סובב את הדברים כך שיעקב ישא את לאה[3], אך באופן הגלוי מעמדה של לאה כאם, הראויה לבנות את בית יעקב, איננו ברור. כיצד יתחזק מעמדה של לאה בבית יעקב? רק על ידי לידת בנים:

וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: (פרק כ"ט פסוק ל"א).

ה' נותן ללאה בנים, ועל ידי כך מתברר שהיא "אם" ושנישואיה ליעקב היו רצויים ובעלי חשיבות ומשמעות.

רעיון זה מבוטא יפה במדרש הבא:

ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה. וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר: לאמן של אלו אני מגרש?! (בראשית רבה שם).

ניתן להבין מדרש זה במישור האנושי הפשוט, שיעקב מרגיש שאינו יכול לגרש אישה שילדה לו בנים. אך נראה שיש כאן יותר מכך: מכך שה' פתח את רחמה של לאה והיא יולדת ליעקב בנים, יעקב מבין שנישואיו ללאה היו ברצון ה' ולאה ראויה להיות "אם" ולבנות את בית יעקב, ולכן הוא מבין שאין לגרשה.

מאמציה של לאה להשתייך לבית יעקב באים לידי ביטוי בשמות הבנים. אחד אחרי השני נולדים בניה של לאה, והיא קוראת להם בשמות המבטאים את ציפייתה לקבל הכרה מיעקב[4]. ברקע ללידות של לאה עומד סיפור עקרותה של רחל:

וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: (פרק כ"ט, פסוק ל"א).

לאה יולדת, ורחל עקרה; לאה יולדת ורחל מצפה לבן. אמנם ליעקב יש בנים רבים, אך בבית יש צפייה מתמדת ללידת הילד המיוחד: הילד של רחל. כאשר הוא נולד בוודאי הייתה התרגשות גדולה בבית ותחושה שהנה נולד הבן המיוחד, שהוא יהיה הבן העיקרי של המשפחה. כיצד נקרא הבן המיוחד?

כוחו המיוחד של יוסף - שפע ברכה

(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלוֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי:
(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר: (פרק ל').

השם מפתיע: הבן המיוחד איננו נקרא על שם מהותו העצמית אלא על שם הוספת בן אחר[5], ונראה שזוהי מהותו של יוסף - כוח הוספת החיים והפריון, המתבטא לראשונה בפתיחת רחמה של רחל, בעצם לידתו של יוסף, ואחר כך בלידת בן נוסף - בנימין.

בפרשת וישב, המתחילה לספר את סיפורו של יוסף, מוסיף כוח זה להתגלות:

בתחילת הפרשה מתואר יוסף כבעל מעמד מיוחד בבית יעקב (פרק ל"ז, פסוקים ג' - י"א). מעמד זה מתבטא גם בחלומות שהוא חולם, המתפרשים (על ידי האחים ועל ידי יוסף עצמו) כרצון של יוסף למלוך, למשול ולהנהיג את בית יעקב. המעמד המיוחד הזה הוא שגורם למתח רב בין יוסף לבין אחיו, והוא שגורם להורדתו של יוסף למצב שפל ביותר - מכירתו לעבד (פסוקים י"ב - ל"ו). הנפילה ממעמד גבוה ביותר אל מעמד של עבד יכולה לגרום לתחושת השפלה גדולה יותר, במיוחד לאור העובדה שהוא "נזרק" ממעמדו על ידי אחיו, ולמרות זאת, איננו שומעים כלל על קשייו של יוסף, אלא להפך - תוך זמן קצר מאד, הוא מצליח מאד:

(ב) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:
(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:
(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:
(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה: (פרק ל"ט).

יוסף מצליח מאד. בזכות כוח החיות המיוחד שבו הוא מצליח שלא לחוש את תחושת העבדות, אלא לצאת ממנה ולהיות "איש מצליח" בניהול משק-ביתו של פוטיפר. למרות שיוסף איננו דמות רוחנית אלא דמות מאד מעשית, הפסוקים מדגישים שהצלחתו איננה בזכות חכמתו או כשרונו אלא שה' איתו, כלומר ה' משפיע ברכה בזכות יוסף: "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (ה'). המשמעות של "ברכת ה'" היא תוספת שפע, וכאן מתברר שכח ההוספה של יוסף איננו רק בעניין הפריון, אלא תוספת שפע כברכה כללית בתחומים הגשמיים.

לאחר שיוסף מגיע למעמד גבוה בבית פוטיפר הוא מושלך משם אל בית הסוהר, בעקבות הסיפור עם אשת פוטיפר (עיינו פרק ל"ט פסוקים ז' - כ')[6]. אולם, גם שם אין תיאור של תחושת השפלה, אלא התרוממות מידית:

(כא) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:
(כב) וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה:
(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ: (שם).

שוב מתוארת הצלחתו המדהימה של יוסף: הוא מצליח לעלות מן המצב המושפל ולהגיע למעמד גבוה. גם כאן הצלחתו של יוסף היא בניהול עניינים גשמיים, אך הברכה להצלחה זו באה מאת ה'.

בעקבות פתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים מתגלגל יוסף לפתור גם את חלום פרעה (פרק מ' - פרק מ"א פסוק ל"ב). תחילה יוסף פותר את החלום ומפרש את המראה, אך הוא איננו מסתפק רק בפתרון, אלא מוסיף עצה:

(לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
(לה) וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ:
(לו) וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: (פרק מ"א).

יוסף מציע לפרעה כיצד להתמודד עם העתיד שנגלה לו בחלומות; אמנם החלום מודיע את העתיד, אך הנעשה בעתיד תלוי באדם. עצותיו של יוסף הן חכמות מאד ומעשיות מאד - הוא לא ממליץ להתפלל וכדומה, אלא מציע רעיונות מעשיים להתמודדות עם המצב. העצות של יוסף מוצאות חן בעיני פרעה:

(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:
(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלוֹקִים בּוֹ:

פרעה מרגיש שעצותיו של יוסף נהדרות, אך הוא גם שם לב לכך שיכולותיו של יוסף אינן אנושיות, אלא הן מאת ה'; שוב מודגש כי יוסף הוא בעל יכולת ארגון וניהול מדהימים ויש ביכולתו להשפיע ברכה - אך הכל בעזרת ה'.

בעקבות פתרון החלום והעצה פרעה מחליט למנות את יוסף למשנה למלך:

(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלוֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:
(מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ:
(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ:
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

מתוך מעמד מושפל ביותר, של עבד ושל אסיר, יוסף מגיע למעמד גבוה ביותר - המשנה למלך. בחכמתו ובכישרונו הוא מארגן את אגירת המזון בשנות השובע ואת חלוקתו בשנות הרעב, והתורה מתארת את התלות הכללית ביוסף:

וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ: (פרק מ"א פסוק נ"ז).

אם כן, שמו של יוסף, מעיד על מהותו: תוספת, ברכה, המשך חיים ושפע: הוא מצליח לצאת ממצבים קשים, להתמודד איתם ולעלות מתוכם לגבהים, וכן לגרום לברכה ולשפע בצורה מפליאה. כמו כן, לכל אורך סיפור חייו ברור שהשפע הוא מאת ה', כפי שמבוטא בדברי רחל כאשר היא קוראת את שמו בלידתו: "יוסף ה'" (פרק ל' פסוק כ"ד).

כוחו זה של יוסף בא לידי ביטוי גם בברכת יעקב:

(כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: (פרק מ"ט).

גם בברכת משה לשבטים חוזר עקרון זה:

(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים:
(טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם:
(טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: (דברים פרק ל"ג).

תפקידו של יוסף ותפקידו של יהודה

מאבק כפול בין יוסף לבין אחיו

בנוסף לברכה זו יוסף מקבל את הבכורה, כפי שמתאר ספר דברי הימים:

(א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה:
(ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף: (דברי הימים א', פרק ה').

הבכורה ניטלת מראובן מסיבות מסוימות[7], ומועברת ליוסף. בכורתו של יוסף מתבטאת בכך שהוא מקבל שתי נחלות[8]:

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: (בראשית פרק מ"ח).

יוסף מקבל עליו את האחריות לפרנסת בית יעקב ולניהול כלכלי וארגוני של המשפחה, ובהתאם לכך הוא מקבל שתי נחלות; בכך הופך יוסף לבכור (עיינו דברים פרק כ"א פסוקים ט"ו - י"ז). אולם, יוסף איננו מקבל את ההנהגה; ההנהגה ניתנת ליהודה, כפי שניתן לראות בפסוקים בדברי הימים וכן בברכות יעקב ומשה[9]. אולם, נראה שההכרה כי יוסף אינו המנהיג לא הייתה ברורה ומובנת מלכתחילה. בראשית חייו יוסף תופס מעמד מאד גבוה בבית יעקב, והביטוי הקיצוני ביותר לכך הוא סיפור החלומות של יוסף:

(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:...
(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: (פרק ל"ז).

יוסף חולם שני חלומות, בהם הוא רואה עצמים המסמלים את בני משפחתו משתחווים לו. כיצד מתפרשים החלומות האלה?

הפירוש נראה פשוט:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ:...
(י) ...וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:

גם האחים וגם יעקב מפרשים את חלומותיו של יוסף כשאיפת גדלות וכרצון שלו למלוך ולשלוט. נראה שגם יוסף חשב כך, והוא רצה להיות המנהיג של בית יעקב. אך האחים אינם מקבלים את "חלומו" של יוסף[10]. הם אינם רואים אותו כראוי להנהגה. מדוע?

ראשית, הם מסוכסכים איתו, כפי שעולה מהפסוקים הראשונים של הפרשה[11]. אך הרבה מעבר לרגשות הקנאה והתחרות האנושיים הללו, יתכן שהאחים הרגישו שהולכת להתרחש כאן טעות גורלית: יעקב אוהב מאד את יוסף, הוא בנה של האישה העיקרית, והוא חולם חלומות של גדלות. אך האחים מכירים את מהותו, ומרגישים שלא יתכן שהוא ימלוך עליהם - הוא איננו מתאים למלוכה, לדעתם. האחים מרגישים שמעמדו החזק של יוסף בבית יעקב הולך בכיוון לא נכון: לא יתכן שהוא יהיה המנהיג של בית יעקב. ואכן, כאשר האחים מוכרים את יוסף, הם תולים זאת בחלומותיו:

(יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו: (פרק ל"ז).

כלומר, בשנאת האחים ליוסף ובמכירתו מצטרפים שני רבדים. הרובד האחד הוא הרובד האנושי הפשוט, בו העדפת יוסף על פני שאר אחיו גרמה לקנאה ושנאה באופן חזק ביותר, עד כדי נכונות להרגו. הרובד השני יותר עקרוני: מצד האמת יוסף לא אמור להיות המנהיג של בית יעקב, אך הוא עלול לקבל את ההנהגה בגלל אהבתו הרבה של אביו אליו, ובגלל כוחו הרב, וכדי שלא תתרחש טעות זו יוסף מורחק על ידי מכירתו. יתכן שהאחים עצמם חשו שיוסף איננו ראוי להיות מנהיג, ולכן מכרוהו, אך יתכן שהם כלל לא היו מודעים לרובד הזה, והקב"ה הוא שגלגל את העניינים כך שיוסף לא יטול את ההנהגה שהוא איננו ראוי לה.

משמעות החלומות של יוסף

בבני יעקב יש כוחות שונים, וכולם יחד אמורים לבנות את העם[12]. אולם, בכדי שהם יוכלו לעשות זאת צריך להיעשות בירור יסודי ועמוק - מהו כוחו של כל אחד ומהו התפקיד המתאים כל אחד מן האחים.

יוסף מוצא מבית יעקב, והנתק בינו לבין אחיו מאפשר צמיחה בכיוונים הנכונים:

א. בין האחים הנשארים בבית נערך בירור מיהו הראוי להנהגה, ומתברר שיהודה הוא הראוי להנהגה (עיינו פרק מ"ג, פסוקים א' - י"ד וְפרק מ"ד פסוקים י"ח - ל"ד).

ב. גם כוחו המיוחד של יוסף מתברר דווקא על ידי השלכתו ממעמדו הגבוה והתרחקותו מן המשפחה. דווקא שם, ממרחק, יכולה להתברר מהותו האישית האמיתית, וכך הוא אומר לאחיו בפגישתו איתם:

(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלוֹקִים לִפְנֵיכֶם:
(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:
(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלוֹקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:
(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלוֹקִים... (פרק מ"ה).

לאחר כל הגלגולים שיוסף עובר, הוא מבין את תפקידו בתוך המשפחה: מתברר שיוסף הוא בעל כוחות של תוספת חיים והשפעת ברכה, והוא המסוגל להיות "המשביר לכל עם הארץ"; במובן זה האחים משתחווים לו ותלויים בו, כפי שאומר הפסוק:

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (פרק מ"ב, פסוק ו').

חלומותיו של יוסף נראו בתחילה כחלומות אנושיים הבאים מתוך השאיפות המוטעות של יוסף, והיה נראה שהם לא יתגשמו; אך הנה מתגשמים החלומות, והאחים משתחווים ליוסף! מתברר שאמנם אכן חלומות יוסף היו חלומות נבואיים, בהם ה' הראה את העתיד להיות, אולם פירוש החלומות לא נאמר ליוסף במפורש מאת ה', אלא יוסף ואחיו ניסו לפרשם בעצמם[13], וכשם שיוסף לא הבין נכון את מעמדו ותפקידו בבית יעקב - כך הוא לא הבין נכון את חלומותיו. הוא פירש את החלום כרמז לכך שישלוט באחיו וינהיג את המשפחה, אך נבואת החלומות הייתה שונה: קיומה של משפחתו יהיה תלוי בו, בעיקר במובן הכלכלי[14]. לאחר שנים רבות במצרים, בניתוק ממשפחתו, מבין יוסף את חלומותיו, שהראו לו את מקומו הנכון במשפחה: יוסף מאפשר את קיום המשפחה בכך שהוא מסוגל לגרום להשפעת ברכה מאת ה'.

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

הרב קוק, במאמרו "המספד בירושלים"[15], מתייחס למהותו של יוסף ולמהותו של יהודה כשני כוחות מרכזיים בעם ישראל:

...הכין בישראל ביחוד שני הכחות: הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון...

והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...

והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה. וכמו בתחילה, מעשי אבות סימן לבנים, יוסף היה המשביר... והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר... ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד... והנה תכלית בחירת מלכות בית דוד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלט יהיו סותרים זה את זה כי אם עוד עוזרים זה לזה... היה הכל מאוחד בכח אחד על ידי עץ יהודה שהיה כולל גם כן כוחו של יוסף... וע"י קיבוץ ב' הכחות יחדיו היו שניהם מתעלים...

וכמו שהכחות המגבירות את הרוחניות הם מכשירים למידת משיח בן דוד... כן ההתנערות לבקש חוזק לאומי, חמרי, ויתר מכשירי החיים בכלליים הם הכשרת משיח בן יוסף...

הרב קוק מראה שמהותו של יוסף ממשיכה לבא לידי ביטוי בתקופת המלוכה, וכן לעתיד לבא, בימות המשיח, כאשר משיח בית יוסף יכין את הרקע הגשמי לקראת משיח בן דוד.

על כל אחד מן המנהיגים והמשיחים מוטלת המשימה לדעת את תפקידו הנכון, בכדי שהם יוכלו לעבוד בשילוב האחד עם השני כדי לבנות נכון את עם ישראל.

 

[1] עיינו פרק כ"ט פסוקים ט"ו - ל'.

[2] זאת בדומה לשרה (פרק ט"ז פסוק א') ולרבקה (פרק כ"ה פסוק כ"א), ובאופן פרדוקסלי דמיון זה לאמהות הקודמות מחזק את ההרגשה שרחל היא אחת מן האמהות ולבסוף יהיה לה ילד שימשיך את בית יעקב.

[3] עיינו בהרחבה בשיעור לפרשת ויצא.

[4] ...וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: ... וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:... וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:... וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלוֹקִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן: (פרק כ"ט פסוק ל"ב - פרק ל' פסוק כ').

עצמת הרגשות בסיפור לידת הבנים של יעקב גבוהה מאד. ברור שהאחים מודעים למתח המלווה את לידת הילדים. ראשית, מפני שהם נקראים על שם המתח הזה ובנוהג שבעולם ילד שואל את אמו לפשרו של שמו; לאה עונה לילדיה על כך "כי רציתי שלידתך תקרב אותי אל אביך" או "כי קיוויתי שבלידתך אקבל מעמד שווה למעמד של רחל". בנוסף לכך, ילד שנושא שם בעל משמעות כזו, נושא עמו מטען רגשי לא קל מן הבחינה האנושית הפשוטה, אך גם מודע מאד לכך שיש כאן בניית בית משמעותית, והמעמד בבית אביו איננו רק עניין אנושי רגיל, אלא בעל משמעות עמוקה, לדורות.

[5] בכך שמו של יוסף דומה לשמות שקראה לאה: הבנים של לאה נקראים על שם רצונה לזכות בהכרתו של יעקב (עיינו בהערה הקודמת), ואילו הבן של רחל נקרא על שם רצונה ללדת עוד בן, על מנת שיהיה לה עוד חלק בבניית בית יעקב. מיטיב לתאר זאת המדרש:

עיקר ברייתה של דינה זכר היה, ומתפילת רחל שאמרה "יוסף ה' לי בן אחר" נעשית נקבה.
אמר ר' חנינה בן פזי אמהות נביאות היו, ורחל הייתה מן האימהות - "יוסף ה' לי בנים אחרים" לא נאמר אלא "בן אחר"; אמרה: "עוד אחד עתיד להעמיד ולווי יהיה ממני".
אמר ר' חנינה נתכנסו אימהות ואמרו: "דיינו זכרים, תפקד זו".(בראשית רב פרשה ע"ב).

[6] מעניין שהתמודדותו של יוסף קשורה דווקא בעניין כוח הפריון, שהוא כוחו המיוחד של יוסף; כנראה שעצמתו רבה בנושא זה, ולכן דווקא בתחום זה הוא נאלץ להתמודד.

[7] בשיעורים הבאים נעסוק בבכורה של ראובן ויהודה.

[8] הבכור מקבל שני חלקים בירושה, מפני שהוא מקבל עליו את האחריות לניהול המשפחה. עיין בהרחבה בשיעור לפרשת תולדות.

[9] ראו על כך בהרחבה בשיעור לפרשת מקץ.

[10] האחים, כנראה, ראו את חלומות יוסף לא כחלום נבואי, אלא כחלום הבא מתוך הרהורי ליבו של יוסף.

[11] אווירת המתח המלווה את לידת כל הבנים (עיינו בהערה מספר 4) מלווה גם את גדילתם בבית יעקב.

[12] זאת לעומת יעקב ועשיו, שהרי עשיו נדחה לגמרי ויעקב קיבל את שתי הברכות - הברכה הגשמית (פרק כ"ז, פסוקים כ"ח - כ"ט) והברכה הרוחנית (פרק כ"ח, פסוקים ג' - ד').

[13] את חלומו יוסף מנסה לפתור בעצמו, ללא עזרת ה', אך את חלומות השרים של פרעה ואף את חלומות פרעה הוא מצהיר שהוא פותר בעזרת ה': "הֲלוֹא לֵ אֱלוֹקִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי" (פרק מ' פסוק ח'); "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלוֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה: ...אֲשֶׁר הָאֱלוֹקִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה:" (פרק מ"א, פסוקים ט"ו- ט"ז, כ"ח). יוסף למד את הלקח שפתרון חלומות צריך להיעשות לא מתוך מחשבה אנושית פשוטה, אלא בעזרת ה', מתוך נסיון להבין את רצון ה' המתבטא בחלום.

[14] עיינו בהרחבה במאמרו של הרב אלחנן סמט "פשרם של חלומות יוסף" בכתובת http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/09vayesh.rtf

[15] מאמרי הראיה א', עמ' 94-99. המאמר נכתב בעקבות מותו של הרצל. ביסודו של המאמר מצויה הקביעה כי הציונות החילונית היא "משיח בית יוסף". עיינו שם בהרחבה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)