פרשת האזינו – "כתבו לכם את השירה הזאת"

  • הרב יואל בן נון
א. עֵדות השירה
 
"ועתה, כִּתבוּ לכם את השירה הזאת, ולַמְּדָהּ את בני ישראל שִׂימָהּ בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעֵד בבני ישראל"   (דברים ל"א, י"ט)
 
שירת האזינו צריכה להיות שגורה על פינו[1] כמו קריאת שמע, כי היא עֵדות. על מה תעיד "השירה הזאת"?
 
השירה היא עֵדות נבואית מיוחדת שנאמרה למשה על מנת ללמד את העם בימיו האחרונים ממש. היא מתארת את ההיסטוריה הצפויה אחרי מות משה. מקופלים בה ימי השופטים והמלוכה, צָרות מואב ועמון נגד ישראל, וכן סיסרא ומדיָן, פלִשתים וארם, עד מצור שומרון והישועה מלחץ ארם. כל הצרות שלפני המעצמות, החורבנות והגלויות.
 
רמז לכך נמצא בלשון ספר מלכים על נבואת יונה בן אמיתי לישועת ישראל מיד בית חֲזָאֵל מלכי ארם:
 
"כי ראה ה' את עֳנִי ישראל מֹרֶה מאד, ואפס עָצוּר ואפס עָזוּב ..."  (מלכים ב' י"ד, כ"ו)
 
ממש בלשון השירה.
ב. אין גלות בשירה
 
לפי הדברים שראינו לעיל, מסתבר שאין גלות בשירת 'האזינו'.
 
השירה אף מדגישה זו במילים: "אמרתי אַפְאֵיהֶם" (דברים ל', מ'), 'אַפְאֶה אותם'. דהיינו אשליכם לכל רוח ופֵאה, לקצה העולם. אמנם, לא עשיתי כך "מפני כעס אויב... פן יֹאמרו יָדֵנוּ רָמה..." (וכפי שפירש רש"י).
 
הוכחה ברורה לכך שאין גלות בשירת 'האזינו' נמצאת בדילוג השירה מפרקי בראשית, הם "יְמוֹת עולם", ישר אל המִדְבָּר. בלי להזכיר את גלות מצרים ולא את יציאת מצרים. ממילא, במקום שגלות מצרים לא נזכרת, אין מקום לגלות בכלל!
 
המודל של 'חורבן, גלות וגאולה' נמצא במוקד ברית הברכה והקללה (שם כ"ח-ל'). בשירת 'האזינו', לעומת זאת,  יש מודל אחר, 'מצוקה וישועה'. לחץ וצרות מצד אויבים שכנים, קטנים ומרגיזים. בלי מעצמות גדולות "מקצה הארץ", בלי חורבן וגלות ובלי גאולה ותשובה. רק ישועת ה' לעמו על אדמתו, למען שמו הגדול הנקרא עלינו.
 
גם בימינו, אחרי חורבן הגולה בשואה וקיבוץ גלויות "מכל העמים" (שם ל', ג'), אנו ניצבים בארצנו הקטנה מול "לֹא עם",[2] ו"גוי נָבָל" (שם ל"ב, כ"א), שמציק ופוגע בנו תדיר, כאשר כבר אין גלות. במקביל, אזהרת השירה מפני "וַיִשְמַן יְשֻרוּן וַיִבְעָט" (שם ט"ו) ניצבת לפנינו במדויק, באור אדום.
 
אמנם לפי פירוש רמב"ן (שם מ') כוללת השירה גם את כל הגלויות. "אמרתי אַפאֵיהֶם, אַשְבִּיתָה מֵאֱנוֹש זִכרָם", והשלכתי אותם לכל רוח ופֵאה, עד קצה העולם. אבל, לא הִשְבַּתִי "מֵאֱנוֹש זִכרָם", בגלל "כעס אויב". לפי זה השירה כוללת את כל "ימות עולם" כולל הגלויות, את כל ההיסטוריה של עם ישראל.
 
אולם, גם לפי רמב"ן יש הבדל גדול בין שירת האזינו לבין הקללות (שם כ"ח-ל'). בברית הקללות, השיבה מן הגלויות תלויה בשיבת ישראל אל ה' (שם ל'). אולם, בשירת 'האזינו' אין בישועה שום תנאי של תשובה ועבודת ה'[3]. ישועת ה' לישראל תבוא לבסוף למען שמו הגדול (כמו בנבואת יחזקאל ל"ו), ועל כך באה שבועת ה' בסוף השירה:
 
"כי אֶשָׂא אל שמים יָדי, ואמרתי: חַי אנֹכי לעֹלָם"   (דברים ל"ב, מ')
 
ג. פירוש השירה
 
 
 

[1] דוד של אשתי, ר' דוד בריסק ז"ל שאלני פעם אם אני יודע שירת 'האזינו' בעל פה. להפתעתו, אמרתי באזניו את השירה מתחילה ועד סוף. אז סיפר לי איך בא עם כמה בחורים ירושלמים, שהתנדבו לבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, ובאו להיפרד ממורם ורבם הרב שרגא פייבל פרנק זצ"ל. שאל אותם הרב: יודעים אתם שירת האזינו בעל פה? אמרו לו: לא! אמר להם: כל יהודי חייב לדעת, שהרי כתוב "כי לא תִשָכַח מפי זרעו". זה אמנם על התורה בכלל, אבל במיוחד על שירת 'האזינו' – תאמרו שירה זו בכל יום בסוף התפילה, וזה ישמור עליכם. ואכן, כך היה.
[2] במקום להתווכח אם הפלסטינים הם עם או 'לֹא עם', חשוב להבין, שה' מייסר אותנו גם ב"לֹא עם".
[3] וזו, לדעת רמב"ן, ההוכחה החזקה ביותר בתורה נגד המינות הנוצרית.