פרשת במדבר - ספר הופעתם של השבטים

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת במדבר

בפרשת במדבר מופיעים שנים עשר השבטים שלוש פעמים, בכל פעם בסדר שונה. בשיעור זה ננסה לעמוד על הסיבה לשינויים בסדר.

חלק א - סדר השבטים

השבטים מוזכרים בפרשה בשלושה הקשרים שונים:

1. רשימת הנשיאים (א', ה-טו).

2. המפקד (א', כ-מד).

3. החנייה סביב אוהל מועד (ב', א-לא).

הטבלה הבאה משווה בין סדרי הופעות השבטים בכל ההקשרים שנזכרו לעיל. כוכבית (*) מציינת הבדל משמעותי בין רשימה אחת לחברתה.

 

1

2

3

1)

ראובן

ראובן

*יהודה

2)

שמעון

שמעון

*יששכר

3)

יהודה

*גד

*זבולון

4)

יששכר

יהודה

ראובן

5)

זבולון

יששכר

שמעון

6)

אפרים

זבולון

גד

7)

מנשה

אפרים

אפרים

8)

בנימין

מנשה

מנשה

9)

דן

בנימין

בנימין

10)

אשר

דן

דן

11)

גד

אשר

אשר

12)

נפתלי

נפתלי

נפתלי

כדי להבין את השינויים בין הרשימות ננסה תחילה להבין את ההיגיון שעומד מאחרי סדר השבטים בכל רשימה כשלעצמה.

סדר הנשיאים שבעמודה 1 נראה כהגיוני ביותר. הרשימה פותחת בבני לאה (לפי סדר לידתם), אחר כך באים בני רחל, ולבסוף - בני השפחות (בלהה וזלפה).

סדר המפקד שבעמודה 2 זהה כמעט לקודמו, מלבד הבדל אחד: גד עלה מן המקום האחד-עשר ברשימת הנשיאים למקום השלישי ברשימת המפקד, ואומץ, כביכול, בידי בני לאה. הופעת גד עם בני לאה נשמרה גם בחניית השבטים סביב אוהל מועד, כפי שאפשר לראות בעמודה 3. ברשימה השלישית אפשר למצוא שינוי נוסף שהוא יוצא דופן: יהודה, יששכר וזבולון, בני לאה הצעירים, התקדמו לתחילת הרשימה על חשבון אחיהם הגדולים - ראובן ושמעון [הקושי שבסידור השבטים ברשימה השלישית גדול עוד יותר בגלל חשיבותה יחסית לשתי הרשימות האחרות, שהרי המסע לארץ כנען התנהל על פי הסדר ברשימה השלישית (ראה י', יג-כח).

בגלל חשיבות המשכן ציווה הקב"ה להקימו במרכז מחנה בני ישראל - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח).

כדי שהמשכן יימצא במרכז המחנה צריכים השבטים להתחלק לארבעה מחנות שווים (בכל מחנה שלושה שבטים) מארבעת צדדי המשכן (מזרח, דרום, מערב וצפון).

כל מחנה זקוק למנהיג, ועל כן צריכים להיבחר ארבעה שבטים מנהיגים. מה יהיה הקריטריון לבחירת המנהיג?

הנהגת המשפחה מוטלת על הבכור, נמצא שארבעת השבטים המנהיגים אינם אלא ארבעה מבני יעקב שיש בהם מידה מסוימת של בכורה - ראובן, יהודה, אפרים ודן:

· ראובן הוא בנה הבכור של לאה.

· יהודה מונה על ידי יעקב למחליפו של ראובן בעקבות חטאו של הלה (בראשית ל"ה, כב). הוא הועדף על שמעון ולוי בגלל התנהגותם הפזיזה במעשה שכם (בראשית ל"ד, ל) [ועיין גם בברכת יעקב לבניו, מ"ט, ג-יב, ובדה"א ה', א-ב].

· יוסף הוא בנה הראשון של רחל. בברכתו ליוסף לפני מותו מעניק יעקב את הבכורה ליוסף בכך שהוא מזכה אותה בשכם אחד על אחיו, דהיינו ששני בניו - מנשה ואפרים - זוכים למעמד של שבט (בראשית מ"ח, ה). אף על פי שמנשה הוא בנו הבכור של יוסף, יעקב מעניק את הבכורה של בני רחל לאפרים, כמבואר בבראשית מ"ח, יז-יט.

· דן - בני השפחות אשר ליעקב, בלהה וזלפה, הם קבוצה נפרדת, ועל כן הם זקוקים למנהיג משלהם. דן נבחר על שום היותו בנה הבכור של בלהה, שפחת רחל, השפחה הראשונה שילדה ליעקב בן.

[שים לב שארבעת המנהיגים מתחלקים בשווה בין בני לאה ובני רחל].

לאחר בחירת ארבעת השבטים המנהיגים צריך לצרף לכל מנהיג שני שבטים, על מנת ליצור ארבעה מחנות בני שלושה שלושה שבטים. ומכיוון שהמנהיגים הם בניהן הבכורים של נשות יעקב, טבעי הדבר שלכל מנהיג יצורפו אחיו מאמו:

1. לראובן צריכים היו להצטרף שמעון ולוי, שני אחיו הצעירים. אלא שלוי, בגלל תפקידו כ"שומר משמרת משכן העדות", חונה סמוך למשכן, ועל כן נוסף לראובן רק שמעון והוא נשאר חסר שבט אחד.

2. ליהודה נוספו שני אחיו הצעירים, יששכר וזבולון, ובכך הושלם מחנהו.

3. לאפרים, בכור בית רחל, נוספו אחיו מנשה ודודו בנימין, ובכך הושלם מחנה בני רחל אף הוא.

4. לדן נוספו בני השפחות: אחיו נפתלי ושני בני זלפה, גד ואשר. אבל המחנה הזה מונה ארבעה שבטים, ואם כן למחנה דן שבט מיותר.

מכיוון שלמחנה ראובן חסר שבט ולמחנה דן שבט מיותר, מצורף אחד מהשבטים של מחנה דן - שבט גד - למחנה ראובן. ננסה לעמוד על הסיבה לבחירתו של שבט גד.

נפתלי נשאר במחנה דן משום שהוא אחיו מאביו ומאמו. צריך אפוא לבחור בין גד ואשר, בני זלפה, ועל כן ניתנה לגד, בכור זלפה, הזכות להצטרף למחנה ראובן ולהותיר את אחיו הצעיר אשר במחנה דן.

בזאת הסברנו את חלוקת המחנות בחנייתם סביב המשכן ובמסעם במדבר:

· במזרח: יהודה, יששכר וזבולון (בני לאה)

· בדרום: ראובן, שמעון וגד (בני לאה וגד).

· במערב: אפרים, מנשה ובנימין (בני רחל).

· בצפון: דן, נפתלי ואשר (בני השפחות).

הכיוון הכללי של המסע ממצרים לארץ כנען הוא מזרחה. המחנה המזרחי הוא אפוא המחנה הראשון במסע, ואם כן ברור מדוע מופיע מחנה יהודה בראש רשימת המסעות.

על פי האמור לעיל אפשר להבין את ההיגיון שמאחרי שלוש הרשימות הסותרות שבהן פתחנו את השיעור:

1. רשימת נשיאי השבטים היא ההגיונית ביותר - היא מסודרת על פי האם ועל פי סדר הלידה: בני לאה, לאחריהם בני רחל, ולבסוף בני השפחות [בני השפחות אינם מופיעים לפי סדר לידתם; נראה שנפתלי יופיע תמיד אחרון, ואשר מקדים את גד משום שנשאר במחנה בני השפחות].

2. רשימת המפקד דומה בעיקרה לרשימת הנשיאים, מלבד העברת גד למחנה ראובן במקומו של לוי.

3. סידור השבטים סביב המשכן משקף את הכנסת גד למחנה ראובן ואת מקומו של יהודה כמנהיג המחנה כולו, שהרי הוא עתיד להנהיג את השבטים (בראשית מ"ט, י - "לא יסור שבט מיהודה...").

חלק ב - מתי ומדוע?

הפסוק הפותח את פרשת במדבר מלמד שהמפקד וסידור מחנה ישראל נערכו בא' באייר (בשנה השנית א', א). בפרשת נשא, שבה מוזכרת חנוכת המשכן, אנו מוצאים סתירה בולטת.

חנוכת המשכן נערכה בא' בניסן - חודש לפני המפקד. והנה, בפרשת נשא (ז', יב-פג) מסופר שבשנים עשר הימים הראשונים של ניסן הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם לחנוכת המשכן על פי סדר מסע המחנות - שנקבע רק חודש מאוחר יותר!

כדי לענות על שאלה זו עלינו להבין שסידור השבטים משרת שתי מטרות: האחת - לסדר את המחנה במבנה מלחמתי לקראת כיבוש הארץ, והשנייה - להדגיש שהמשכן עומד במרכז המחנה:

1. מפקד כל הזכרים בפרשת במדבר "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל" (א', ג) וסידור השבטים לארבעה מחנות משמשים למטרה צבאית. העובדה שהציווי על עריכת המפקד נאמר בא' באייר, עשרים יום לפני עזיבת הר סיני (י', יא) ותחילת המסע לכיבוש ארץ כנען, מחזקת הבנה זו.

2. אלא שכבר חודש לפני סידור המחנה, בחנוכת המשכן, אנו מוצאים שימוש בסדר היערכות המחנה. יש לשער שכשהתחילו בני ישראל להקים את המשכן הם סידרו מחדש את המחנה באופן שהמשכן יימצא במרכזו, ולשם כך היו צריכים לחלק את המחנה לארבעה מחנות שבכל אחד מהם שלושה שבטים התוחמים את המשכן מארבעת צדדיו.

החזרת השכינה

כדי להבין את חשיבות העמדת המשכן במרכז המחנה עלינו לחזור לאירועים שבאו בעקבות חטא העגל.

בתגובה לחטא העגל ציווה הקב"ה את בני ישראל להסיר את "עֶדְיָם מהר חורב" (ראה שמות ל"ג, ה-ו) כסימן לסילוק השכינה מהם. ומאותה סיבה מצווה הקב"ה על משה להרחיק את אוהלו אל מחוץ למחנה:

"ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד. והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות ל"ג, ז).

מיקומו של אוהל מועד מחוץ למחנה שימש תזכורת מתמדת לבני ישראל שהקב"ה הסיר את שכינתו מהמחנה. כדי להחזיר את השכינה צריך היה לבנות משכן:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח).

מבנה המחנה, שהמשכן עומד במרכזו, מסמל את החזרת השכינה.

החזרת השכינה למחנה ישראל באה לידי ביטוי גם לאחר ארבעים שנות המסע המדבר. בחלוקת הנחלות בספר יהושע (פרקים י"ג-י"ט) אנו מוצאים מבנה דומה!

על פי ברכת משה בפרשת וזאת הברכה היה המקדש עתיד לשכון בנחלת בנימין (ראה דברים ל"ג, יב - "ידיד ה' ישכן לבטח עליו..."). אם נזהה את נחלת בנימין כ"נחלת שכינה", כדברי חז"ל, תעלה ההקבלה הבאה:

במדבר

 

דן

 

יהודה

משכן

אפרים

 

ראובן

 
 

בארץ ישראל

 

אפרים

 

ראובן

בנימין

דן

 

יהודה

 

בשני המקרים מוקף מקום השכינה - המשכן או נחלת בנימין - בארבעת השבטים המנהיגים (הכיוונים זזו בתשעים מעלות והתהפכו).

ההכנות של עם ישראל בהר סיני לקראת צאתם למסע הכיבוש בארץ מעמידות אותם בפני אתגר חדש. היוכלו לתרגם את כל מה שלמדו בהר סיני לחיים הלאומיים היום-יומיים? האם יוכלו לבצע את מעשי החולין של מלחמת הכיבוש, ייסוד האומה עבודת האדמה וכו' ובד בבד להישאר ברמה הרוחנית של מעמד הר סיני?

המורכבות שבאתגר זה באה לידי ביטוי בזעיר אנפין במסע המחנה, שבמרכזו עומד המשכן, וביכולת להקים את המשכן בכל חנייה במהלך הנדודים הקשים במדבר.